“מצחיק, מה יכול להזכיר לך ילדוּת: ארון ספרים למסירה בספריה, כריכה דהויה מושכת את העין, אותיות כחולות עמוקות: מעשר ראשון, ישראל אלדד. ובטח שאני לוקחת, אז מה אם יש בבית, שיהיו שניים, שיהיה לי משלי. הספר הזה הוא פיסת ילדוּת שלי. נוסטלגיה. ילדוּת: לשבת על הברכיים של אבא שמתווכח עם נדב על תש"ב, וצועק: "מסתור זה אומר הפסקת הפעולות! איך אפשר לומר דבר כזה?" לקרוא לאט, בקצב הנשכח של כיתה ב', להבין”

“מצחיק, מה יכול להזכיר לך ילדוּת: ארון ספרים למסירה בספריה, כריכה דהויה מושכת את העין, אותיות כחולות עמוקות: מעשר ראשון, ישראל אלדד. ובטח שאני לוקחת, אז מה אם יש בבית, שיהיו שניים, שיהיה לי משלי. הספר הזה הוא פיסת ילדוּת שלי. נוסטלגיה. ילדוּת: לשבת על הברכיים של אבא שמתווכח עם נדב על תש"ב, וצועק: "מסתור זה אומר הפסקת הפעולות! איך אפשר לומר דבר כזה?" לקרוא לאט, בקצב הנשכח של כיתה ב', להבין”