“מצחיק, מה יכול להזכיר לך ילדוּת:
ארון ספרים למסירה בספריה, כריכה דהויה מושכת את העין, אותיות כחולות עמוקות:
מעשר ראשון, ישראל אלדד.
ובטח שאני לוקחת, אז מה אם יש בבית, שיהיו שניים, שיהיה לי משלי.
הספר הזה הוא פיסת ילדוּת שלי. נוסטלגיה.
ילדוּת:
לשבת על הברכיים של אבא שמתווכח עם נדב על תש"ב, וצועק: "מסתור זה אומר הפסקת הפעולות! איך אפשר לומר דבר כזה?"
לקרוא לאט, בקצב הנשכח של כיתה ב', להבין”