ספרי הראשון ראה אור בשנת 1987, כשהייתי אם לשלושה ילדים. מאז נולד לי עוד ילד ואיתו נולדו עוד ספרים רבים. הרקע המושבי-חקלאי משפיע עליי בבחירת הנושאים שעליהם אני כותבת. זה בא לידי ביטוי בספרים אוצר הבושם, אהבה אינדיאנית ואהבה גנובה, זאבים בגולן ודמויות מסתוריות. במסגרת עבודתי כמתרגמת, תרגמתי שישה מספרי הסדרה צמרמורת, ובעקבות זאת כתבתי את ששת ספרי סדרת "איזה פחד" , שעלילותיהם נעוצות בהוויה הישראלית. את הסדרה "בארץ הצבר" - שמביאה שירים על פרחים, על פירות ועל ירקות ולצדם ציורים ומידע בוטני - כתבתי מתוך אהבה לצומח בארץ ישראל.
נולדתי בשנת 1951 במושב השיתופי נורדיה, שבו אני חיה גם כיום. אבי נמנה עם מייסדי המשק, חיילים משוחררים מהבריגדה היהודית שקודם לכן שירתו באצ"ל. כל השנים הוא נשא בתפקידי מפתח במשק, כגון גזבר, מזכיר ומנהל מפעל. אמי הייתה מורה וספרנית. כמו כל ילדי המשק השתייכתי גם אני לתנועת הנוער בית"ר (ברית יוסף טרומפלדור), וזכורות לי הנסיעות לאריה השואג בתל חי מדי שנה בי"א באדר, יום מותו של טרומפלדור. כמו כן, לעולם לא אשכח את ההתרגשות הרבה שליוותה את העלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי , ראש בית"ר, לארץ. קיבלנו יומיים חופש מבית הספר כדי לצעוד מאחורי ארונו בתלבושת בית"ר. הרביתי לצאת למחנות ולטיולים מטעם התנועה, ואחר כך לקורסים שבהם הוכשרתי כמדריכה. את שנות לימודי הראשונות ביליתי בבית הספר בבית יצחק ולאחר מכן המשכתי בבית ספר רופין. לאחר שסיימתי את התיכון התגייסתי לצבא וכשהשתחררתי התחתנתי עם יצחק כרמלי, אף הוא בן נורדיה. יצחק חלם לעבוד על אונייה, ואני הצטרפתי לחלום שלו. הוא למד את מקצוע הניווט הימי ואני למדתי רדיו וקשר. בתום שנתיים לימודים התחלנו להפליג יחד באוניות צי הסוחר.
ב-1976, לאחר שלוש שנים של הפלגות בימים ובאוקיינוסים והגעה לנמלים ביבשות שונות, החלטנו להקים משפחה. ירדנו מהאונייה וקנינו משק במושב תלמי אלעזר. התחלנו לגדל בחממות פרחי עדעד, ציפורן וגיפסנית. בשנים אלו התחלתי לצייר על צלחות נוי במקביל לעבודתי במשק אותן הייתי מוכרת לחנויות ובתערוכות שונות. בתקופה זו נולד ספרי הראשון לילדים פונץ' בננה אשר אוייר בהשראת הצלחות ובעזרתו של יצחק. בשנת 1977 נולדה שחר בתנו הבכורה. בשנת 1978 נולדה יודפת ובשנת 1983 נולד בן. בשנת 1987 החלטנו לחזור למקום הולדתנו, לנורדיה. שם נולד כעבור שנה חי, בן הזקונים שלנו. לאחר שעברנו לנורדיה החלטתי להעמיק יותר בכתיבה והתחלתי ללמוד עריכה ותרגום תחום בו אני עוסקת גם כיום. לאחר שכתבתי ספרים רבים ועבדתי מספר שנים בעריכה ובתרגום לקחתי קורס דו-שנתי למספרי סיפורים בבית אריאלה וקורס דו-שנתי של מנחי סדנאות כתיבה במסגרת מתא"ן והתחלתי לקיים מפגשי סופר בבתי הספר וכן להעביר סדנאות כתיבה למבוגרים ולנוער. בשנה האחרונה יצא לאור הספר "אהבה גנובה" מהוצאת ידיעות אחרונות וכעת אני עסוקה בכתיבת הספר השלישי והאחרון בטרילוגיית "אהבה" (אהבה אינדיאנית, אהבה גנובה). בנוסף לכך, בקרוב יראו אור שני ספרים שלי לילדי גן וכיתה א'.

ספרי הראשון ראה אור בשנת 1987, כשהייתי אם לשלושה ילדים. מאז נולד לי עוד ילד ואיתו נולדו עוד ספרים רבים. הרקע המושבי-חקלאי משפיע עליי בבחירת הנושאים שעליהם אני כותבת. זה בא לידי ביטוי בספרים אוצר הבושם, אהבה אינדיאנית ואהבה גנובה, זאבים בגולן ודמויות מסתוריות. במסגרת עבודתי כמתרגמת, תרגמתי שישה מספרי הסדרה צמרמורת, ובעקבות זאת כתבתי את ששת ספרי סדרת "איזה פחד" , שעלילותיהם נעוצות בהוויה הישראלית. את הסדרה "בארץ הצבר" - שמביאה שירים על פרחים, על פירות ועל ירקות ולצדם ציורים ומידע בוטני - כתבתי מתוך אהבה לצומח בארץ ישראל.
נולדתי בשנת 1951 במושב השיתופי נורדיה, שבו אני חיה גם כיום. אבי נמנה עם מייסדי המשק, חיילים משוחררים מהבריגדה היהודית שקודם לכן שירתו באצ"ל. כל השנים הוא נשא בתפקידי מפתח במשק, כגון גזבר, מזכיר ומנהל מפעל. אמי הייתה מורה וספרנית. כמו כל ילדי המשק השתייכתי גם אני לתנועת הנוער בית"ר (ברית יוסף טרומפלדור), וזכורות לי הנסיעות לאריה השואג בתל חי מדי שנה בי"א באדר, יום מותו של טרומפלדור. כמו כן, לעולם לא אשכח את ההתרגשות הרבה שליוותה את העלאת עצמותיו של ז'בוטינסקי , ראש בית"ר, לארץ. קיבלנו יומיים חופש מבית הספר כדי לצעוד מאחורי ארונו בתלבושת בית"ר. הרביתי לצאת למחנות ולטיולים מטעם התנועה, ואחר כך לקורסים שבהם הוכשרתי כמדריכה. את שנות לימודי הראשונות ביליתי בבית הספר בבית יצחק ולאחר מכן המשכתי בבית ספר רופין. לאחר שסיימתי את התיכון התגייסתי לצבא וכשהשתחררתי התחתנתי עם יצחק כרמלי, אף הוא בן נורדיה. יצחק חלם לעבוד על אונייה, ואני הצטרפתי לחלום שלו. הוא למד את מקצוע הניווט הימי ואני למדתי רדיו וקשר. בתום שנתיים לימודים התחלנו להפליג יחד באוניות צי הסוחר.
ב-1976, לאחר שלוש שנים של הפלגות בימים ובאוקיינוסים והגעה לנמלים ביבשות שונות, החלטנו להקים משפחה. ירדנו מהאונייה וקנינו משק במושב תלמי אלעזר. התחלנו לגדל בחממות פרחי עדעד, ציפורן וגיפסנית. בשנים אלו התחלתי לצייר על צלחות נוי במקביל לעבודתי במשק אותן הייתי מוכרת לחנויות ובתערוכות שונות. בתקופה זו נולד ספרי הראשון לילדים פונץ' בננה אשר אוייר בהשראת הצלחות ובעזרתו של יצחק. בשנת 1977 נולדה שחר בתנו הבכורה. בשנת 1978 נולדה יודפת ובשנת 1983 נולד בן. בשנת 1987 החלטנו לחזור למקום הולדתנו, לנורדיה. שם נולד כעבור שנה חי, בן הזקונים שלנו. לאחר שעברנו לנורדיה החלטתי להעמיק יותר בכתיבה והתחלתי ללמוד עריכה ותרגום תחום בו אני עוסקת גם כיום. לאחר שכתבתי ספרים רבים ועבדתי מספר שנים בעריכה ובתרגום לקחתי קורס דו-שנתי למספרי סיפורים בבית אריאלה וקורס דו-שנתי של מנחי סדנאות כתיבה במסגרת מתא"ן והתחלתי לקיים מפגשי סופר בבתי הספר וכן להעביר סדנאות כתיבה למבוגרים ולנוער. בשנה האחרונה יצא לאור הספר "אהבה גנובה" מהוצאת ידיעות אחרונות וכעת אני עסוקה בכתיבת הספר השלישי והאחרון בטרילוגיית "אהבה" (אהבה אינדיאנית, אהבה גנובה). בנוסף לכך, בקרוב יראו אור שני ספרים שלי לילדי גן וכיתה א'.