לאה הרפז

סופרת

ילידת 1941, בברית המועצות, משנת 1946 ועד 1950 מגורים בשלזיה תחתית בפולין. בארץ משנת 1950. בתחילה במושבה בשפלה ומשנת 1955 בעיר לוויין תל-אביבית.

אני אשה כותבת ומציירת, תסריטאית, מחזאית, מעצבת אפנה, מאמצע שנות הששים ומנחה סדנאות כתיבה יוצרת.

התחלתי לכתוב שירה בגיל 10, שנה לאחר שעלינו ארצה היות והתאהבתי בשפה מיד עם הגיעי לארץ. באותה תקופה אחד התחביבים שלי היה קריאה ובעיקר קריאת מילון עברי עברי. אבי, אשר לפני מלחמת העולם היה עורך של כתב עת אוונגרדי לספרות ביידיש, בפולין, הסביר לי, מיד עם ניסיונות הכתיבה הראשונים שלי, ששירה אין צורך להבין אלא לחוש.

בגיל 14 פורסם סיפור ראשון שלי, בעיתון מכובד בשפת היידיש "לעצטע נאייעס". שנה אחר כך מתפרסם שיר שלי באותה שפה בעיתון היידי "היינט", כל זה תחת השם הטעון מאוד לאה גולדברג. בשנת 1960 הגעתי למשרדו של מר אשר נהור, העורך הספרותי המיתולוגי של עיתון "ידיעות אחרונות" והיות וגם לאחר נישואי נשארתי לאה גולדברג, מר נהור עיברת את שמי ללאה הרפז (בין ה הרפז הראשונים בארץ). השיר הראשון שלי התפרסם מספר שבועות אחר כך בעיתון "על המשמר", ומאז ועד שנת 1978 פרסמתי באופן קבוע, בעיקר שירה אך גם מספר סיפורים בכתבי עת רבים.

במגרת המחשב מחזה היסטורי בשם "ריח הלחם", אודות משורר יידי העולה ארצה ומחזה היסטורי נוסף על המפלגה הקומוניסטית בפולין של לפני מלחמת העולם השניה. סדרת טלוויזיה היסטורית. פיצ'ר, קומדיה שחורה, שמשווע ומפיק. קובץ שירים אשר יופיע כנראה בשנת 2011, ורומן חניכה בעבודה.

בין השנים 1994 – 2001 לא עובדת כלל כיון שנאלצתי לגדל את הנכדה שלי, במשך שש וחצי שנים עקב מחלת בתי. באותה תקופה בלוק כתיבה רציני עקב הנסיבות אבל ממשיכה לפרסם (בעיקר פרוזה) בכתבי עת ספרותיים. כשהילדה חזרה לבית אמה, שהחלימה אני חזרתי לכתוב, באותה תקופה, בעיקר תסריטים.

נסיון מקצועי: (עיצוב אפנה) בין השנים 1964 – 1976 שכירה במפעל. כמעצבת ראשית. משנת 1977 בעלים ומנהלת של חברה לעיצוב וייצור אופנה בשם "אפנת דליה", המפעל שיווק מוצרי אופנה בכל רחבי הארץ, בהמשך גם יצוא לאירופה. החברה נסגרה בשנת 1983 בגלל האינפלציה המטורפת. משנת 1983 ועד 1991 ניהלתי סטודיו לעיצוב אופנה ביפו העתיקה, ברחוב שנקין וברחוב דיזנגוף. משנת 1991 – 1994, עובדת בתחום הקולנוע: בתחילה בתפקידים זוטרים בכמה סרטים, אחר כך כמעצבת אומנותית בסרט קצר: "הפרחחים" בבימויו של מרקו כרמלי. כמו כן עבדתי במחלקת העיצוב בחברת "חלום הפקות" בסדרות לטלוויזיה.

פרסומים: ספרות: משנת 1960 - 1978 פרסום רצוף וקבוע של שירה ופרוזה (בעיקר שירה) במוספים ספרותיים וכתבי עת. בשנת 1971 – יוצא לאור קובץ סיפורים לנוער בשם "המסילה אל הים", בהוצאת ברונפמן בשנת 1972 קובץ שירים בשם "הלנה ואני", בהוצאת "עקד". בשנים האחרונות מפרסמת "במאזניים" וב"עיתון 77" סיפורים. הסיפור "עץ מהגוני מארץ מדיצ'י" נכלל באנתולוגיה "נימפה בג'ינס" שיצאה לאור בשנת 1998. הסיפור נכלל בתכנית הלימודים בקורס שלימדה דר' דורית זילברמן בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב במשך שלוש שנים ושנה במכללת תל-חי. לאחרונה פורסמו גם מספר שירים שליבכתבי עת וירטואליים, שניים ב"עיין ערך שירה" ושיר אחד לפני כחצי שנה ויותר בכתב העת של יהודית מליק שירן. לאחרונה פורסמו שירים וסיפור ב"עיתון 77".
פזמונים: בין השנים: 1969 – 1974 כתבתי פזמונים ללהקות צבאיות ולכמה זמרים כמו מיכל טל ונירה גל. הפזמון "אני בונה לי בית מקדש" אותו הלחין דובי זלצר מושמע עד היום ומדי שנה אק"ום מזכים את חשבון הבנק שלי בתמלוגים עבורו.

לימודים: מלבד לימודי המקצוע: תולדות האמנות, ציור, מבוא לפילוסופיה, יהדות, כתיבה יוצרת, למדתי אם במסגרות ממוסדות ואם בסדנאות או במסגרות פרטיות או מחוץ למניין. משנת 1989 עד 1991 לימודי קולנוע בבית ספר קמרה אובסקורה. בשנת 1990 השתלמות בתסריטאות – המכון לקולנוע, בהנחייתה של ציפי טרופה. מאז משתתפת מסדנאות וקוראת הרבה ספרים ופרסומים בנושא הקולנוע ותסריטאות. (הפסקתי את לימודי עקב בעיות כלכליות) לימודי תיאטרון – מחזור ראשון בבית הספר לכתיבת דרמה של יובל המון.