“סיימתי את החלק הראשון, ועליי לציין שבדילוגים לא מעטים. בתור בלשן חובב, שמעריץ את עבודתו של בן יהודה מהבחינה הבלשנית של דיבור בשפה שחצי ממילותיה לא קימות. למעשה הספר פחות ידידותי לקורא חובב הפרוזה ומבקש יותר להתחבב על החוקר ועל אדם בעל ידע רחב מאד באשר לתקופה עליה נכתב בספר. במקום לקרוא על חיבוטיו של בן יהודה באשר לשיקום השפה העברית ויצירת מילים חדשות, מצאנו פרשנויות וכרונולוגיות של מאמרים אותם כתב”