שרה אהרונוביץ קרפנוס

שרה אהרונוביץ קרפנוס

סופרת


1.
לאחר קריאת כמה עמודים תשכחו כי "בית ספר לנמלים" מספר בכלל על נמלים. התאורים האנושיים של התנהגות בעלי החיים, גורמים לקורא לחשוב כי מדובר בבני אדם. הומור, עצבות, שמחה, מוסר - השכל, הם מרכיבים חשובים בספורים אלו, כאשר הדמיון העשיר מאתגר את הקורא הצעיר לחשיבה עצמית ולפתוח דמיונו שלו. ספר מרגש, מצחיק ומהנה, המותיר טעם של "ספר לי עוד סיפור". בעמודו האחרון ימצא הקורא הזמנה לאינטראקטיביות, להגיב ולתאר איזה סוף היה בוחר לספורים ומאפשר לו לכתוב זאת למחברת, או לשלוח אליה בדואר אלקטרוני. הספר מומלץ לילדים בגילים 10 - 4 אך גם מבגרים יותר יהנו ממנו. "בית ספר לנמלים" הוא ספרה השני של שרה אהרונוביץ קרפנוס. קדם לו "אני - זה בסדר", ספר השירים של המחברת....

2.
"כנותה, בגרותה המאוחרת, בשלותה בשלהי נשיותה, בארו את המובן, מעולם לא הייתה יותר מוכנה." שרה אהרונוביץ קרפנוס מציירת, מאיירת, מעצבת. לאחר כתיבה של שנים למגירה, החל לנבוע מעין שירתה. שירי אהבה, ארוטיקה, זוגיות, געגועים לאם, לאב, לילד. שטף שירי הסוחף את הקורא מן הרגע הראשון לקריאתם. ילידת תל אביב 1953. התייתמה מאמה בגיל צעיר. חייתה מספר שנים בויניפג, קנדה. ספר זה הוא ספר שיריה הראשון. שירים אחדים מתוכו הולחנו והוקלטו....

3.
"דגיג ושות´" הנו קובץ ספורי ילדים הבנויים על משחקי מלים. שרה אהרונוביץ-קרפנוס מפרקת ומרכיבה שמות, משחקת עם השפה באמצעות הדמיון ושוזרת ספורי חיות משעשעים ומלאי התרחשויות. כמו בספריה הקודמים, גם בספר זה מקפידה אהרונוביץ-קרפנוס לשלב, כחלק מן הכלל, את השונה, החריג והמוגבל, מיחדת אותם ומאפשרת להם להתלבט ולהפגין את יכולותיהם וסגולותיהם. בכל סיפור נשזרים כחוט בשני האנשת החיות, הומור דק ומוסר השכל. שרה אהרונוביץ-קרפנוס פותחת לפני הילדים את האפשרות לשחק עם המילים באמצעות הדמיון וכן לוקחת אותם לטיול ברחבי העולם. לאחר קריאת כל סיפור, ולאחר פיתרון החידה, מוזמן כל ילד להוסיף בכתב ידו את שם החיה בגוף הספר בכותרתו של כל סיפור. מומלץ לגילאי 6 עד 11....

4.
הספר הינו אסופה של 113 שירים שנושאיהם מעסיקים את בני האנוש ביחסים בין המינים: אהבה וכמיהה, תשוקה, כעס, טינה, תובנה והבנה, ניצחון ופרידה. ספר השירים חושף את סבך הרגשות בלשון בועטת לצד רוך ועדינות, כצייר המצייר את דמות אוהבתו, אהובתו. בנוף דמדומים ערפילי המשוררת מובילה את הקורא בינות לאבני הנגף, הכישלונות, ההצלחות, האכזבות והתקוות. כתיבתה כמשיכת מכחול, תקיפה אך גם מעודנת, מבינה ונוגעת ללב. כבכל יצירת אמנות איכותית, נמצא קשר הדוק בין הצורה לתוכן הספר. את הספר מעטרים איורי עיפרון מקוריים של המשוררת, המבטאים את המילים והמילים מוסיפות נופך ארוטי רווי חושניות. האמנית שרה אהרונוביץ קרפנוס נחשבת לאמנית רב תחומית. במקוריות רבה היא טווה בפני הקורא סיפור המתהווה בקולה של האישה: אוהבת, מתאהבת ונאהבת. גם קולו של הגבר האוהב, האהוב, עולה מן השירים. הספר מבטא שיאים ושפל בדרכה של האהבה. המבנה המעגלי של הספר יוצר תחושה של סיפור אהבה. מילות השירים מתחברות לסיפור 'העל' שמסתתר מעבר לשירים ולציורים. גבר ואישה נפגשים, נוצר דיאלוג של אהבה ובסופו של התהליך ישנה התרחקות. כתיבה מרתקת ושפה עשירה!• שירים שלא מנסים לגעת אלא נוגעים במרכז גופכם, במקום הכי רגיש.• שירים שאינם נחבאים מאחורי מטאפורות אלא מספרים את האמת כפי שהיא ללא כחל ושרק.• שירים שלאחר קריאתם, תרצו עוד.• מובטחת חוויה מרגשת, מטלטלת וחושנית!!!• "נשק שפתיי וגע" - זמן רב המתנו לספר כזה!!!...

5.
בספר זה מוליכה המשוררת את הקורא בדרך האהבה. מהשיר הראשון – בו היא מציגה את בחיר-לבה, נושא התשוקות ואירועי ארוס השונים, מעלה הספר את הנפשות הפועלות: "העברתיך בתוכי" - ראשית החומרים: אני, הדוברת בשירים, ואתה -. משתתף חשוב נוסף – "כך ציווני דמיוני": המשוררת מעבירה לפני עיניה, עיני דמיונה את שהיא רואה בחושים. אין הארוס פועל ללא השתתפות הנפש הנפעלת. השירים בספר מתייחסים לרגעי חיים: אל השקיקה ההדדית, אל רגעי הנועם שבגירוי ההדדי: זהו מין שהוא עצמו מטרתו, לא קיום הדורות הבאים. השירים מתארים, על רוב צדדיהם וגילוייהם את הקורה לגוף באותם רגעי יחד, רגעי העינוג ההדדי, רגעי רועים: את הגוף המאריך פעימותיו, מגיב בלהט: התלהבויות והתארעויות: זרמים העוברים כשהנגיעה שולטת ומסעירה את דמה של הדוברת. המשוררת שרה את רגעי התואם בין שני האוהבים, את שקורה לגוף השוקק, במגעיהם, ברגעיהם הנסתרים והאינטימיים ביותר, אפילו על ארבע: השירים מזמרים את הלל המגע. האישה נקנית לא בייסורים אלא בנגיעה. זו מסעירה את דמה (עמ' 7) ושולחת בה, במעלות ומורדות יצוריה זרמים חשמליים, המעוררים אותה למעשיה המיניים – ואלה נועזים, גלויים, מזמינים. הדברים קורים לא בדיוק בדמיונה, אלא בהכרתה הרושמת. הכרה זו עסוקה במטלה שהיא נוטלת על עצמה , להכיר את הגבר בחיר ליבה לפניי ולפנים, או אף לרשום את היפעלויותיהם: לרשום בלבה את קולו, את גוו המתנחשל בזרועותיה. אלה הזרועות עליהן היא משוררת: פשטתי זרועותי/ולתוכן פסעת (בחירת המלים בשיריה של ש"ק איננה מקרית, כמובן. איזו מילה מזכירה זו האחרונה – "פסע"?) תאמת מנעדי, וּבְתַאֲוָה שָׁקַקְתָּ. ...






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ