אבידב ליפסקר

אבידב ליפסקר

סופר


1.
ספר זה עוקב אתר התמורות שחלו בשירתו של ש. שלום, מהמרכזיים במשוררי העלייה השלישית. דגש מיוחד הושם על תיאור זרמים ספרותיים ואמנותיים, שהטביעו את חותמם על סגנונה ויסודותיה הרעיוניים של שירת ש, שלום בשנים המכריעות של גיבושה 1922-1941. מתוך פרספקטיבה שנוצרה מאז שנות הארבעים, בהן הגיעה שירתו של ש, שלום להישגיה החשובים ביותר, נוצרה האפשרות לשרטט את קווי התפתחותה מן האקספרסיוניזם ועד לתחנתה הסימבוליסטית בשער החמישים. בספר מתבררים מגעיה של שירת ש. שלום עם שירת זמנה, מפגשה עם האתוס החלוצי בשירה הארצישראלית בשנות העשרים, ודרכי ההטמעה של פואטיקות שונות, אלה שקדמו לה ובנות זמנה. מהיבטים אלה נבחנים שירי הקבצים בלב העולם, מי?, פלא גמע, ספר השירים והסונטות, ופגים אל פנים, תוך ניתוח מפורט של שירים מרכזיים ובליווי הערות משוות לשירה העברית בשנות העשרים והשלושים ולשירה האירופית האקספרסיוניסטית והסימבוליסטית. אבידב ליפסקר הוא מרצה במחלקה לספרות עם ישראל ע``ש יוסף ונחום ברמן באוניברסיטת בר-אילן....

2.
3.
4.
שירתו של יצחק עֹגן נדחקה לאגף נידח של המודרנה העברית
משום השתייכותה לחוגו הנשכח במידת מה של המשורר יצחק למדן, עורך הירחון הספרותי 'גליונות', שהחל לראות אור בכסלו תרצ"ד והתמיד עד מות עורכו בתשט"ו.
המהלך השירי, המיסטי והניגוני, שהוחדר בראשית שנות השלושים לשירה העברית באמצעות סגנונו המיוחד של חוג זה, ובעיקר בזכות כתיבתו של יצחק עגן, הקדים מבחינות מסוימות את המודרניזם של סוף שנות השלושים נוסח שירת נתן אלתרמן. בספר שיריו 'בַּהזדככות' (גליונות, תרצ"ה) חולל עֹגן מהפכה אלתרמנית סמויה, שלא זכתה לציון היסטוריוגרפי ראוי, משום הדרתו של חוג 'גליונות' מן השיח הביקורתי על המודרנה השירית בתקופתו.
במונוגרפיה על שירת יצחק עֹגן מתואר המהלך הזה כשהוא משוחרר ממוסכמות השיח על 'הרפובליקה הספרותית', שתלו באופן בלעדי את מהלכיה של המודרנה במחוות אלימות של מלחמות תרבות ובאסטרטגיות פואטיות של חיסול מסורות ישנות לטובת סגנון חדש. 'האקולוגיה של הספרות' היא שיח המתייחס לבית הגידול הפואטי ולסביבה התרבותית של הכותב. שיח זה מחזיר למשוררים שבשולי הקנון את מקומם המעצב במהלכים של צמיחת סגנון חדש, בעיצוב אקלים של טעמים, ובמיוחד בהבלטת המיומנויות הפואטיות של הכותב היחיד כצורה של פיתוח גומחה אמנותית בתוך סביבה שמאפייניה חומריים ותרבותיים כאחת.
הספר כולל מסה תיאורטית הפורשת את מושגיו ומהלכיו של 'השיח על האקולוגיה של הספרות' ובוחנת את מקומו במרחב הכללי של שדות השיח הביקורתיים בהיסטוריוגרפיה העברית.
...

5.
שירת אברהם ברוידס לא קנתה לעצמה מעמד של חשיבות בשירה העברית. היא עוררה כלפיה התנגדות לא משום שלא עמדה בקריטריונים אמנותיים רגילים. אלא דווקא משום שהפעילה את כלי ההבעה של השירה בת - זמנה בהתאמה גמורה לאופק הציפיות של בני דורה. ברודיס רתם את שירתו ליעדיה של תנועת "הנוער העובד", בימים שהיתה איגוד מקצועי לוחם. בתנאים שבהם נוצרה לא נדרשה שירתו לשאת את עיניה אל אופק אוונגרדי, אלא להשפיל את מבטה אל היום - יום האפרורי שהצמיח אותה. הפלקטיות של שירת ברוידס באה לידי ביטוי ביכולתה לגייס את לשונם הפשוטה והבלתי מהפכנית של "שולחיה" - חברי "הנוער העובד" - לשפה שירית. בכך ניתן ביטוי ל"טעם הממוצע" של עמדות פואטיות ואסתטיות, שלהכרתן יש חשיבות, משום שטעם זה היה מודל ההתקשרות השליט של שכבת משוחחים לא - אליטיסטית, ומשום היותו תמונת תשליל לאוונגרד של "גדולי התקופה", אשר בפרק זמן של פחות מחמש שנים קנו מעמד דומיננטי בזכות משוררים כא"צ גרינברג, א' שלונסקי, א' המאירי, י' למדן, ל' אלמי ואחרים. ספר זה בא לתאר את שפת ההתקשרות שבשולי הקנון הספרותי, שפה שעל רקעה ובשלה נתחוללה המהפכה המודרניסטית בשירה העברית בשנות העשרים והשלושים. בספר לעמל יולד מתוארת התמודדות הכוחות בין מעצבי הקנון הספרותי לבין סופרי השוליים באותן חזיתות פואטיות שבהן ניסתה גם שירת ברוידס לכבוש לה מקום משלה: בפירוק הטופוס האקספרסיוניסטי וגיבורו החלוץ בשירת העלייה השלישית והרביעית: בקביעת צורתו של שיר העמל המעמדי בסוף שנות העשרים: בסיגולן של קונבנציות רומנטיות בשנות השלושים: ובאימוץ מקצת האידיאולוגיה הכנענית כפי שנדרשה להיסטוריה ולארכאולוגיה הישראלית בשנות הארבעים והחמישים. בצד התיאור הניתן לתופעה ייחודית זו של שירת אברהם ברוידס, מספרים כל אלה את סיפורה של השירה העברית מזווית דחוקה ונשכחת בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית, שבחרה עד כה להתמקד רק בשיאיה הגבוהים והמוכרים....

6.
7.
מחקרים בסיפורת היהודית: מדרש ואגדה, הסיפורת באשכנז, קבלה וחסידות, פולקלור יהודי. הספר מחזיק עשרים ושלושה מחקרים הכוללים את כל פרקי הסיפורת היהודית הקשורים לתמטולוגיה, ומיוצגים בהם כל המדורים התקופתיים שמהם ניזון עולמו של הסיפור היהודי. ביבליוגרפיה מוערת, ראשונה מסוגה לסיפור החסידי, החושפת מקורות בלתי ידועים בעברית וביידיש ושופכת אור חדש על המחקר בתחום, חותמת את הספר: שלושה סיפורים וסיפור על חורבן הבית, סודו של רבי אליעזר, סיפורי חלום בספר חסידים, מעשה בוך, הבעש"ט כנביא, כיצד נעשים צדיק גמור, סיפור יוסף ואשת פוטיפר ועוד. ...

8.
ספר זה מבקש להציב את כתבי אורי צבי גרינברג מחדש על גבי המצע התרבותי שעליו שגשגו, להשיב אותם אל המקום שממנו נחפרו ונעשו למוצגים על-זמניים. הספר בא לשחזר את ההתחלות של שירת אצ``ג טרם נעשתה לקנון מכונס בכרכים קלאסיים, שאחידותם מסווה את שונותם הפנימית ואת הסדקים שנבעים בינם לבין עצמם. המסות הכלולות בו באות לספר את ההבדל שבין כתבי אצ``ג, לצפות מחדש ברגע שהוליד אותם, לשוב לעשותם ראי של `סובייקט-נכתב`, מהסס מחליט, מתחרט ומהרהר על עצמו. פרקי הספר עוקבים בסדר כרונולוגי אחר ספרי השירה של גרינברג ומבקשים להחזיר להם, לאחר שמורקו ולוטשו בכינוסם הקנוני, את הפטינה שלהם, את עתיקותם הביבליופילית ואת נידחותם הנערצת. מחבר הספר הציב לעצמו משימה ארכאולוגית: לשחרר את ההיסטוריוגרפיה של שירת גרינברג מנרטיב המהפכנות שנקלעה לתוכו, ולתאר את הרציפויות האבודות שבתוכן נוצר האקספרסיוניזם העברי של שירתו המוקדמת והגותו המאוחרת. לא כפואטיקה מהפכנית, אלא דווקא כתשוקה תרבותית עמוקה של שיקום קווי ההמשך של צורות דתיות, אסתטיות ופואטיות שאיבדו לפתע את שייכותן לחיים המודרניים והמשורר מבקש לאחותן מחדש בטקסטים שלו. שתי המסות על אלזה לסקר שילר מציגות רעות אישית ושירית של המשוררים. לא מתוך `אחוות בריקדות` של מחוללי מרד ספרותי, אלא כמעוררי הקשבה של שייכות הדדית, המזהה את קולה שלה בקולו של האחר. השייכות הזו היא שעושה את שתי המסות האחרונות להמשך הטבעי של שבע המסות על שירת גרינברג....

9.
10.
מהדורה ביקורתית מוערת ומבוא יצחק למדן (מְלינוֹב, אוקראינה 1954-1897 תל-אביב, ישראל) נמנה על המשוררים המרכזיים מדור העלייה השלישית לצד אורי צבי גרינברג, אברהם שלונסקי, ש' שלום, אלכסנדר פן ואביגדור המאירי. יצירתו הספרותית משקפת את שלב המעבר החשוב של הגירת המודרניזם בשירה מהמרכז הספרותי המזרח-אירופאי אל המרכז הארץ ישראלי בראשית שנות העשרים. יצירתו הספרותית זכתה לכינוס ולקנוניזציה במהדורת כל שירי יצחק למדן אך הצד האישי של חייו - הביוגרפיה הנפשית שלו - ומערכת היחסים שנרקמה בינו לבין הסובבים אותו, נותרו אצורים ביומנו האישי שנותר גנוז בכתב-יד. למדן החל לכתוב יומן זה בהיותו בן שבע-עשרה (קיץ, 1914). היומן, שנכתב בעברית האפיינית לכותבים בראשית המאה העשרים, מתעד את ימי נדודיו באוקראינה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, את ימי המהפכה ומלחמת האזרחים שלאחריה במקומות הבאים: מְלינוֹב, הוֹבין, לוּצְק, ובְּרֶסְטֶצְ'קָה, ולאחר מכן עוקב אחר ימיו הראשונים כחלוץ בארץ ישראל משנת 1920 עד 1924 במקומות אלה: סֶגֶ'רה, שָׂרוֹנה ותל-אביב. היומן מתעד חמש שנות נערות בגולה וחמש שנים ראשונות בארץ ישראל. שש-מאות וחמישים עמודיו (בפורמאט הנדפס), נכתבו בחמש –עשרה מחברות עבות שנאספו על ידי כותבן ונמסרו בידיו למכון 'גנזים'. המחברת הראשונה התגלתה לאחרונה תוך כדי עריכת היומן. מאז נמסר למשמרת זכה היומן לסקירות קצרות ביותר. משום מצבו הקשה: רבים מדפיו ניזוקו מרטיבות ובלייה וחלקים רבים כתובים בכתב זעיר וקשה לפענוח. מעטים אפוא החוקרים שהתאמצו לקרוא בו והוצאתו לאור תשיב אותו משולי התודעה הביקורתית שאליה נדחק אל מרכז הדיון הביקורתי בתרבות התקופה. ...

11.
פרקי הספר הם מקטעי מחשבה על מה שאינו בדיוני ואינו מומצא, והוא שקוע בקרקעית הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. ממשות זו שכוסתה באבק ארכיאולוגי, עגנון נושף עליה ומציב אותה מחדש בכל בּוֹהקהּ הממשי, שהוא תמיד מפליא יותר מכל משמעות נכפלת שמגלה הפרשנות על הבדיון האירוני, כביכול, של עגנון. זו בעיקר הממשות של הערצת ממלכת התורה שהיה לה קיום אוטופי מאתיים שנה בימי 'ועד ארבע ארצות', ואשר רעש קריסתה מהדהד עדיין באזני המספר בספר 'עיר ומלואה'. הספר עשוי מפרקי התבוננות במצבים נבחרים של הכרוניקה המיתולוגית הזו: ברית האהבה בין לומדי התורה והשנאה המאגית שמאכלת אותה מתוכה, הברכה והקללה הסמויה הצפונות בדיבור היום-יומי העממי שבפי תלמידי חכמים ('שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'), הגורל המוזר של ספרים שנעשו ללא ידיעת בעליהם לגיבורים בעלי רצון משל עצמם וקמו לכלות את האוחזים בהם ('האיש לבוש הבדים'), סוד התגלותו של 'החכם הנסתר' ('המבקשים להם רב או ברוח המושל'), הרוע שמגייס את סודותיה של חכמה זו עצמה כדי להצמיתה ('מחמת המציק'), והמאיים מכול: הממלכה הנוכרית ש'מאחורי עורפו של עולם', והיא הסיטְרא אחרָא של האוטופיה היהודית ('הנעלם'). בכל פרקי המחשבה האלה מתגלים שוב ושוב הכתבים הגלויים והסמויים של ספריית-עגנון-הכותב כנפרשים לעדן טקסטואלי נטול גבולות שבו התעברה המציאות ואליו היא תמה לגווע....






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ