“הספר הזה הוא עליי, על אח שלי (ליאו) ועל בת-דודה שלי.
תמיד התביישתי בו. סרבתי להסתכל עליו כל-כך הרבה זמן.
הוא תמיד גרם לי מבוכה. שמישהו קרא ספר עליי, שהוא בכלל נכתב, יצא לאור, ושאני נתקעת במערה שלי, במערה החביבה שלי (!), ועוד לא יכולה לצאת.
שנים התעלמתי ממנו, והשפלתי את העיניים בכל פעם שמישהו הזכיר אותו, או הגיב עליו בנוכחותי.
במיוחד במיוחד כשאמא אחת התקרבה אליי עם הילדים הקטנים שלה והסבירה”
