ראובן שניר נולד וגדל בחיפה, למד בבית הספר הריאלי העברי, ועשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. למד פילוסופיה וערבית לתואר הראשון (1979-1976). תואר שני למד בחוג לשפה וספרות ערבית (1982-1979) ובעבודת הגמר שלו, בהדרכתו של פרופסור מאיר יעקב קיסטר, ההדיר וערך את כתאב אל-זהד (ספר הפרישות), של אל-מעאפא בן עמראן, מלומד מוסלמי אסקטי מן המאה השמינית לסה"נ, וצירף לו הקדמה המנתחת את תופעת הפרישות בראשית האסלאם, מנסה להתחקות אחר שורשיה ולבדוק כיצד הכשירה הפרישות המוסלמית הקדומה את הקרקע לצמיחת המיסטיקה האסלאמית (הצופיות). מחברו של הספר חי בתקופה שבה, על פי המקורות המצויים בידינו, צמחה התנועה המיסטית באסלאם מתוך שורותיהם של הפרושים המוסלמים הקדומים (זהאד) והפכה לתנועה דומיננטית בחברה המוסלמית. ספרו של אל-מעאפא משקף אפוא ככל הנראה את אותו רגע היסטורי שבו לפרישות המוסלמית הקדומה, שיש לה שורשים עמוקים בקוראן ובאמירותיו ובמעשיו של הנביא מחמד, נוספו הממדים הרוחניים הרדיקליים שיצרו את התופעה המיסטית באסלאם. המהדורה שההדיר וערך שניר טרם ראתה אור. במסגרת לימודי התואר השלישי באוניברסיטה העברית (1987-1983), הגיש שניר עבודת דוקטורט בנושא "יסודות צופיים בשירה הערבית החדשה 1980-1940" בהדרכתו של פרופסור שמואל מורה, הוא קיבל את הדוקטורט ב-1987. העבודה עוסקת בנטייתם של יוצרים ערביים, בעיקר בשירה, החל מן החצי השני של המאה העשרים, לעשות שימוש בתכנים ומושגים מיסטיים אסלאמיים (צופיים) להבעת תחושות ותפיסות מודרניות.
בד בבד עם לימודיו באוניברסיטה העברית שימש שניר כעורך חדשות בכיר בקול ישראל בערבית בשנים 1988-1977. שניר לימד באוניברסיטה העברית בירושלים (1988-1986), באוניברסיטת תל אביב (1993-1988), ובאוניברסיטת חיפה (החל משנת 1988), שבה מונה בשנת 2002 לפרופסור חבר ובשנת 2007 לפרופסור מן המניין. כיהן כראש החוג לשפה וספרות ערבית בשנים 2004-2000, ומאז 2007 הוא משמש כחבר בסנט האוניברסיטה ובחבר הנאמנים שלה. בשנת 2000 היה עמית מחקר במרכז ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת אוקספורד ובשנה האקדמית 2005-2004 היה עמית מחקר במכון למחקר מתקדם בברלין. בשנת 2008 הוזמן שוב לשמש עמית מחקר במרכז ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת אוקספורד. כן שימש כפרופסור אורח באוניברסיטה החופשית בברלין ובאוניברסיטת היידלברג. שניר משמש כעורך משנה של כתב העת אל-כרמל היוצא בלשון הערבית, שהוא אחד מכתבי העת האקדמיים היחידים בעולם המערבי היוצא בלשון הערבית. הוא פרסם כ-10 ספרים (מחקר, עריכה ותרגום) ולמעלה ממאה מאמרים ופרקים בספרים, כתבי עת ישראליים ואכסניות בינלאומיות בעברית, ערבית ואנגלית, וכן פרסם למעלה מ-45 ערכים באנציקלופדיות. ‏‏[1]
הערכים על הספרות הערבית-יהודית שהתפרסמו ב-Encyclopedia of Modern Jewish Culture, שבה שימש שניר כעורך תורם (Contributing Editor), הם הראשונים שהתפרסמו באנציקלופדיה בינלאומית כלשהי על התרבות היהודית-ערבית המודרנית. ‏‏[2]
שניר נבחר לדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ויחל בכהונתו באוקטובר 2010.

ראובן שניר נולד וגדל בחיפה, למד בבית הספר הריאלי העברי, ועשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. למד פילוסופיה וערבית לתואר הראשון (1979-1976). תואר שני למד בחוג לשפה וספרות ערבית (1982-1979) ובעבודת הגמר שלו, בהדרכתו של פרופסור מאיר יעקב קיסטר, ההדיר וערך את כתאב אל-זהד (ספר הפרישות), של אל-מעאפא בן עמראן, מלומד מוסלמי אסקטי מן המאה השמינית לסה"נ, וצירף לו הקדמה המנתחת את תופעת הפרישות בראשית האסלאם, מנסה להתחקות אחר שורשיה ולבדוק כיצד הכשירה הפרישות המוסלמית הקדומה את הקרקע לצמיחת המיסטיקה האסלאמית (הצופיות). מחברו של הספר חי בתקופה שבה, על פי המקורות המצויים בידינו, צמחה התנועה המיסטית באסלאם מתוך שורותיהם של הפרושים המוסלמים הקדומים (זהאד) והפכה לתנועה דומיננטית בחברה המוסלמית. ספרו של אל-מעאפא משקף אפוא ככל הנראה את אותו רגע היסטורי שבו לפרישות המוסלמית הקדומה, שיש לה שורשים עמוקים בקוראן ובאמירותיו ובמעשיו של הנביא מחמד, נוספו הממדים הרוחניים הרדיקליים שיצרו את התופעה המיסטית באסלאם. המהדורה שההדיר וערך שניר טרם ראתה אור. במסגרת לימודי התואר השלישי באוניברסיטה העברית (1987-1983), הגיש שניר עבודת דוקטורט בנושא "יסודות צופיים בשירה הערבית החדשה 1980-1940" בהדרכתו של פרופסור שמואל מורה, הוא קיבל את הדוקטורט ב-1987. העבודה עוסקת בנטייתם של יוצרים ערביים, בעיקר בשירה, החל מן החצי השני של המאה העשרים, לעשות שימוש בתכנים ומושגים מיסטיים אסלאמיים (צופיים) להבעת תחושות ותפיסות מודרניות.
בד בבד עם לימודיו באוניברסיטה העברית שימש שניר כעורך חדשות בכיר בקול ישראל בערבית בשנים 1988-1977. שניר לימד באוניברסיטה העברית בירושלים (1988-1986), באוניברסיטת תל אביב (1993-1988), ובאוניברסיטת חיפה (החל משנת 1988), שבה מונה בשנת 2002 לפרופסור חבר ובשנת 2007 לפרופסור מן המניין. כיהן כראש החוג לשפה וספרות ערבית בשנים 2004-2000, ומאז 2007 הוא משמש כחבר בסנט האוניברסיטה ובחבר הנאמנים שלה. בשנת 2000 היה עמית מחקר במרכז ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת אוקספורד ובשנה האקדמית 2005-2004 היה עמית מחקר במכון למחקר מתקדם בברלין. בשנת 2008 הוזמן שוב לשמש עמית מחקר במרכז ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת אוקספורד. כן שימש כפרופסור אורח באוניברסיטה החופשית בברלין ובאוניברסיטת היידלברג. שניר משמש כעורך משנה של כתב העת אל-כרמל היוצא בלשון הערבית, שהוא אחד מכתבי העת האקדמיים היחידים בעולם המערבי היוצא בלשון הערבית. הוא פרסם כ-10 ספרים (מחקר, עריכה ותרגום) ולמעלה ממאה מאמרים ופרקים בספרים, כתבי עת ישראליים ואכסניות בינלאומיות בעברית, ערבית ואנגלית, וכן פרסם למעלה מ-45 ערכים באנציקלופדיות. ‏‏[1]
הערכים על הספרות הערבית-יהודית שהתפרסמו ב-Encyclopedia of Modern Jewish Culture, שבה שימש שניר כעורך תורם (Contributing Editor), הם הראשונים שהתפרסמו באנציקלופדיה בינלאומית כלשהי על התרבות היהודית-ערבית המודרנית. ‏‏[2]
שניר נבחר לדיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה ויחל בכהונתו באוקטובר 2010.