תסתכלי איך את נראית - כמו ילדת רחוב. איפה גדלת, תגידי לי, ביער? כל מה שעושים למענם זה לא מספיק. מחמש אני על הרגלים, לא נחתי אפילו רגע. מה אני רוצה בסך הכל? רק קצת נחת. שאני כבר אראה אתכם מסודרים. אם יש ``אמא יהודייה`` כמו שלנו - וכל הסיכויים שיש לכם אחת כזאת - אז משפטים כמו אלה בטח נשמעים לכם מוכרים. למחברות הספר, רותי יצחקי ותמר לשם, המשפטים האלה מצלצלים באוזניים עד היום, בשעה שהן עצמן כבר אמהות לילדים גדולים. בהקדמה לספר הן אומרות - בתדהמה משועשעת, ועם הרבה אהבה - ``הדבר הזה שנקרא אמא יהודייה אין לו שום הגבלת גיל``. ועושה רושם שגם אבנר כץ, שעיטר את הספר בציורים מלאי הומור וחיבה, די מסכים עם הקביעה הזאת. אחרי הכל, גם הוא יודע שאם הוא הגיע למשהו בחיים, זה בגלל שמישהו טרח בשביל זה: הרי גם הוא לא גדל ביער. אם יש ספר שאפשר לומר עליו שהוא באמת מצחיק עד דמעות - זה הספר הזה. ושלא תגידו שלא אמרנו לכם....

"הייתי רוצה שליום אחד, אני ארגיש איך זה לקרא כמו כולם? הייתי רוצה להכנס לראשו של אחד מהילדים בכתה כמו מאיה ארן הייתי מסתפקת אפילו ליום אחד בלבד, רק פעם, כדי שארגיש איך זה." (דנה) ילדים רבים כמוכם מתקשים בקריאה ובכתיבה למה זה קורא לכם? איך אתם מרגישים? מה אתם חושבים? והעיקר, מה אפשר לעשות? על כל זה ועוד בספר זה. אחרי שתסיימו לעין בו, אתם מוזמנים לספר על הספר לחברים, להורים ולמורים שלכם, על מנת שיבינו אתכם טוב יותר, ויעזרו לכם. רותי יצחק מחברת ספרי ילדים, ביניהם הספר, "שלא תגידי שלא אמרתי לך". מאבחנת ומטפלת בליקויי למידה. ד"ר מיכל שני מרצה באוניברסיטת חיפה במגמה לליקויי למידה ובמכללת בית - ברל, יועצת וחוקרת בתחום....

גִּילִי הִתְבּוֹנְנָה בַּנַּעֲרָה שֶׁבִּקְצֵה הַצִּיּוּר. הִיא יָשְׁבָה יְחֵפָה וְקָרְאָה. לְרֹאשָׁהּ הָיָה כּוֹבַע טֶמְבֶּל, וּמִמֶּנּוּ גָּלְשׁוּ שְׁתֵּי צַמּוֹת אֲרֻכּוֹת. לְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַם אַדִּיר, וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הַדְּמוּיוֹת בַּתְּמוּנָה הִתְחִילוּ לָזוּז... צִיּוּר קִיר עֲנָק מְפָאֵר אֶת חֲדַר הָאֹכֶל בְּקִבּוּץ גַּן שְׁמוּאֵל, לְשָׁם נוֹסַעַת גִּילִי בְּחֻפְשַׁת חֲנֻכָּה. גִּילִי עוֹמֶדֶת מוּלוֹ מֻקְסֶמֶת, וּלְפֶתַע נִסְחֶפֶת אֲחוֹרָה בַּזְּמַן אֶל יְמֵי הַקִּבּוּץ שֶׁל רֵאשִׁית הַמְּדִינָה, וְאֶל סִפּוּרוֹ הַנּוֹגֵעַ לַלֵּב שֶׁל אֵלִי, יֶלֶד חוּץ בַּקִּבּוּץ. בְּאֶמְצָעוּת סִפּוּר דִּמְיוֹנִי מְרַתֵּק מַזְמִינָה רוּת יִצְחָקִי אֶת הַיְּלָדִים לְהַצִּיץ אֶל תּוֹךְ עוֹלָמָם שֶׁל בְּנֵי הַנֹּעַר בִּשְׁנוֹת הַ-50, כְּפִי שֶׁהוֹפִיעוּ בְּצִיּוּרָיו שֶׁל הָאָמָּן הַנּוֹדָע יוֹחָנָן סִימוֹן. ...

"אף פעם לא היתה לי בובה," אומרת רותי לסבא ומשדרת לו את כמיהתה לילדות שאבדה. לגן העדן האבוד. הספר "אף פעם לא היתה לי בובה" מגולל את סיפורה של קבוצת ילדים הגדלה בצל מלחמת העצמאות ומתבגרת בטרם עת בחסותה של אידיאולוגיית הקיבוץ. אירועי המלחמה מעמידים ילדים אלו במבחן שאיש לא צפה אותו ולכן גם לא ניתן היה למנוע אותו, מבחן ממנו הם יוצאים מחוזקים, אך נושאים אותו בזכרונם כבר יותר מחמישים שנה. * רותי יצחקי, בת קיבוץ חניתה, נהגה לספר לילדי בית הספר את סיפורה, שהוא סיפור בני הקיבוץ הראשונים. כאשר סיפרה סיפורים אלו לאנשים מבוגרים נוכחה לפתע שהם מגיבים באופן שונה. אפשר היה לספר להם גם על החרדות, תחושת האין - אונים והפחד. הסיפור הועלה על הכתב ונוספו לו סיפורים נוספים הקשורים באותה קבוצת ילדים - "סיפורי עופר"....

ספר מיוחד ומקסים של חידות משעשעות: בתוך המילה האחרונה בכל חידה תמצאו את פתרונה. מה שאלה המכשפה המפחידה? חידה! את מי אף פעם לא תפיל? פיל!...

מראה התבה על מנעולה הבוהק לא הרפה מטלי. היא שבה והתבוננה בה ורכנה מעליה וניסתה לקרוא את הכתוב על גבה, אך האותיות שעל התבה היו מכוסות אבק.טלי מבקרת במוזיאון נחום גוטמן ומתבוננת מוקסמת מגן קטן בלב פרדס. פתאום משב רוח קל וצליל פעמונים סוחפים אותה אחורה בזמן, לתל אביב יפו של פעם. טלי יוצאת בעקבות תיבה מסתורית, נעולה ומאובקת, של מי התיבה? מה יש בה? אט אט מתעוררים לחיים הכרכרה המעלה אבק, הסמטאות והאנשים שבציוריו של נחום גוטמן.רות יצחקי כותבת ומספרת לילדים.זהו ספרה השביעי....