“ביקורת על ספרי ילדים היא תמיד שונה מביקורת על ספר פרוזה, כי השפה עצמה לא תמיד מספיקה כדי ליהנות מהספר, וצריך שמאפיינים נוספים יתמכו בספר ובנקודה שהוא מיועד לספק. האריה שאהב תות, למשל, נהנה משפה נ-ה-ד-ר-ת, אבל הציורים אבוי לא לגמרי מתיישבים לי באווירה הכללית. אבל הספר הזה למעשה לא נפל באף קטגוריה*. זהו ספר קטן (במהדורה הראשונה בעיקר) וקצר יחסית, מהמהירים האלה של משפט-שניים לעמוד, האיורים של רפא”

“ביקורת על ספרי ילדים היא תמיד שונה מביקורת על ספר פרוזה, כי השפה עצמה לא תמיד מספיקה כדי ליהנות מהספר, וצריך שמאפיינים נוספים יתמכו בספר ובנקודה שהוא מיועד לספק. האריה שאהב תות, למשל, נהנה משפה נ-ה-ד-ר-ת, אבל הציורים אבוי לא לגמרי מתיישבים לי באווירה הכללית. אבל הספר הזה למעשה לא נפל באף קטגוריה*. זהו ספר קטן (במהדורה הראשונה בעיקר) וקצר יחסית, מהמהירים האלה של משפט-שניים לעמוד, האיורים של רפא”