"אלף לילה ולילה" הוא קובץ סיפורים מזרחיים, שמקורם - על פי האגדה - בסיפורים שסיפרה הנערה שהרזאד למלך שהריאר במשך אלף לילות ועוד לילה. בספר שלפנינו קובצו אחדים מן הספורים האלה ועובדו מחדש, לילדים, על פי המקור הערבי. בין הסיפורים שבספר כמה מן הנודעים שבאגדות "אלף לילה ולילה", כמו סיפורו של סינבאד הנודד בימים וסיפור הסוסה העשויה עץ הבנה....

ספר זה בנוי מספור מסגרת המתאר טיול שערכו נער ודודו ברחבי ירושלים, טיול שהביאם לאתרים שונים בעיר - לשכונות הרבות, לבתים הישנים והעתיקים, למקומות הקדושים, לאתרים היסטוריים ועוד... ובכל אותם מקומות נפגשים השנים עם בני העדות הרבות והמגוונות, המהוות את המרקם האנושי המיוחד לירושלים - יהודים בוכרים, מוגרבים, יהודי ספרד, יהודי אשכנז ועוד ועוד. ובמרקם העדות והדתות מצוי גם מרקם האנשים השונים - סוחרים, בעלי מקצועות שונים: סתתים, רבנים, ספרים ועוד. כל אלה מספרים מעשיות ואגדות וספורי הוי ירושלמיים הקשורים בירושלים ואתריה, וגם סתם מעשיות שהיו מסופרות בירושלים. אין ספק שטיול שכזה יהיה חביב ויקרב ללבם של ילדים את נושא ירושלים בדרך מיוחדת שאין טובה ממנה - דרך האגדות והמעשיות....

אומנות סיפור הסיפורים היא חלק בלתי נפרד ממורשתם התרבותית של הבדווים. במשך דורות סופרו באוהלי ערב סיפורים מכל הסוגים, סיפורי גבורה והרפתקאות, אהבה ודמיון. החַכַּוַתִי, מספר הסיפורים הנודד, שוטט בין אוהלי ערב והלהיב את דמיונם של קהל שומעיו. הוא נהג לספר את סיפוריו בלילות הארוכים של חודש רמדאן, בחתונות ובמפגשים חברתיים שונים. אך סיפורים סופרו גם מפי אמהות לילדיהן, כשכל בני המשפחה מצטופפים סביב לכַּאנוּן, תנור הגחלים ששימש לחימום בלילות החורף. הסיפורים עברו במסורת שבעל פה. הילדים שהאזינו להם בפיות פעורים ובאוזניים קשובות, ספגו מהם את הערכים והאמונות שלימים עיצבו את עולמם כבוגרים. ד"ר יואל שלום פרץ, לימד פולקלור באוניברסיטת בן-גוריון, סופר, מתרגם, ומספר סיפורים, חקר במשך שנים רבות את המורשת הנרטיבית של שבטי הבדווים בגליל. הכל התחיל בשנות השמונים של המאה הקודמת, בעת שעבד בשדות הפרחים של מושב יודפת. עבדו איתו פועלים ופועלות בדווים משבט אל חג'יראת, אחד מהגדולים בשבטי הגליל. באחד הימים שאל את אחת הפועלות אם היא מכירה סיפורי עם. להפתעתו סיפרה לו סיפור בשם "פריט רומאן" (גרגר-רימון), שהיה גירסה מופלאה ושונה מאד של סיפור שלגייה, כפי שמופיע במעשיות שאספו האחים גרים באירופה. מאז, ניצל יואל את הפסקות האוכל כדי להקליט סיפורים מפיהן של שתיים מן הפועלות הבדוויות שעבדו איתו, תלג'ה מוסא וסבחה עבוד. (רבים מן הסיפורים המופיעים בספר שמע מפיהן). בהמשך עבר משבט לשבט בין שבטי הגליל, והקליט סיפורי מעשיות, בעיקר מפי נשים, דבר שאיש לא עשה לפניו במיגזר זה. קובץ זה מכיל סיפורי מעשיות של שבטי הבדווים בצפון הארץ שכמעט ולא נחקרו ורק מעטים מהם הועלו על הכתב. הסיפורים משקפים אמונות, מנהגים ואורחות חיים ששררו בחברה הבדווית עד לפני זמן לא רב. הקורא הישראלי הצעיר ילמד מהם על מנהגי הכנסת האורחים, הנדודים, העלייה לרגל למכה, כבוד המשפחה והיחס ליתומים, ועל מזונות ומאכלים שהיו ועודם בשימוש בחברה הבדווית. סיפורי הקובץ, אף על פי שהם טבועים בחותמו המיוחד של העולם הבדווי, משקפים קרבה גנטית למעשיות שפרסמו האחים גרים בגרמניה לפני כמאתיים שנה. רבים עשויים לזהות בהם מעשיות מוכרות כמו "שלגייה", "עמי ותמי" ו"העז ושבעת הגדיים". זו תופעה מוכרת וידועה במחקר הפולקלור. סיפורים עוברים ממרחב תרבות אחד למשנהו, ותוך כדי כך הם מקבלים צביון וסממנים מקומיים. כל הסיפורים הכלולים בקובץ הוקלטו ע"י ד"ר יואל שלום פרץ מפי מספרות ומספרים בדווים ברחבי הגליל בשפת המקור, ונוסחו מחדש בלשון העברית, תוך נסיון לשמר ככל האפשר את צורת ההיגוד העממית הבדווית, ולהעביר את הניחוחות והטעמים של עולם הולך ונעלם של תרבות שכנינו. הסיפורים המקוריים שעליהם מתבסס הקובץ, עתידים להתפרסם בקרוב בספר מדעי בהוצאת "מינרוה", שבו יובאו הסיפורים הן בערבית והן בתרגומם העברי המילולי, עם פרשנות פולקלוריסטית וספרותית רחבה ועם מבואות נרחבים על שבטי הבדווים בצפון. ...

“עלילות גלגמש” הוא האפוס העתיק ביותר בתולדות הציוויליזציה המוכר לנו. זהו אפוס פיוטי שהכיל במקורו כשלושת אלפים שורות שיר. הוא הגיע אלינו בכמה וכמה גרסאות חרותות על גבי לוחות חמש בכתב היתדות בשפה האכדית – שפה המשתייכת לקבוצת השפות בשמיות שעליה נמנית גם העברית. הגרסה השלמה ביותר התגלתה על ידי ארכיאולוגים בחורבות נינווה והיא נתחברה כנראה לפני למעלה משלושת אלפים שנה, בסוף האלף השני לפני הספירה. המשורר שחיבר אותה התבסס על שירים ואפוסים קצרים יותר שחוברו בלשון השומרית בסוף האלף השלישי לפני הספירה. האפוס מתאר את מסעותיו והרפתקאותיו של המלך גלגמש, מלכה של העיר ארכ, בחיפושיו אחר חיי נצח ואת פגישתו עם אתנפשתים, בן דמותו הבבלי של נח המקראי. יש בו תיאור חי ומרתק של פרשת המבול המקביל לתיאור המבול המקראי. אף ששורשיה של היצירה הם בני למעלה מארבעת אלפים שנה, היא משקפת את התמודדותו של האדם באשר הוא עם בעיות קיומיות של חולי, אובדן ומוות, בעיות המעסיקות גם את בני דורנו, ומכאן גדולתו והאקטואליות שלו. היצירה מובאת כאן בתרגום פיוטי פרי עטו של יואל שלום פרץ. יואל שלום פרץ הוא פולקלוריסט, סופר ומתרגם, אך לפני כל דבר אחר הוא מספר סיפורים, הפועל לצד עבודתו המדעית לחידוש והחייאה של אמנות ההיגוד שבעל פה בישראל. הוא מופיע מעל במות שונות הן כמרצה, הן כמספר סיפורים. אתר האינטרנט שלו, אתר מס"ע (מרכז סיפורי עם), הוא האתר הגדול ביותר בעברית לסיפורי עם ופולקלור...

המלך ארתור היה כנראה שר צבא קלטי ששלט בחלקים מבריטניה במאה החמישית לספירה. הוא איחד כמה שבטים קלטיים במטרה למנוע את פלישתם של שבטים גרמאניים לאיים. בימי הביניים הפכו המלך ארתור ואביריו לגיבוריהם של רומנסות, אגדות ואפוסים רבים.במהלך המאה החמש עשרה קיבץ סר תומאס מלורי את החומר המגוון שהיה קיים בתקופתו ויצר אפוס רחב יריעה המתאר את חייו של המלך ארתור מהולדתו ועד מותו.בספר שלפניכם, איש-הזאב ואבירי השולחן העגול, מובאים לפני הקורא העברי ששה אפוסים קצרים ממקורות שונים, שהועלו על הכתב בתקופות שונות. שלושה מהם עוסקים בעלילותיהם של המלך ארתור עצמו ושל אחד האבירים בחצרו – סֶר גֵּוִוין. במרכזו של הסיפור השלישי עומד המפגש של המלך ארתור עם איש-זאב – אדם שהפך בעקבות כישוף לזאב.שלושת הסיפורים הנותרים עוסקים אף הם באנשי-זאב, אך כל אחד מהם מציג את הנושא בצורה שונה. אחד מהם הוא פרי עטה של מרי דה פרנס, המשוררת הברטונית בת המאה השתים עשר, השני הוא גרסה מודרנית שעברה במסורת שבעל פה והועלתה על הכתב בסוף המאה התשע עשרה. הסיפור האחרון החותם את הספר נלקח ממקור יהודי, 'מעשה בוך', קובץ אגדות ומעשיות שנכתב ביידיש וראה אור בבאזל בתחילת המאה השבע עשרה. יואל שלום פרץ הוא פולקלוריסט, סופר ומתרגם, אך לפני כל דבר אחר הוא מספר סיפורים.הוא מופיע מעל במות שונות הן כמרצה, הן כמספר סיפורים. אתר האינטרנט שלו, אתר מס"ע (מרכז סיפורי עם), הוא האתר הגדול ביותר בעברית לסיפורי עם ופולקלור....

מָבִּינוֹגִי הוא האפוס הוולשי הלאומי. הוא מבטא יותר מכל את הרוח הקלטית במיטבה. הוא הועלה על הכתב בשפה הוולשית באמצע המאה הארבע עשרה אך המקורות הכתובים שעמדו לפני עורכי האפוס היו קדומים עוד יותר, קרוב לוודאי מן המאה העשירית, והמאורעות המתוארים בו נושאים אותנו רחוק עוד יותר אל שקיעת העולם הקלטי בסוף המאה השלישית לספירה.מרטין בובר שעמד על חשיבותו של האפוס תרגם אותו לגרמנית והוציא אותו לאור בשנת 1914 בליווי הקדמה. בין היתר הוא אומר בהקדמתו: "יוצרי הַמָּבִּינוֹגִי היו כבר מנותקים מעוצמתו הקדושה של המיתוס אולם הם פעלו בשירותה של עוצמה אחרת עוצמה בעלת חיות טהורה ואדירה אשר מתגלה כשוות ערך לעוצמת המיתוס – עוצמת הפואטיקה".  האפוס כולל ארבעה "ענפים" או פרקים, המצטרפים יחדיו לתולדות חייו של גיבור אחד –  פְרִידֵרִי – מלידתו ועד מותו, אף על פי שאין מדובר ברצף כרונולוגי אלא בסיפורים נפרדים, ופרידרי הוא דמות שולית למדי בתוכם. האפוס משלב יסודות מיתולוגיים מן הדת הקלטית הקדומה, תיאורים היסטוריים בעלי אופי מציאותי ורבדים דמיוניים ועל אנושיים. משערים שהסיפורים סופרו על-פה במשך מאות בשנים לפני שהועלו על הכתב. זהו אפוס עוצמתי קסום המתורגם כאן לראשונה בעברית בלשון פיוטית. אודות המתרגם: יואל שלום פרץ הוא פולקלוריסט, סופר ומתרגם, אך לפני כל דבר אחר הוא מספר סיפורים. הוא מופיע מעל במות שונות הן כמרצה, הן כמספר סיפורים. אתר האינטרנט שלו, אתר מס"ע (מרכז סיפורי עם), הוא האתר הגדול ביותר בעברית לסיפורי עם ופולקלור....

האפוסים המערב אפריקאים הם אפוסים חיים העוברים עד היום בצורה אורלית מפה לאוזן. מסרני האפוס האפריקאים נקראים גְרִיוֹטִים. מעבר לביצוע פומבי של אפוסים, עיקר פועלם של הגריוטים הוא שימור הזיכרון והמסורת בקרב הקהילה שהם חיים בתוכה. גריוטים היו בעבר בגדר ארכיונים חיים. הם נהגו לזמר ולשיר שירים מאולתרים לבני הקהילה ולמנהיגיה על אירועים היסטוריים מכוננים. הם שימשו כיועצים לשליטים, כמורים לנסיכים, כדיפלומטים שעסקו במשא ומתן בנושאים רגישים, כמחנכים וכמנהיגים רוחניים. תפקיד הגריוט עבר מדור לדור, בשושלת משפחתית. סוּנְדְיַטָה הוא אפוס של בני מָלִינְקֵה המספר את סיפורו של הגיבור סוּנְדְיַטָה קֶאִיטָה, מייסד האימפריה של מאלי במאה השלוש עשרה, והוא הועבר מפה לאוזן על ידי דורות של גְרִיוֹטִים. הסָאִיגָלַרֵה של הַמְבּוֹדֵדְיו הוא אפוס קצר מאזור מָקִינָה, ברפובליקה המודרנית של מאלי. הוא מספר בשפת פֿוּלְבֵּה, על הגיבור האגדי הָמַדִי פַּטֶה יֶלָה, הידוע גם כהַמְבּוֹדֵדְיו או הַמָה האדום ועוסק בחיפושיו של הַמְבּוֹדֵדְיו אחר התהילה בסיועה של מנגינה מיוחדת שהביא לו הגְרִיוֹט שלו, קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ, ובהשראתה של רעייתו, פַֿדְיָה. ישנם סיפורים רבים על הַמְבּוֹדֵדְיו. הסיפור המובא כאן הוא רק אחד מהם ואופיו פחות היסטורי מאפוסים אחרים על אותו גיבור....