קובץ הסיפורים "ההצגה של מיסיס לורה" כמוהו כקפסולת זמן, שנותרה שמורה ללא דופי במשך כמה עשרות שנים. בקול אותנטי ובצבעים עשירים הנאמנים למקור פורצים מתוכה סיפוריה של חנה קב רוט, המתרחשים בימים שאחרי קום המדינה – במושבה ובקיבוץ, בתנועת הנוער ובצבא. קב רוט מכניסה אותנו לעולם שהיה ואיננו עוד – ארץ ישראל היפה, הצנועה, העובדת, המפזמת והשרה, בזמן שזה היה קיבוץ, עם אספות, פינת חי ובתי ילדים הומים. סיפוריה של קב רוט קטנים, עדינים, כמו צוירו בצבעי אקוורל – לעתים הם תופסים תמונה חולפת, דילמה או פגישה המזכירה נשכחות, אך בסופם נדמה שהקורא עובר מטמורפוזה; בין השאר אחראים לכך חוכמת החיים הצלולה והמפוקחת והתפנית העלילתית המפתיעה שבהם. הגם שהסיפורים מתרפקים על ישראל הישנה והטובה של פעם, לא נעדר מהם קולו של הילד המנודה, החריג, המוכה או המהגר.  כתיבתה של חוה קב רוט קולחת ומפעימה בפשטותה, בתבונתה ובאהבה השזורה בין המילים, המראות, הצלילים והטעמים. בסיפור "העששית", מופקדת ילדה לשמור על אחיה הקטן לאורה של עששית, בשעה שהוריה צופים בסרט בבית הקולנוע המקומי. אלו ימים שבהם טרם חוברו בתי המושבה לזרם החשמל, והילדה אינה עוצמת את עיניה כל הלילה. רק כשהעששית מתנפצת ודלקה קטנה מתפשטת, היא נגאלת מהמטלה המבעיתה, ויכולה שוב לישון לילה שלם בבטחה. בסיפור "זה לא אתה, זה אני", מבקשת אישה מבוגרת מנער צעיר: "אל תאהב אותי," ותשובתו גורמת לה לראות אותו לפתע באור אחר בתכלית. בסיפור ששמו כשם הספר, "ההצגה של מיסיס לורה", מבקרת כיתה בביתה המפואר של המורה לאנגלית. גיבורת הסיפור מבחינה להרף עין, במדרגות הבית, בילד קטן וביישן, בנה של המורה האהובה. לימים תפגוש הילדה שהפכה לאישה באותו ילד שהתבגר אף הוא, ובבת אחת תראה באור אחר בתכלית את מורתה האהובה – וכמוה את ההצגה שלימדה אותה אז, בימים הרחוקים ההם....

ספר השירים היפה של חנה קב רוט, "מה אשמים הסוסים?" הוא גם ספר ביכורים, המוכיח שוב את הטענה לפיה אין מוקדם ומאוחר בספרות. שיריה מתאפיינים בשימוש של הזרה, לעִתים מחאתית, בדמויות מקראיות ובמחשבה מקורית ועכשווית עליהן כמו בשיר "אבי האומה": "אַבְרָהָם, לוּ חָיִיתָ הַיּוֹם / הָיוּ בָּנֶיךָ "יְלָדִים בְּסִכּוּן" / וּפְקִידַת סַעַד חֲרוּצָה / בְּלִוּוּי מִשְׁטָרָה אִם צָרִיךְ / הָיְתָה לוֹקַחַת אוֹתָם מִמְּךָ." או השיר "אתונות": "הַאִם לְהֶרֶף עַיִן, / בְּטֶרֶם נָפַל עַל חַרְבּוֹ / זָכַר בְּלִבּוֹ / אֶת הָאֲתוֹנוֹת / שֶׁחִפֵּשׂ בִּימֵי נְעוּרָיו / הַאִם לִבּוֹ בָּכָה / עַל שֶׁמָּצָא מְלוּכָה / שֶׁהָפְכָה עַל פְּנֵיהֶם אֶת חַיָּיו / הַאִם זָעַק בְּקוֹל עֲנוֹת: / מַמְלַכְתִּי כֻּלָּהּ / תְּמוּרַת הָאֲתוֹנוֹת."לקב רוט בשיריה פלירט לא רק עם המקרא אלא גם עם ההיסטוריה של הספרות העברית והכללית, בין היתר, עם אשר ברש והנובלה "שאול והאתונות", או ויליאם שייקספיר ו"ריצ'רד השלישי" שלו, שניהם בשיר האתונות שציטטתי. יש לה גם שיר מרגש על אלבֶּר קאמי, למשל, אבל גם שירים אישיים על אִמהּ ואביה.נדמה שמה שמאפיין את שיריה היא יַשרות־פשטות־הביטוי. יתרה מזו, שיריה של קב רוט משתייכים למסורת גדולה של שירה אישית־חברתית, שירה הנעה בין שירת המחאה של בּרטולט בּרכט לבין השנסון בדמות הגלויה האישית השולח אלינו ז'ורז' בּרסנס. רן יגיל, מבקר, עורך וסופר...