“יוצאים לקרב, אחי. ממלאים כדורים במחסניות, מים במימיות, משפצרים את החגור. יוצאים לקרב, אחי, אתה פוחד, אחי? ואני… אני לא פוחד, רק דרוך. יוצאים לקרב, אחי, כתף אל כתף, שכם אל שכם. ליל ירח, דיונות חול נראות עד קצה אופק הלילה. הרגליים שוקעות בחול מעומס המשקל שעל הגב, קשה ההליכה בחול. אתה לידי, אחי. הולכים דרוכים ושפופים לתוך הלילה. ופתאום יורים עלינו מעל הראש. הקרב החל: רצים, מחליפים עמדות, יורים, כדורים פוגעים בכל מקום, מחליפים עמדות, שוב יורים. אתה לידי, אחי, מספר שתיים שלי. אתה פוחד, אחי? הקרב נמשך כל הלילה. עשרות טילי סאגר מעל ראשינו. פגזים מתפוצצים, השחר עולה, מפציע אור של יום קָרֵב, יורים עלינו כל הזמן. כדורים פוגעים בתלולית העפר שלפנינו. איזה פחד! אנחנו נצמדים לקרקע שכם אל שכם. אתה פוחד, אחי? ופתאום נפגעתָּ בראש… אחי, אל תירדם, אחי, תישאר איתי, תעזור לי לעזור לך. אתה שותק, ואני צועק לך, ‘אחי, אחי, אל תלך ממני!’ זהו, הלכת ממני, העיניים שלך הפכו זגוגיות, הלכת ממני, אחי. איך זה שהגורל קבע שאתה הולך, ואני לא?! הרי היינו יחד כתף אל כתף, שכם אל שכם”. עשרות שנים אני “מתגלגל” עם “יומן המלחמה“ של מלחמת יום הכיפורים שנכתב בזמן אמת על קופסאות קרטון של מנות קרב, על גלויות ריקות של דואר הביתה ועל דפי נייר שהגיעו במקרה. סערת הרגשות בתום המלחמה הולידה יומן שנכתב ונשמר במגירה. עכשיו הגיע הזמן לפרסם אותו, לשחרר!!! ואם כבר לפרסם יומן מלחמה, אז גם חלונות חיים של ילדות ונעורים בשנות השישים. שמשון פאר (פירו), צנחן שלחם עם גדוד 890 בחווה הסינית, יוצא סוף-סוף לאור....