“****
ספרות של סיפורים קצרים, בדומה לשירה, ובעצם גם כמו פרוזה, זו אומנות הצמצום. צריך להשאיר בדיוק את מה שצריך, ולמחוק כל מילה מיותרת. מה שנשאר צריך להיות מלוטש כמו יהלום, אפילו שהוא סיפור קצר. אין זמן לפתח את הדמויות, להפוך אותן לעגולות ומלאות, אין זמן לבנות קשת עלילתית, אבל האגרוף בבטן - אם הוא קיים (ורצוי שיהיה) חייב להיות חתיכת מהלומה, מדוייקת, חדה. אני זוכר איך עפתי כשקראתי את "שלמה”