ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 27 ביולי, 2009
ע"י
ע"י
אמנם עבר זמן מאז נגעתי לאחרונה בפוֹנטנֶלה ההזויה של מיכאל, אך היא, עודנה רוטטת בהמיה.
' פ וֹ נ ט נֶ ל ה ' - כך קראה לו אהובתו שהצילתו משלהבות הבעירה. "ואם לא היתה זו אהבה, מה היתה?"
פוֹנטנֶלה – "אותו רווח נפחד שבכיפת גולגולתם של תינוקות" מסביר מיכאל, והוא, גבר בן 55 היחיד בתבל שהפונטנלה שלו פתוחה ומתופפת לו רגשות, מאורעות ואף ריחות.
שלֵו אורג בשלוה, תוך כתיבה נושמת ועורגת, דמויות כובשות המחייכות אותך, מחבקות, דוחות, מפייסות, מעוררות חמלה/כעס/אהדה.
הוא טוֹוה בלשון ציורית מרבדי מלים לארץ ישראל היפה - "בימים ההם היו שטיחי הכלניות ומרבדי הנרקיסים מגיעים עד הכפר ממש. אלו מדמיעות את העין ביופיין ואלה את האף בריחם..."
ההומור החינני שלו – "נפסקו לי הבגדים הנקיים", "רוץ לרפת מיכאל, 'נפסק' לנו החלב במקרר"
וכמובן האהבה שיש בשלֵו – "מה פירוש 'נעשה כשורה', שרה? נעשה כשורה פירושו 'נעשה באהבה'. כי אצל היופאים האהבה אינה מוציאה מן השורה, היא השורה עצמה".
לא יכולתי שלא להזכר ביונה ונער, בשָם וכאן ;)
שם היה כינוי ל"תינוק" וכאן ל"חתן"
שם שיפצו בית וכאן בנו בית חדש
שם נבנתה מקלחת בחוץ וכאן אפופה אמר שעם 3 בנות הוא צריך כגבר, פינה משלו = מקלחת בחוץ :)
שם אהובתו תירל'ה וכאן אהובתו אניה ועודדדדדדדד...
ו-ב-ע-י-ק-ר , בגלל . . . הפוֹנטנֶלה של מיכאל :)
"ובאויר ריחות של רוטב, קליפות הדר, שומים ואהבה"
שיהיה לכם באהבה
כּנרת~~
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
