בריח האקליפטוס וטעם התפוז אנו מאזינים לקול נדיר בספרותנו - טענה נוקבת וזעקה על הדרך בה נתקבלו ילדים ונערים שעברו את השואה על ידי "היישוב" ועל ידי מוסדות עליית הנוער.
האפליה, אטימות-הלב, היעדר האמפתיה, תנאי המגורים הקשים והגישה הביורוקרטית הקרה ונטולת הרגשות אפיינו את קבלת נערי ונערות שארית הפליטה. לא נעשה מאמץ כלשהו להפוך את מקום מגוריהם לתחליף לביתם ולמשפחותיהם, שאבדו במהלך השואה. על הכול שלט נכיור שלווה בכינויים קשים, אשר ביטאו חוסר הבנה והתנשאות מצמררים כל קורא ולא מאפשרים לו להשאר אדיש.

זהו ספרה השלישי של הסופרת, אשר עלתה ארצה כילדה בשנת 1946, מיד אחרי השואה, ושהתה בכפר של עליית הנוער עד 1952.

בספרה הראשון כנגד כל הסיכויים, אשר יצא בשמה השאול ברברה גורסקה, מתואר מסע ההישרדות שלה ושל אחותה הבוגרת ממנה אסתר רוסמן, אשר ניתבה את המלטותן ממוות באומץ, בתבונה ובתושיה אין קץ, בעוד היא רק ילדה.
ספרה השני שוקו אחרון של ילדות הוא המשך לספרה הראשון, המהווה מעבר רצוף לספרה השלישי ריח האקליפטוס וטעם התפוז.

שם הספר
שוקו אחרון של ילדות