“בני אדם עלולים להיות כפויי טובה. לא להעריך את מה שאתה עושה עבורם. בני אדם עלולים להיות הרסניים וכאשר זה מתרחש אתה נתון למעגל אינסופי של כוויות. למרות גילי הצעיר { בקרוב עשרים ושבע} עברתי חיים שאינם פשוטים. בריות רבות נעצו את סכינן בי ועל אף כוונותיי הטובות נדחקתי אל הפינה מכיוון שאינטרס אישי היה בראש מעיניהם ועבורו יכלו לרמוס כל העולה על רוחם ובחוזקה רבה. ספר נפלא זה של אייטמטוב, החמישי במספר, עוסק בדיוק בכך. כאילו הניחו מראה אל מול עיניי ושיקפו את מהלך חיי בדייקנות מרובה. הספר עוסק ברצונם הטוב של אנשים פשוטים לשנות ולעשות טוב אך אנשים רעי לבב נקלעים אל מחוזותיהם ומונעים מהם זאת בכל מחיר, גם במחירה של נקמה נוראה המבעבעת מעל פני השטח לכדי סוף טרגי ומריר. שני סיפורים שלובים אלה באלה, סיפורו של עבדי, פאח כמורה צעיר אשר מושלך מן הכנסייה בשל רעיונות חדשניים ואסורים, מחליט להפוך לעיתונאי ולהלחם בצדק בשתי חזיתות: כנגד הרעה החולה בדמות צמח משכר ובדמות הטבח שמבצעים חבורת גברים בדישונים. אך ככל רצונו טוב, כך אחירתו מבישה וטרגית, שכן הדרך אל הגהנום והתופת רצופה כוונות טובות. סיפור שני עוסק בבוסטון, רועה בכיר, שעדת זאבים מהפכת את עולמו השברירי במילא והופכת את מאבקו בעקשונותו ואדישותו של השלטון לבלתי נסבלת, לקשה מנשוא ובלתי אפשרית כמעט. גם כאן, כפי שחווה עבדי הצעיר, נתקל בוסטון ברוע, באטימות ואגואיזם שהופכים את הקערה על פיה. שני הסיפורים אמנם אינם קשורים אלה לאלה למראית עין אך גורל אחד מחבר ביניהם- גורל בני האדם בשר ודם וגורלם של הזאבים, הזאבה אכברה, גוריה ובן זוגה, אשר צילם מרחף בין הסיפורים ומאזכר קיומו מעת לעת, בשפתו היפה, המליצית והעשירה בתיאוריה של אייטמטוב. המרבה לתאר את הנוף ואת נבכי נפשו של האדם המתוסכל, המסוכסך עם עצמו והדבר מורגש מאוד בספרו זה, בייחוד בסיפורו של בוסטון. שני הסיפורים נגעו לליבי, כולל סיפור המסגרת העוסק בזאבים, אך סיפורו של בוסטון היה נוגע ללב באופן מכמיר. היותו הסיפור החותם את הטרגדיה האנושית והחייתית הותיר בי מפח נפש וגרם לי לשחרר אנחה קלה על אובדנם של יצורים חיים. מה מעשה אחד עלול לעולל וכמה שכוונות טובות אינן מספיקות. ידיו של הגורל ובני האדם חזק יותר מכול ולא ניתן לנפצו. הספר רצווף פנינות חוכמה ויופי. תיאורים כה יפים, מציאותיים ואמיתיים. הוא איננו והיום איננו כלה אך הוא טוב לא פחות. יש בו האיכויות והאוצרות החבויים בו, בדרכו שלו. גם הוא מתאר את עוולות האדם, את סיפורו של הטבע המתאחד עם הגורל האנושי, גם כאן עונות השנה משקפות את הלך הנפש האנושי. גם כאן הטבע מספק תפאורה נאה ומרנינה לגורל חמוץ וחסר תוחלת. גורל אשר המעטפת העוטפת אותו, והאווירה האופפת אותו כה קסומים ומרתקים. תיאורי הטבע פשוט מותירים אותך חסר נשימה לנוכח יופיים ודיוקם, כאילו אתה נוכח במקום אותו הסופר מתאר, נוגע באפה של הזאבה, עד להתמרמרותו של בוסטון על לילות העצבות הבלתי נגמרים של הזאבים, רואה לנגד עיניך את עבדי שהאומץ היה הדבר שהכשילו, חש בפעימות ליבו ובשגעונו. סופר טוב גורם לדמויות לחיות סביבך, כאילו הן בנות בית. כאילו הן היו חלק מעולמך מקדמת דנא, משחר יומך הראשון. רק תשלח יד ותחוש בבשרן הרוטט.תצפה בנוף אותו הן מברכות יום יום כשעיניהן נפקחות. עד להנפת הגרדום על צוואר האיש שהעז לצאת כנגד המוסכמות ולנהוג בגבורה אך בפזיזות, פזיזות שכל תכליתה לגדוע מאווים וחלומות, רצונות וכמיהות לכדי חפץ דומם וקר, ללא שמחת חיים. " הכחלת של אגם איסק-קול הייתה קרבה וקרבה, הוא רוצה להימוג בה, להיעלם, ורצה לחיות ולא רצה לחיות, להיות כמו הגלים המקציפים האלה, רותחים וגואים ונעלמים, ושוב נולדים מתוך עצמם." כששלח הילד יד ללטף את ראשה, נע לבה האמהי של הזאבה, היא קרבה וליקקה את לחיו, הילד שמח, צחק, חיבק את צווארה. התמוגגה אכברה, רבצה לרגליו, שיחקה עימו. הוא התיישב עליה ברכיבה, ירד וקרא לה ללכת אחריו: ז'ורי ז'ורי" בנימה שונה וחיובית, אאחל לכם שנה טובה. אציין כי יום הולדתי ממש מעבר לפינה, וקריאת הספר הזה שימשה עבורי מעין מתנה מוקדמת מקורית המעניקה לי שיעור על משמעותם של החיים, כמה החיים שבריריים וקצרים ויש לנצלם בכל רגע ורגע, וגורמת לי לתהות מה אאחל לעצמי מלבד בריאות? שאצליח להגיע להישגים נכבדים, שאותיר חותם בעולם הזה, בדמות יצירה פרי עטי אולי, שאצליח להפכו לעולם קצת יותר טוב ושלא פסעתי על פני אדמתו לשווא, שהותרתי מעצמי חלק, אפילו חלקיק והנעתי בליבו של מישהו מיתר קטון שירעיד את עולמו כפי שהייתי מייחלת לעצמי.”

“גרדום נכתב חמש שנים לאחר הופעת הספר המופתי הקודם של המחבר "והיום איננו כלה". במידה מסויימת המלצה זו מכורה מראש. אלא, שזה משום אנטי-קליימקס. גרדום חוזר על מוטיב הזאבים המופיע גם בספר הקודם וכאן אף מפתח אותו לכדי עלילה של ממש. הספר עוסק בשלושה זרמי עלילה, האחד תמוה והשניים רבי עוצמה. כרגיל, הכריכה האחורית מסרבת להסתנכרן עם העלילה בתוך הספר ואנו נותרים על מעשיה תמוהה המכנה עצמה השער האחורי. בגדול, שלושה קווי עלילה בספר: סיפור הזאבה אכברה והזאב טשצ´יינר וגוריהם שסופם טרגי פעם אחר פעם. סיפורו של עבדי קליסטרטוב וסיפורו של הרועה בוסטון. סיפור הזאבים פותח את הספר. הסיפור סיפור יפהפה ולרגע כל היקום סובב סביבם, סביב גידול הגורים, סביב הערבה הגדולה, היופי והאכזריות. בהמשך אנו עדים לסיפורו של עבדי, פרח כמורה הנזרק מבית הספר לכמרים בשל דעות חריגות, חדשניות וכופרות. אלא שעבדי, ההופך לכתב עיתון, ממשיך לחפש אחר האמת, מבקש להציל חבורת מוכרי סם מגורלם המר ומביא גורל טרגי על עצמו. החלק השלישי נקשר לראשון והוא רב העוצמה, ממיטב מסורת איטמטוב. בחלק זה נקשרים גורלם של הזאבים, המאבדים את ארבעת גוריהם, הנחטפים ע"י שכנו של הרועה הבכיר בוסטון. חטיפה זו מביאה גורל מר לבוסטון, כשהזאבים אינם מוותרים על גוריהם. לא ברור? לא נורא. את הספר יקשה עליכם להשיג ולכן אני בספק אם תשימו עליו יד. האם שווה להתאמץ? בהחלט. האיכויות המיוחדות של איטמטוב לא נעלמו מספר זה. כן ירבו ספריו המתורגמים.”

“גרדום הוא בעצם שני סיפורים שונים. אחד מספר על מלחמתו העיקשת עד מוות של פרח כמורה נגד הממסד הכנסיתי תוך רצון פאטתי להביא לתיקון חברתי. איש צעיר חסר ניסיון, אידאליסט ותמים. סיפור שני הוא סיפורו של רועה צאן בקולחוז של אוזבקיסטאן הסובייטית,ולמרות שכבר אינו צעיר וצבר ניסיון, גם הוא מנסה לשוא להתנהל בהגיון מול ממסד פוליטי קשוח ואטום. בנוסף למלחמות על רקע עקרוני, אידאולוגי נאלצים שני ה"דון-קישוטים" האלה להתמודד עם רוע, אטימות, צרות עין וטפשות של אנשים הנקלעים לחייהם. שני סיפורים אלה אינם קשורים זה לזה, מחבר אותם סיפור שלישי, סיפורה הטראגי של משפחת זאבים, ואיטמטוב כמו איטמטוב, מכיר את החיות בסביבתו של האדם שחי בערבות הספר של אוזבקיסטאן ואוהב אותן.נופי הפרא שהמוות אורב בהם, הזאבים המאונשים, יצרים עזים, אכזריות, תאות בצע, פחד, אהבה וחמלה אנושית, הופכים את הספר לכמעט מיתי. כתיבתו של איטמטוב פשוטה ,(מזכירה משהו סיפור מקראי בזה שאינו מתעקב בתאור רגשות אלא מספר"מה קורה"), וסוחפת. אהבתי. חבל שכ"כ קשה להשיג את הספר הזה.”

“בני אדם עלולים להיות כפויי טובה. לא להעריך את מה שאתה עושה עבורם. בני אדם עלולים להיות הרסניים וכאשר זה מתרחש אתה נתון למעגל אינסופי של כוויות. למרות גילי הצעיר { בקרוב עשרים ושבע} עברתי חיים שאינם פשוטים. בריות רבות נעצו את סכינן בי ועל אף כוונותיי הטובות נדחקתי אל הפינה מכיוון שאינטרס אישי היה בראש מעיניהם ועבורו יכלו לרמוס כל העולה על רוחם ובחוזקה רבה. ספר נפלא זה של אייטמטוב, החמישי במספר, עוסק בדיוק בכך. כאילו הניחו מראה אל מול עיניי ושיקפו את מהלך חיי בדייקנות מרובה. הספר עוסק ברצונם הטוב של אנשים פשוטים לשנות ולעשות טוב אך אנשים רעי לבב נקלעים אל מחוזותיהם ומונעים מהם זאת בכל מחיר, גם במחירה של נקמה נוראה המבעבעת מעל פני השטח לכדי סוף טרגי ומריר. שני סיפורים שלובים אלה באלה, סיפורו של עבדי, פאח כמורה צעיר אשר מושלך מן הכנסייה בשל רעיונות חדשניים ואסורים, מחליט להפוך לעיתונאי ולהלחם בצדק בשתי חזיתות: כנגד הרעה החולה בדמות צמח משכר ובדמות הטבח שמבצעים חבורת גברים בדישונים. אך ככל רצונו טוב, כך אחירתו מבישה וטרגית, שכן הדרך אל הגהנום והתופת רצופה כוונות טובות. סיפור שני עוסק בבוסטון, רועה בכיר, שעדת זאבים מהפכת את עולמו השברירי במילא והופכת את מאבקו בעקשונותו ואדישותו של השלטון לבלתי נסבלת, לקשה מנשוא ובלתי אפשרית כמעט. גם כאן, כפי שחווה עבדי הצעיר, נתקל בוסטון ברוע, באטימות ואגואיזם שהופכים את הקערה על פיה. שני הסיפורים אמנם אינם קשורים אלה לאלה למראית עין אך גורל אחד מחבר ביניהם- גורל בני האדם בשר ודם וגורלם של הזאבים, הזאבה אכברה, גוריה ובן זוגה, אשר צילם מרחף בין הסיפורים ומאזכר קיומו מעת לעת, בשפתו היפה, המליצית והעשירה בתיאוריה של אייטמטוב. המרבה לתאר את הנוף ואת נבכי נפשו של האדם המתוסכל, המסוכסך עם עצמו והדבר מורגש מאוד בספרו זה, בייחוד בסיפורו של בוסטון. שני הסיפורים נגעו לליבי, כולל סיפור המסגרת העוסק בזאבים, אך סיפורו של בוסטון היה נוגע ללב באופן מכמיר. היותו הסיפור החותם את הטרגדיה האנושית והחייתית הותיר בי מפח נפש וגרם לי לשחרר אנחה קלה על אובדנם של יצורים חיים. מה מעשה אחד עלול לעולל וכמה שכוונות טובות אינן מספיקות. ידיו של הגורל ובני האדם חזק יותר מכול ולא ניתן לנפצו. הספר רצווף פנינות חוכמה ויופי. תיאורים כה יפים, מציאותיים ואמיתיים. הוא איננו והיום איננו כלה אך הוא טוב לא פחות. יש בו האיכויות והאוצרות החבויים בו, בדרכו שלו. גם הוא מתאר את עוולות האדם, את סיפורו של הטבע המתאחד עם הגורל האנושי, גם כאן עונות השנה משקפות את הלך הנפש האנושי. גם כאן הטבע מספק תפאורה נאה ומרנינה לגורל חמוץ וחסר תוחלת. גורל אשר המעטפת העוטפת אותו, והאווירה האופפת אותו כה קסומים ומרתקים. תיאורי הטבע פשוט מותירים אותך חסר נשימה לנוכח יופיים ודיוקם, כאילו אתה נוכח במקום אותו הסופר מתאר, נוגע באפה של הזאבה, עד להתמרמרותו של בוסטון על לילות העצבות הבלתי נגמרים של הזאבים, רואה לנגד עיניך את עבדי שהאומץ היה הדבר שהכשילו, חש בפעימות ליבו ובשגעונו. סופר טוב גורם לדמויות לחיות סביבך, כאילו הן בנות בית. כאילו הן היו חלק מעולמך מקדמת דנא, משחר יומך הראשון. רק תשלח יד ותחוש בבשרן הרוטט.תצפה בנוף אותו הן מברכות יום יום כשעיניהן נפקחות. עד להנפת הגרדום על צוואר האיש שהעז לצאת כנגד המוסכמות ולנהוג בגבורה אך בפזיזות, פזיזות שכל תכליתה לגדוע מאווים וחלומות, רצונות וכמיהות לכדי חפץ דומם וקר, ללא שמחת חיים. " הכחלת של אגם איסק-קול הייתה קרבה וקרבה, הוא רוצה להימוג בה, להיעלם, ורצה לחיות ולא רצה לחיות, להיות כמו הגלים המקציפים האלה, רותחים וגואים ונעלמים, ושוב נולדים מתוך עצמם." כששלח הילד יד ללטף את ראשה, נע לבה האמהי של הזאבה, היא קרבה וליקקה את לחיו, הילד שמח, צחק, חיבק את צווארה. התמוגגה אכברה, רבצה לרגליו, שיחקה עימו. הוא התיישב עליה ברכיבה, ירד וקרא לה ללכת אחריו: ז'ורי ז'ורי" בנימה שונה וחיובית, אאחל לכם שנה טובה. אציין כי יום הולדתי ממש מעבר לפינה, וקריאת הספר הזה שימשה עבורי מעין מתנה מוקדמת מקורית המעניקה לי שיעור על משמעותם של החיים, כמה החיים שבריריים וקצרים ויש לנצלם בכל רגע ורגע, וגורמת לי לתהות מה אאחל לעצמי מלבד בריאות? שאצליח להגיע להישגים נכבדים, שאותיר חותם בעולם הזה, בדמות יצירה פרי עטי אולי, שאצליח להפכו לעולם קצת יותר טוב ושלא פסעתי על פני אדמתו לשווא, שהותרתי מעצמי חלק, אפילו חלקיק והנעתי בליבו של מישהו מיתר קטון שירעיד את עולמו כפי שהייתי מייחלת לעצמי.”

“גרדום נכתב חמש שנים לאחר הופעת הספר המופתי הקודם של המחבר "והיום איננו כלה". במידה מסויימת המלצה זו מכורה מראש. אלא, שזה משום אנטי-קליימקס. גרדום חוזר על מוטיב הזאבים המופיע גם בספר הקודם וכאן אף מפתח אותו לכדי עלילה של ממש. הספר עוסק בשלושה זרמי עלילה, האחד תמוה והשניים רבי עוצמה. כרגיל, הכריכה האחורית מסרבת להסתנכרן עם העלילה בתוך הספר ואנו נותרים על מעשיה תמוהה המכנה עצמה השער האחורי. בגדול, שלושה קווי עלילה בספר: סיפור הזאבה אכברה והזאב טשצ´יינר וגוריהם שסופם טרגי פעם אחר פעם. סיפורו של עבדי קליסטרטוב וסיפורו של הרועה בוסטון. סיפור הזאבים פותח את הספר. הסיפור סיפור יפהפה ולרגע כל היקום סובב סביבם, סביב גידול הגורים, סביב הערבה הגדולה, היופי והאכזריות. בהמשך אנו עדים לסיפורו של עבדי, פרח כמורה הנזרק מבית הספר לכמרים בשל דעות חריגות, חדשניות וכופרות. אלא שעבדי, ההופך לכתב עיתון, ממשיך לחפש אחר האמת, מבקש להציל חבורת מוכרי סם מגורלם המר ומביא גורל טרגי על עצמו. החלק השלישי נקשר לראשון והוא רב העוצמה, ממיטב מסורת איטמטוב. בחלק זה נקשרים גורלם של הזאבים, המאבדים את ארבעת גוריהם, הנחטפים ע"י שכנו של הרועה הבכיר בוסטון. חטיפה זו מביאה גורל מר לבוסטון, כשהזאבים אינם מוותרים על גוריהם. לא ברור? לא נורא. את הספר יקשה עליכם להשיג ולכן אני בספק אם תשימו עליו יד. האם שווה להתאמץ? בהחלט. האיכויות המיוחדות של איטמטוב לא נעלמו מספר זה. כן ירבו ספריו המתורגמים.”

“גרדום הוא בעצם שני סיפורים שונים. אחד מספר על מלחמתו העיקשת עד מוות של פרח כמורה נגד הממסד הכנסיתי תוך רצון פאטתי להביא לתיקון חברתי. איש צעיר חסר ניסיון, אידאליסט ותמים. סיפור שני הוא סיפורו של רועה צאן בקולחוז של אוזבקיסטאן הסובייטית,ולמרות שכבר אינו צעיר וצבר ניסיון, גם הוא מנסה לשוא להתנהל בהגיון מול ממסד פוליטי קשוח ואטום. בנוסף למלחמות על רקע עקרוני, אידאולוגי נאלצים שני ה"דון-קישוטים" האלה להתמודד עם רוע, אטימות, צרות עין וטפשות של אנשים הנקלעים לחייהם. שני סיפורים אלה אינם קשורים זה לזה, מחבר אותם סיפור שלישי, סיפורה הטראגי של משפחת זאבים, ואיטמטוב כמו איטמטוב, מכיר את החיות בסביבתו של האדם שחי בערבות הספר של אוזבקיסטאן ואוהב אותן.נופי הפרא שהמוות אורב בהם, הזאבים המאונשים, יצרים עזים, אכזריות, תאות בצע, פחד, אהבה וחמלה אנושית, הופכים את הספר לכמעט מיתי. כתיבתו של איטמטוב פשוטה ,(מזכירה משהו סיפור מקראי בזה שאינו מתעקב בתאור רגשות אלא מספר"מה קורה"), וסוחפת. אהבתי. חבל שכ"כ קשה להשיג את הספר הזה.”