ביקורת ספרותית על דודתי לינה למשל מאת בינה קופלר דרזנר
ספר טוב

---

״דודתי לינה, למשל״-בינה קופלר דרזנר

הוצאת שולחן כתיבה
160 דף

עלילה היסטורית על וינה וגם על דודתה של הסופרת.
בתמונה על הכריכה, לינה עומדת באמצע, עם פרח בחגורתה ושמה ידיים על אביה.
הזוג השמאלי הקיצוני זה הסב שיושב והסבתא של בינה.

בינה, הסופרת, מחליטה לכתוב על הדודה של אביה-לינה ובעלה אוטו. כילדה, אביה סיפר לה עליהם כסיפורים לפני שינה וכשהתבגרה נתקפה בלהט לספר את סיפורם. לינה, היהודיה ממשפחה בורגנית עשירה ששגשגה בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית, התחתנה עם אוטו, האוסטרי והקתולי.
לינה היתה אחותו של יוזף, הסבא של בינה.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, לאחר רצח פרנץ פרדיננד הדוכס האוסטרו-הונגרי ואשתו, היגרו כל המשפחה מאזור הגליציה לוינה על מנת לא להתגייס כנגד הצבא הרוסי.
אלפי פליטים יהודים הגיעו מהגליציה לוינה ותושבי וינה מאד לא אהבו זאת. רובם היו חסרי כל, אך זיגמונד אביה של לינה היה בעל ממון וקנה בניין אחד, עם 13 דירות למשפחה.
לינה מתחתנת עם ליאו, בחור שהנישואים איתו גרועים. יטי, אמה, לא מסכימה שיתגרשו, אחרת מה יגידו כולם.
אחרי שיטי נפטרת, לינה מכירה את אוטו, בחור עם עבר צבאי מפואר וקתולי. אביה מסכים לקשר ומייד לאחר שהיא מתגרשת מליאו, הם מתחתנים בשנת 1925.
האהבה שלה כל כך גדולה אליו, שלינה מתנצרת.
בינתיים, אוטו משתחרר מהצבא כי אינו יכול לשאת את המחשבה על מה שעבר במלחמת העולם הראשונה, שבה זכה בעיטורי גבורה והופך למובטל. הכלכלה עגומה באוסטריה, היטלר עולה לשילטון בשנת 1933 והכלכלה משגשגת בגרמניה ואוטו ולינה תומכים בו. לינה נמנעת מלהפגש עם אנשים מהעבר שלה, היהודים. בשנת 1938 היטלר מגיע לוינה אחרי ששלטון אוסטריה פורש וזייס אינקווארט מחליף את שושיניג כראש ממשלה.
אוטו חוזר לשרת בצבא, עכשיו מובטחת להם כלכלה טובה.
האנטישמיות החלה. גם החוקים שאסור להתחתן עם יהודים. אוטו כבר נשוי ללינה.
נותנים לו אפשרות בחירה, הוא, ארי קתולי וקצין בכיר בשרות הוורמאכט נשוי ליהודיה (ההתנצרות שלה שווה כקליפת השום), יכול לבחור להתגרש ממנה ולעלות בסולם הדרגות, או להשאר עם לינה. הוא בוחר בלינה.
שלטון האימה החל.
ליל הבדולח שנערך בנובמבר 1938, ברחבי גרמניה ואוסטריה, נחשב כהתפרצות ספונטנית, מסתבר שתוכנן היטב ע״י היטלר ויועציו שגם אסרו על המשטרה ומכבי האש לעצור את האלימות למען היהודים יבינו מהו זעם עממי.
אוטו הבין שהוא בצד הלא נכון וכקתולי מאמין כשהנאצים טבחו בכמרים, החליט להציל יהודים. בשנת 1939 הוציאו אותו מהוורמאכט כשלא הסכים להתגרש מלינה.
בשנת 1942 לינה היתה בין היהודים הבודדים (כולל ממשפחתה שחלקם עברו לארצות אחרות או נספו) שנשארו לגור בוינה בכך שהיו בתוך נישואי תערובת.
וינה היתה כבר ״יודנריין״ (ריקה מיהודים).
ה-BBC משדר דברי אמת שאסור לאף אזרח של הנאצים לשמוע, אחרת יהיו עונשים כבדים. מרגלים נאצים היו בכל מקום, גם אלו שלא חשבו שיכולים לרגל, הכל היה מסוכן. קראו לזה ״האזנה שחורה״. הם מבינים שהיהודים לא נוסעים לישובים חדשים, הם שומעים על פעולות מחתריות של מתנגדים ודיווחים על מעשיהם הנוראים של הנאצים.
אוטו מצטרף למחתרת ״ההתנגדות הבלתי חוקית האנטי-פאשיסטית״ שבתוכה היה מרגל של הגסטאפו, אוטו הרטמן, שהסגיר את כל החברים.
מרס 1943 אוטו יוצא לקנות אוכל, דופקים בדלת שני אנשי גסטאפו ומחפשים אותו וכיוון שלא מצאו, מכניסים את לינה למכונית השחורה שידועה כמכונית הגסטאפו, שאף אחד לא רוצה למצוא את עצמו נכנס אליה, ומשם הם נוסעים לבניין מטה הגסטאפו, ״מורצינפלאץ״ ששוכן בבניין המלון ״מטרופול״ שהיה בבעלות יהודים.
למוחורת אוטו מגיע למטה. הוא מעולם לא נראה שוב. עונה עד למוות-שבועיים אחרי.
אנו מקבלים ״טעימה״ על שיטות הוצאת האמת מהנחקרים. אכזריות ומעשים בלתי אנושיים.
הגסטאפו עשה מה שהוא רוצה עם האנשים שנכנסו לבית האימה. רובם המוחץ נרצחו הן בעינויים, הן בשליחה לגיטאות והן בירי (אע״פ שזה לא היה חוקי לבצע המתה, אבל מי ירים את קולו נגד זה?) וכמובן לא רשמו את כל מי שנכנס אליהם.
לינה ושותפיה ל״האזנה השחורה״ נכלאו. לינה נכלאה לעשרה חודשים ומשם הוסעה לאושוויץ.
בסוף שנת 1944 החלו לשמוע הדי תותחים של הצבא האדום, סגל המחנה מתחיל בהשמדת ראיות ופינוי אסירים לצעדת המוות לרכבת ומשם למחנה הריכוז האיום ביותר ״ראוונסברוק״, שעליו נכתב סיפורי אימים בהרבה ספרים של שורדות, ומשם לינה מועברת לכמה מחנות עד שהיא נכנסת לאמבולנס של הצלב האדום ומשם לשבדיה.
היא נכנסה לאמבולנס של הצבא האדום ״בזכות״ (עצוב לכתוב זאת) היינריך הימלר שמרגיש שגרמניה מפסידה והוא נעתר לבקשת שבדיה לשחרר מתנגדי משטר סקנדינסים ושחרור מספר מוגבל של יהודים, לינה ביניהם.
הימלר חשב שזה יתן לו נקודות זכות.

הרצון של לינה לחזור לאוסטריה מטפטף החוצה ממנה, כשהיא מבינה שהאזרחים באוסטריה עדיין נאצים בנפשם, בממשלה נשארו אלו ששירתו את הרייך באמונה שלמה בו.
היא מכירה ניצול כמותה, ויחד עם עוד ניצולה ילדה, הם הופכים למשפחה ומשם עולים לארה״ב.
ככל הנראה נפטרה בין 1953-1955.

ספר מעניין וטוב. מבט על התושבים שחיו בוינה בזמן מלחמת העולם השניה תחת החוקים הבלתי מתפשרים והאכזריים של הנאצים. לינה היא אחת מהם.
היסטוריה מעניינת מאד.

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על דודתי לינה למשל