באמצע המלחמה הפלופונסית, איכר אחד מאתונה מחליט שנשבר לו הזין מהדמגוגיה וחרחור המלחמה באסיפות העם והוא כורת ברית שלום פרטית עם ספרטה בעזרת הסכיזפורן המקומי. וזה עובד.
קורע מצחוק, חד כתער במסר הפוליטי שלו (שמאוד רלוונטי גם לימינו! מחזה קומי שני של אריסטופאנס שאני קורא, ועד כה הוא פשוט מרגיש כאילו הוא נכתב ב2023 מבחינת המציאות שהוא מבקר.), מגוון בסוגי ההומור שנעים מהגבוה לנמוך, וקצר ולעניין. נהדר.
חלק מהבדיחות יותר מדי נמוכות בעבורי, חלק חוזרות על עצמן מדי (בעיקר בסיום) אבל סה"כ צחקתי בקריאה הזו הרבה יותר מאשר הוקרנג'תי.
מילה על התרגום: קראתי את המחזה בו זמנית גם בתרגום לעברית של זיווה כספי וגם בתרגום לאנגלית של ג'ורג' תיאודורידיס. לכל אחד מהתרגומים יש את היתרונות והחסרונות שלו.
היתרון של תרגום כספי הוא בהערות שנותנות הקשרים וידע על רפרנסים שנעשים כאן לתרבות וחברה אתונאית מהתקופה וכו', כמו גם בנאמנות לטקסט המקורי, אבל היתרון של תיאודורידיס הוא בשפה הרבה יותר יומיומית ופחות ספרותית, שמאפשרת לבדיחות להכות חזק בהרבה. כמו כן הוא מוסיף הוראות בימוי (בטקסט המקורי אין הוראות בימוי אבל אפשר להסיק לגבי כמה מהפעולות של הדמויות, אז תיאודורידיס לוקח לעצמו את החירות להרחיב את זה בעוד כספי מינימלית בשימוש בכך) שנותנות הקשר קורע מצחוק להרבה מהסצנות.
בעיה מרכזית (בשבילי) של תיאודורידיס זה שלפעמים הוא לוקח חירות מהטקסט המקורי.
סה"כ אין תרגום שממש מספק אותי ליצירות של אריסטופאנס וזה מבאס. יש לי תחושה ששמעון בוזגלו יעשה עבודה מדהימה עם המחזות של אריסטופאנס, שיטת התרגום שלו מתאימה לקומדיות הרבה יותר מלדרמות שהוא די מחריב עם רידוד והשטחה של אוצר המילים שלהן. בקומדיה טקסט במשלב יומיומי הוא אכן הגיוני ובחירה נכונה למתרגם בעיניי.
7 \ 10
•
•
•
•
