הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 בספטמבר, 2022
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
לו ריד נמנה בעיניי בין האמנים שהלכו לעולמם טרם זמנם, אומנם לא בגיל 27 (ולא הצטרף למועדון המקולל הזה) אבל עדיין מוקדם. בצעירותו הוא היה סולן בלהקת "מחתרת הקטיפה", לצד ג'ון קייל והיה אחראי יותר מכל חבר בה לצד הבועט של הרוק נ'רול (Rock 'n' Roll Animal).
מחוץ ללהקה, כסולן הוא היה יותר יוצר שמשלב מוסיקה עם תכנים טקסטואליים שמשתווים לטובי המוחות. הספר מציג את החיים המורכבים שהיו לו כמשורר יהודי שחי בברוקלין, להבדיל כמו שאלן גינזברג (ממשוררי דור הביט) כתב באחד משיריו, "ראיתי את מיטב המוחות של דורי נהרסים מטירוף" והתכוון אחרי הכל למישהו כמו לו ריד ולא בוב דילן שלדעתי אומרים עליו שהוא מגדולי הכותבים של ילדי דור הפרחים, ולמעשה בספרים שכתב אם זה "טרנטולה" ואם הכרך הראשון של האוטוביוגרפיה רק הלך והסתבך עם התואר הזה.
לדעתי הספר הזה שמביא את סיפור חייו של לו ריד הוא ספר מופת ויהיה יותר משווה לתרגם אותו לעברית, כי לא רק שהוא נותן תמונה שלמה של סיפור חייו אלא הוא באמת מעניין. מלמד איך להיות אמנים אמיתיים ואיזה מחיר עלולים לשלם על חשבון כך. קראו לו "טרנספומר" (הכינוי שניתן לריד) והוא באמת היווה כוח להרבה אמנים, מעבר לחברי הלהקה שהיו איתו בתקופה של אנדי וורהול שנתן את חסותו ל-"מחתרת הקטיפה".
בסוף חייו הוא חלק את החיים עם אמנית האוונגרד, לורי אנדרסון. השילוב שלהם ביחד לכאורה היה מוזר (לא יותר מהחיבור שלו עם להקת מטליקה ביצירה Lulu) אבל שילוב שאין ספק יכל להפיק אמנות מנצחת אבל לצערי, עד כמה שידוע לי הם לא יצרו יחד אלא שיתופי פעולה קטנים. כמי שאהב לעקוב אחריו לו ריד מאוד חסר לי, יהי זכרו ברוך לעולם ועד.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אוהבת את הקול שלו מאוד.
תודה שהבאת. https://youtu.be/EIdc0NGumVc |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מענין מאוד כתבת.
אף פעם לא הייתי מעריץ של יצירתו, לא התחברתי אליו יותר מדי.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
זאבי, אני לא חושב שהנאה
מקריאת ספר כזה חייבת להיות קשורה לג'אנר המוסיקלי
שאתה מקשיב לו. ואל תטעה אני גם בפרוג וג'אז. בכל אופן אני מודה לך על שמצאת עניין במה שכתבתי. אני משתדל לכתוב רק כשיש לי באמת מה וכמו שאתה מבין לדעתי ספר כזה יותר מן הראוי להיות מסוקר, גם במקום כמו "סימניה". לו ריד ידע לגעת בבטן לכל מי שמקשיב לו אם במוסיקה ואם בטקסטים שכתב, לכן אני כלכך אוהב אותו. |
|
|
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מעניין מאד, תודה לך אב"פ.
אני מוכרח להודות שלו ריד לא נכלל ברשימת האומנים שאני נוהג להאזין להם ואף פעם לא התחברתי אליו מבחינה מוזיקלית, למרות שהשפעתו הרבה ברורה לי מאליה. טוב, אני בכלל יותר בקטע של פרוג ו"כל הג'אז הזה", אבל זה לא ימנע ממני לקרוא את הספר עליו המלצת. את הלקח הזה למדתי כשקראתי את ספרה המהמם של פטי סמית' "רק ילדים", ואני לא חובב גדול של המוזיקה שלה. אגב, מסכים לגמרי לדברים שכתבת על ספרו המשעמם בעליל של דילן "כרוניקות חלק א'", למרות שאותו אני ממש אוהב. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אני מודה לכם
DUDE ומורי.
מורי, אתה צודק ואתה לא יודע עד כמה. מעניין לקרוא את הספר ולראות להבדיל את הדרך האבסורדית בה כוכבים נולדים בימינו. אם נשאר משהו מהדם, יזע ודמעות אלו הן רק הדמעות. |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מרתק.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
