לו ריד נמנה בעיניי בין האמנים שהלכו לעולמם טרם זמנם, אומנם לא בגיל 27 (ולא הצטרף למועדון המקולל הזה) אבל עדיין מוקדם. בצעירותו הוא היה סולן בלהקת "מחתרת הקטיפה", לצד ג'ון קייל והיה אחראי יותר מכל חבר בה לצד הבועט של הרוק נ'רול (Rock 'n' Roll Animal).
מחוץ ללהקה, כסולן הוא היה יותר יוצר שמשלב מוסיקה עם תכנים טקסטואליים שמשתווים לטובי המוחות. הספר מציג את החיים המורכבים שהיו לו כמשורר יהודי שחי בברוקלין, להבדיל כמו שאלן גינזברג (ממשוררי דור הביט) כתב באחד משיריו, "ראיתי את מיטב המוחות של דורי נהרסים מטירוף" והתכוון אחרי הכל למישהו כמו לו ריד ולא בוב דילן שלדעתי אומרים עליו שהוא מגדולי הכותבים של ילדי דור הפרחים, ולמעשה בספרים שכתב אם זה "טרנטולה" ואם הכרך הראשון של האוטוביוגרפיה רק הלך והסתבך עם התואר הזה.
לדעתי הספר הזה שמביא את סיפור חייו של לו ריד הוא ספר מופת ויהיה יותר משווה לתרגם אותו לעברית, כי לא רק שהוא נותן תמונה שלמה של סיפור חייו אלא הוא באמת מעניין. מלמד איך להיות אמנים אמיתיים ואיזה מחיר עלולים לשלם על חשבון כך. קראו לו "טרנספומר" (הכינוי שניתן לריד) והוא באמת היווה כוח להרבה אמנים, מעבר לחברי הלהקה שהיו איתו בתקופה של אנדי וורהול שנתן את חסותו ל-"מחתרת הקטיפה".
בסוף חייו הוא חלק את החיים עם אמנית האוונגרד, לורי אנדרסון. השילוב שלהם ביחד לכאורה היה מוזר (לא יותר מהחיבור שלו עם להקת מטליקה ביצירה Lulu) אבל שילוב שאין ספק יכל להפיק אמנות מנצחת אבל לצערי, עד כמה שידוע לי הם לא יצרו יחד אלא שיתופי פעולה קטנים. כמי שאהב לעקוב אחריו לו ריד מאוד חסר לי, יהי זכרו ברוך לעולם ועד.
