בניסיון נואש אחרון להציל את מיה בת התשע־עשרה מעצמה, היא מועברת אל אוניברסיטת דולור, מוסד לימודים לעבריינים צעירים, בבריטניה, שבו מתגוררים נערים מתבגרים אכזריים ומסוכנים, שראו את המוסד הפרטי כמגרש המשחקים האישי שלהם. למיה לא אכפת. על מנת שיהיה לה אכפת, צריכים להיות לה רגשות. היא תוריד את הראש, תתעלם מכולם, ותעבור את השנתיים הבאות ...

אוֹלִי תשכחו את כל מה שחשבתם שאתם יודעים. לעזאזל, אני אפילו לא מכיר את עצמי יותר. נעדרתי שבעה חודשים, רק כדי לחזור ולעבור כל מבחן אפשרי. אומרים שצריך להחזיק את האויבים שלך קרוב, והשדים שלי קידמו אותי בברכה בזרועות פתוחות. הנפילה שלי היא רע הכרחי. אבל מיה היא המטרה שלי. מיה לפני שבעה חודשים, אוֹלִי נכנע לאפלה, ונטש אותי תוך כדי התהלי...

עכשיו, פקחי את עינייך מיה. זה היה כל כך קרוב, עד שטעמתי את זה – החופש. אבל הדבר היחיד שיכולתי לטעום עכשיו היה הסוף. במשך השנתיים האחרונות, נתתי לכל הכוחות שמבחוץ לנהל את חיי, את רגשותיי, את ראשי. הרשיתי לכולם לשלוט בשאלה מה יהיה העונש שלי על כל הדברים הרעים שעשיתי. נבחנתי ולמדתי את הלקח שלי. שילמתי את חובותיי וסבלתי מספיק זמן. משום שב...