צוציק מגיע לשכונה חדשה ומתיידד עם נילי....

צעדים מהירים התקרבו אל התא החשוך שבו התחבאתי, וכל גופי רעד. אצבעות חזקות לפתו את צוארי כמו צבת והשנים שלי נקשו, מנגנות קונצרט של בהלה. לא היה לאן לברוח, לא יכולתי להימלט, ובניגוד לרצוני הרגשתי שאני נגרר. מישהו דחף אותי לתוך מנהרה והכריז: ``מצאנו את החבלן!`` האם התאור הזה נשמע לכם דמיוני, כלקוח מאיזו אגדה? אני נשבע לכם - זה, בדיוק, מה שקרה...

כולם קוראים לי צוציק. כולם. אמנם בתעודת הלידה שלי מופיע השם הרשמי שהעניקו לי הורי כאשר הגעתי לעולם - ארז רן - אבל מאז שאני זוכר את עצמי כולם קוראים לי "צוציק", ומאז שאני זוכר את עצמי אני חולם על היום שבו יפסיקו לקרוא לי כך. ודווקא אני, צוציק, הילד הכי נמוך בכתה, הצעתי חברות ליסמין, הילדה הכי גבוהה והכי יפה בכתה. ולמרות שכל הבנים צחקו עלי...

"צוציק, ראית את עירית?" קולה של השחקנית המפורסמת, בצדו השני של קו הטלפון, היה מבוהל. השבתי בשלילה. אותו בוקר עירית לא באה לבית הספר, וחשבתי שהיא חולה. "היא לא חולה והיא לא בבית", סיפרה אמה של עירית, וכך החלה פרשה מסתורית ועצובה. לילה תמים חפשנו את עירית, דואגים לה, חרדים לשלומה, ואני הייתי הילד היחיד שידע על השתלשלות העניינים. אף ילד ...

צוציק, עירית ונילי מלמדים לקח את דנית, הרכלנית של הכיתה, לקראת מסיבת סוף השליש....

כאשר חפשתי לי חבר לעט ונסחתי את מכתבי הראשון אל גל גונן, חשבתי שזו ההזדמנות לפתוח דף חדש בחיי ולהציג את עצמי בשם ארז רן, ולא בשם צוציק, אבל נילי, החברה שלי, שכנעה אותי שבמכתבים אין סודות. במכתבי אל גל לא הסתרתי את הכינוי שדבק בי, וקיויתי שהוא יסכים להתכתב איתי למרות היותי נמוך. גל הסכים, והתחלנו להתכתב. גם נילי התכתבה עם חברה לעט, ושני...

בפעם הראשונה שאמא הרשתה לי להאכיל את אחותי הקטנה, הייתי בעננים. החזקתי אותה בעדינות, היא התכרבלה בין זרועותי, לוגמת מהבקבוק, ועיני לטפו אותה במבטים חמים. אבל כשהתבקשתי להחליף את החתול שלה, לא התרגשתי. נגעלתי! הוא הסריח! ולא היה זה ``אויר הרים צלול כיין וריח ארנים...`` המון דברים עברו עלי מאז שאחותי נולדה. היו רגעים שבהם שמחתי מאד, והיו ...