על ספר האבות: ילדה בשמלה חרוכה עולה במדרגות המובילות לבניין העירייה. זו הפעם האחרונה שתושבי עיר האושר יחזו בה לפני שיטרוף אותה הדרקון. כל שנה והילדה שלה, כבר מאתיים תשעים וחמש שנים. ואז מגיע תורה של מרתה. משיכתה המסוכנת לאש מביאה אותה לאי הדרקון, היא יכולה להאשים רק את עצמה. אבל אמל בסך הכול חיפשה את אביה. ונועה? איש אינו יודע כיצד ...

מרתה גברה על הדרקון, ועכשיו היא יוצאת לסיבוב הופעות ויורקת אש מתוך פיו כאילו היה חי. היא כוכבת, אבל מתחת לקול התשואות שמועה עיקשת מסרבת לגווע: דם דרקוני זורם בעורקיה. ומה אם זה נכון? לפעמים גם היא אינה בטוחה איפה היא נגמרת והדרקון מתחיל. אמל עושה ככל שביכולתה להקל את סיוטיה, אך מחיר נאמנותה למרתה הולך ומאמיר. ונועה? דומה שמשאלתה התגש...

מרתה מאושרת כמו שלא הייתה זמן רב, היא מוזמנת כאורחת הכבוד לחג הדרקון הראשון ללא דרקון. סוף־סוף יכירו בגבורתה. אפילו הצל הרודף אחריה לא יעיב על הרגע הזה. אך עיר האושר השתנתה, בית הכלא כורע תחת החשדנות והפחד, ומן המדורים התחתונים של ספינת השוטים עולה צחנה מסוג חדש, מזימות אפלות נרקמות שם. גם נועה חזרה לעיר האושר, והיא לכודה בחושך משלה....