דַעאֵל גרובר, צלף בשירות-סדיר, מנצל את ההפוגות בין סיכולים של מבוקשים וירטואוזים כדי לקרוא יצירות-מופת מן הספרות. כמעשה של איזון יש לו צורך להתחבר לדבר-מה נשגב.   אמו, מנדי - בעלת מפעל פיג'מות שמשווק לאוכלוסיה החרדית ללא חשש שעטנז - נכנסת לניתוח פלסטי, השמיני במאבקיה נגד מעלליו של הזמן, הפעם להשתלת שְׁכָמות תותבות, במקום הישנות שנ...

בניגוד למתמטיקה, שניים בספר הזה אינם הכפלה של אחד. הם ניגודו, היפוכו של אחד ושל בדידותו - הם דבר שונה לגמרי ממצבו של אחד.      זהו ספר אוטוביוגרפי, שבו מי שאילף את עצמו להיות אחד בודד, להיות זר ולא-שייך ולגונן בקנאות על המסגרת הפרטית שלו, חוֹוה שורת אירועים של שניים, של "יחד", אף כי יחד מרוסק, מגומגם, ארעי.      על רקע תקופת חייו של דה...

"שמואל סולומיר מת צוחק בבנק שלנו" - כך נפתח הרומאן של בירשטיין, בסצינה האחרונה של העלילה, שבה מקבל הקבצן של בית - הקברות את פני המלווים כמו בעל - שמחה. אותו סולומיר הלוא היה נוהג לשכב בארון - מתים רומאי עתיק בחצר ביתו, כמו ילד בעריסה, לספוג חיים ושמש. כמוהו, כולם כאן שואבים אמביציה לחיים, התרעננות, חדווה ומין "תחיה", באיזו סמיכות למוו...

"אל תקרא לי איוב" הוא חגיגה נדירה של הסתכלות קומית-גרוטסקית בבני-אדם, במראיהם ובגחמותיהם; של אירועים דרמטיים, המותחים את העלילה אל קצה גבולותיה, על פני שלוש יבשות ובמשך כשישים שנה; ושל ריאליזם מוזר, שמוטל עליו צילו של הפנטסטי. ההווה של הרומאן נמשך לא יותר מלילה אחד, שנעשה הזוי ושיכור, בטרקלין של דירת-גג בירושלים בת-ימינו, אצל המיליונ...

בכל כוח הריאות. כפות הידיים בזוויות הפה: עאאאסם! מן ההרים סביב חוזר אלי ההד. עצי האורן נדים לי. המכונית, בפה פעור לרווחה, מעלה סילון של אד סמיך: עאסם... אחר שיחכה בתשע מתחת לעץ החרוב. אולי טעיתי בשעה אולי טעיתי בחרוב. בהוראות שקיבלתי בטלפון נאמר שביער יש דרך אל הכפר, וכבר כמעט שעה אני סובב ותועה כאן, ואי שם בלב היער יש כפר שאיננו, ובכפר א...