| 1. |
| 2. |
| 3. |
| 4. |
| 5. |
| 6. |
המשורר הוא נותן השמות,או בורא השפה, והוא קורא לדברים לפעמים על שם מראיהם, לפעמים על שם מהותם,
ולכל אחד ואחד יעניק את שמו שלו ולא של אחר, ולכן יענג במעשיו את התבונה, הנהנית ממעשה ההבדלה או ההגדרה.
המשוררים בראו את כל המילים, ומאחר שהשפה היא הארכיון של דברי הימים, הרי עלינו לראות בה מעין קבר למוזות.
כי אף שמקורן של מרבית המילים חלף ונש...
|
| 7. |
כשמגיעים לשאלת המסר, אני מעדיף להיות פחות ייחודי ויותר כותרתי־מכליל: המסר שלי הוא מהירות, בוזמניות, רב־לשוניות ותוך־לשוניות, קהל־יעד גלובאלי במקום תפיסת השירה כפעילות קהילתית, פתיחת הלשון השירית לכלל המאגר הלשוני החוץ־ספרותי כביכול (עיין שוב 'ספרות ולשון') ועוד. אבל, כמסתבר ממאמר זה בין השאר, אני לא רק משורר, אלא גם משורר, ולכן אני...
|
| 8. |
| 9. |
קנוט המסון, גדול סופריה של נורווגיה במאה ה־20 וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1920, מוכר לקורא העברי – כמו גם לקוראים רבים ברחבי העולם – בשל רומנים ונובלות כגון 'רעב', 'מסתורין', 'פאן', 'ברכת האדמה' ואחרים. אולם המסון, חלוץ האינדיבידואליזם הסקנדינבי, שהושפע בין היתר מהגותם של שופנהאואר וניטשה, וכן מכתביו של דוסטויבסקי, שיקע לא מעט ממרצו גם בפ...
|
| 10. |
סר ג'ושוע רנולדס, הצייר האנגלי הנודע בן המאה ה־18, היה ממייסדי האקדמיה המלכותית לאמנויות, הידועה בכינוי המקוצר ה"רויאל אקדמי", ושימש כנשיאה עד יום מותו. לרגל הקמתה, ב־2 בינואר 1769, נשא הרצאה פותחת, ובסוף אותה שנה, במעמד חלוקת הפרסים לתלמידים המצטיינים, נשא את ההרצאה השנייה. לאחר מכן, מדי שנה בשנה נשא הרצאה במעמד זה של חלוקת הפרסים בסוף ...
|
| 11. |
קמילת השקרים – מאמרו המכונן של הסופר, המחזאי והמשורר האירי הנודע אוסקר ויילד – ראה אור לראשונה ב־1889 בכתב העת האנגלי The Nineteenth Century. במאמר זה שוטח ויילד בדיאלוג סוקרטי מלא ברק, הומור וידענות, את עיקרי משנתו האסתטית:
א) האמנות מבטאת את עצמה ולא שום דבר אחר.
ב) האמנות הגרועה היא תמיד תוצאה של השיבה לחיים ולטבע, והעלאתם לדרגת אידיאל.
ג)...
|
| 12. |
מתוך הספר:"אם כן, דמוקרטיה אינה אלא סדרה של מאבקי אגו הבלותיים, המתבססים על שחיקה שיטתית של כל צורות העליונוּת הלגיטימיוֹת והמוּכּרוֹת. דמוקרטיה היא ניצחונם של הבורגנים, של חסרי התרבות, של הצבועים, של הנאדות הנפוחים, של הטרחנים המתחזים לידענים, של הטיפשים הסבורים כי הם שקולים לגאונים, של כל סוגי הבינוניות והשִפלות. בעוד שהטבע נוטה...
|
| 13. |
ואז גיליתי שדרך פופולארית נוספת להימנע מלימוד הספרות עצמה, היא לעסוק באופן בלעדי בפסיכולוגיה של הסופר. מדוע היה הות'ורון מלנכולי ומה דחף את פו אל הטיפה המרה ומדוע הנרי ג'יימס העדיף את אנגליה על פני אמריקה? ההרהורים וההגיגים הללו עשויים להימשך לבלי סוף ולדחות עד בלי די כל התייחסות ליצירה עצמה. למעשה, היצירה מתקיימת במנותק ממחברה ב...
|
