“אוסף של יצירות מספרות החוכמה המצרית הקדומה, בתרגום לעברית. יש כאן יצירות בנות כמעט 4,000 שנים, וה"צעירות" שביצירות כאן הן בנות קצת יותר מ3,000. הספר מתחיל בניתוח והסבר על הרקע של ספרות החכמה המצרית, על הקשר בינה לבין המקרא (ובעיקר לספר "משלי", שלקח הרבה אלמנטים מהספרות הזו, כולל מה שהמחקר חושב שהוא ידיעה ועיבוד של לפחות טקסט חוכמה מצרי אחד, שמובא בספר הזה, עם השוואות בינו לבין "משלי".) ועל היסטוריה של המחקר.
בתור אדם שהוא בור יחסי בהיסטוריה ותרבות מצרית, שלמען האמת, מעניינת אותי הרבה פחות מציביליזציות אחרות, המבוא הזה היה די נחוץ כדי שאבין "מי נגד מי" ויהיה לי בסיס הבנה לתרגומים שמובאים בהמשך.
ומצד שני, לא הרגשתי שהמבוא מעיק, נרחב מדי, ומשמים, אפילו שזה נושא שבאמת לא מאוד קרוב ללבי.
לגבי היצירות המובאות כאן: אני חייב להגיד, לא מאוד התרשמתי מהן.
קודם כל אני צריך לחזור על זה: אני לא פאנבוי של מצרים העתיקה. אני פאנבוי אובססיבי של יוון, מצרים פחות מעניינת אותי, אז זה ההקשר שבו אתם צריכים לקחת את המחשבות שלי.
לצערי גם לא קראתי עדיין את ספר משלי (אני מחפש את המהדורה המפורשת של "מקרא לישראל", ולצערי עדיין לא מצאתי אותה במחיר שפוי או בספריות שאני מנוי אליהן.. ואם מישהו מעוניין למכור לי במחיר צנוע או להחליף בעבור ספר אחר.. hit me up) אז אין לי גם את הרקע המקראי - יהודי המספק להסתכלות על היצירות הללו.
with that being said, כן, היצירות הללו לא נחרטו בי יותר מדי..
עצות החוכמה שלהן די פשטניות ברובן; אל תגנוב, אל תחמוד, תתחנף לפקידים שמעלייך (באמת מופיע כאן מספר פעמים!), אל תבצע שחיתות או מרמה בתפקידך כפקיד (זה חוזר המון לאורך כל הוראות החכמה כאן. מעניין מה זה אומר על רמת השחיתות בפקידות המצרית, אם היה צריך לציין את זה בלי הפסקה..).
לעיתים יש כאן דברים מעניינים יותר, כמו עצה לא להשתכר, יחס לאישתך, פסקה אחת יפייפיה על יחס לאמך, פסקה מוזרה ביותר על כך שעדיף לא לשכב עם "אישה-ילד" (כן, זה המונח המצרי. עושה רושם שכמו היוונים, היה להם קטע עם femboys), פסקאות הלל לאלים בשפה יחסית פואטית, או התייחסות למושג ה"מעאת" שהוא מעין סדר קוסמי אלוהי של אמת, שחוזר כאן המון גם בתור חלק מהוראות חוכמה אחרות, אבל כשהוא נושא בפני עצמו זה מעניין יותר, כי זה יותר פילוסופי ותאולוגי, ואלו תחומים שמושכים אותי.
השפה כאן יפה, עם הרבה דימויים, ביטויים פואטיים לרעיונות, ובנייה די מחושבת של הוראות החוכמה.
מה שכן, יש כאן בעיה די רצינית של הישמרות חלקית בלבד של חלק מהטקסטים, ומחלוקות מחקריות לגבי פירוש המילים המצריות.
יש לאורך הספר הזה 1,165 הערות(!) על תרגומי הטקסטים, ולתחושתי רובן עוסקות באופן כזה או אחר בפרשנות מילים שונות או בהצעות השלמה לחסרים בטקסט הנשמר.
זה מוביל להרבה בלבול אצלי כקורא בקשר למשמעות הטקסטים, שבחלקים גדולים כאן הם סתומים להבנה ומתסכלים מאוד.
יש כאן טקסטים יותר שלמים למרבה המזל, אבל הקריאה בטקסטים המקוטעים והשנויים במחלוקת מבחינה מילולית היא מעיקה לעיתים.
אולי המתרגמת הייתה עושה טוב אם הייתה בוחרת טקסטים יותר שלמים, גם אם הם יותר מאוחרים מבחינה כרונולוגית, אבל מצד שני, הספר הזה יצא לאור כחלק מסדרת "האנציקלופדיה המקראית", ומטרתו העיקרית היא להכניס את ספר משלי והתנ"ך לקונטקסט של ספרות החוכמה המצרית שקדמה להם, והמטרה הזו לא תושג אם יובאו כאן יצירות מהתקופה הפרסית או ההלניסטית..
בכל מקרה, קריאה מעניינת, גם אם לא אחידה. מומלץ למי שמתעניין במצרים (כמובן), בתרבויות המזרח הקדום, ובתנ"ך.
מי שהעניין שלו בתחומים האלו פחות מרכזי, יכול לוותר, או לקרוא טקסט חכמה מצרי אחד או שניים, מאלו שנשמרו טוב יחסית והם מעניינים. הפייבוריטים שלי מהאוסף הזה הם "הוראת פתחחותפ", ו"הוראת אמנמאפת", שהמחקר די בקונצנזוס שמחבר ספר "משלי" הכיר ושאל ממנו.
לסיום, קטעים שאהבתי מהספר הזה:
המושל אדוני,
הזיקנה הגיעה, השיבה ירדה,
החולשה באה, חוסר האונים התחדש -
שנת ילד לו כל היום.
העיניים חלשות, האוזניים חירשות,
הכוח אובד בשל חולשת הלב,
הפה שותק, לא יוכל לדבר.
הלב הרוס, לא יזכור יום אתמול,
העצם סובלת מאורך ימים,
הטוב היה לרע,
כל הטעם אבד.
כל אשר עושה הזקנה לאנשים
רע הוא בכל דבר!
האף סתום, לא יוכל לנשום,
קשה לקום ולשבת.
יצווה לעבד שם
לעשות מטה זקנה,
אז אומר לו את דברי השומעים,
את עצות האבות,
אשר שמעו לאלים.
אז ייעשה לך כזאת,
למען יסולקו הצרות מן האנשים,
ויעבדו אותך שתי הגדות.
אז אמר הוד מעלתו, האל הזה:
למד אותו את אמרות העבר,
ויהי למופת לילדי הפקידים הגבוהים,
וייכנסו בו כל משמעת ויושר; אמור לו:
"אין אדם שנולד חכם!"
(הוראת פתחחותפ, פרולוג)
אל יגבה לבבך בגלל חוכמתך,
התייעץ לך עם פתי כעם חכם,
אין המגיע עד קצה הכישרון,
אין אומן שהוא בעל כישרון מושלם;
דיבור טוב נסתר יותר מאבן טובה,
אך אצל השפחה אשר אחרי הריחיים - יימצא.
(פתחחותפ)
גדולה היא המעאת, ומתמידה השפעתה,
לא הופרעה מאז ימי אוסיריס.
מענישים את העובר על חוקיה,
אך הדבר נעלם מעיני החמדן.
השפלות יכולה להשיג רכוש,
(אבל) העוול לא הביא מעולם אל חוף מבטחים.
אם איש אומר "אגזול אדם אחר",
הוא אומר "אלכוד לי בעצמי",
ואינו אומר "אלכוד בתוקף זכותי";
אבל בסוף המעאת מתמידה,
ואדם אומר "שדה אבי הוא".
(פתחחותפ)
העשר את גדוליך כדי שיקיימו את חוקיך,
העשיר בביתו אינו נוטה לצד אחד,
הוא אדון רכוש שאיננו חסר.
העני אינו יכול לדבר לפי האמת (מעאת) שלו,
האומר "לו היה לי" אינו ישר,
הוא נוטה לצד אדון השלמונים.
גדול הוא מי שגדוליו גדולים,
חזק הוא המלך, אדון החצרנים,
אמיר הוא העשיר בפקידים,
דבר אמת (מעאת) בביתך,
כדי שיכבדוך הפקידים עלי אדמות!
דייקנות האדון היא יושר לב,
פנים הארמון גורם לייראה בחלקו החיצון.
(מריכארע. אהבתי את העצה הזו כי היא באמת ריאלית ולא פשטנית נוסח "אל תגנוב \ אל תהיה מושחת כי האלים שונאים את זה". זו ממש תפיסה פרקטית של הגבלת שחיתות.)
אבל אמור זאת שוב על הזרים (מילולית: קשתים),
הנה אסייתי שפל, מסכן בשל מקום הימצאו,
(ש)חסר מים, נסתר בגלל עצים,
רבות הן הדרכים וקשות בשל ההרים.
לא יגור במקום אחד,
רגליו תרחקנה לכת בשל מזון.
הוא נלחם מאז ימי הורוס,
לא מנצח אך גם אינו מנוצח,
לא יוכל להודיע את יום המלחמה,
כגנב שהעדה דחתה.
(מריכארע. מעניין לראות איך המצרים הסתכלו על הכנענים ושאר עמי המזרח הקדום, לעומת איך שאנחנו הסתכלנו עליהם..)
מטופלים היטב האנשים, צאן מרעיתו של האל,
הוא ברא שמיים וארץ ברצונם,
הוא הכניע את התנין של המים,
הוא נפח רוח חיים באפיהם,
דמויותיו הן היוצאות מגופו.
הוא מתרומם (או: זורח) בשמיים ברצונם,
למענם ברא עשב, צאן,
ציפורים ודגים - להזינם.
הוא הרג את אויביו, הכחיד את ילדיו,
בגלל מזימותיהם למרוד.
ברצונם - הוא יוצר את האור,
וכדי לראותם - הוא מפליג (בספינתו בשמיים).
הוא בנה מקדש מאחוריהם,
כשהם בוכים הוא שומע.
הוא עשה להם שליטים בביצה,
רמים (כלומר מנהיגים) לזקוף
את גב החלש.
הוא עשה להם כישוף ככלי זין,
כדי להדוף את מכת המאורעות,
לשומרם ביום ובלילה.
הוא הרג שם את הבלתי נאמנים,
כאיש המכה את בנו בשל אחיו.
האל יודע כל שם.
(מריכארע. מזמור הלל לאל. אני אוהב את המזמורים המצרים. ראוי לציין בהקשר הזה אופרה יפייפיה שפיליפ גלאס יצר על בסיס המזמור של אחנתון לאל אתון. תחפשו את זה!)
הכפל את הלחם אשר נתנה לך אמך,
שאנה כאשר נשאה אותך.
היא עבדה קשה, עמוסה בך,
בלי לומר: "עזוב אותי!"
אתה נולדת לאחר ירחיך,
היא נשאה מחדש.
שדה בפיך שלוש שנים,
באורך רוח.
צואתך הייתה מגעילה, הלב לא נגעל,
לאמור: "מה אעשה?"
היא שלחה אותך לבית הספר,
כשלימדו אותך את הכתובים.
היא השגיחה עלייך יום יום,
נושאת לחם ובירה מביתה.
אתה צעיר - קח לך אישה!
אתה מבוסס בביתך,
תן עיניך בזה שהולדת!
גדל אותו כפי שעשתה אמך.
אל תגרום לה להאשים אותך!
פן תישא ידיה לאל,
והוא ישמע את צעקתה.
(אני)
אל תאכל לחם כאשר אחר עומד,
ואתה לא הושטת לו את ידך.
כי הלחם הוא כאן לנצח,
והאדם - לא.
האחד עשיר והאחר עני,
אך הלחם יתמיד אצל החולק אותו.
כי העשיר בשנה שעברה,
הוא קבצן בשנה הזאת.
אל תתאווה למלא את בטנך,
כאשר קצך אינו ידוע.
אם יאבד רכושך,
אחר ייטיב עמך.
זרם המים של שנה שעברה נעלם,
השנה הוא באפיק אחר.
האגמים הגדולים יהיו לחרבה,
גדות הנהר תהיינה למצולות.
לא קורה (הדבר) לאנשים?
אחת היא תכניתם, ושונה היא זו של אדון החיים.
(עמ' 202, אני)
אל תשלוט באישה בביתה,
כאשר אתה יודע את מעלתה.
אל תאמר לה: "איה זה? הביאי לנו!"
כאשר היא הניחה זאת במקום הנכון.
הבט בה בעינייך כשאתה מחריש,
כדי שתעמוד על מיומנותה.
שמחה היא כאשר ידך עמה,
רבים אינם יודעים זאת.
הגבר צריך להימנע מלחולל ריב בביתו,
אז הוא גם לא יידע את תחילתו.
כל איש המבסס בית,
(צריך) לייצב את לבו המהיר (כלומר את מזגו החם)
אל תלך אחר אישה,
פן תגזול את לבך! (כלומר תפתה אותך)
(אני)
עשה טוב ויבואך עושר,
אל תטבול את עטך כדי לפגוע.
מקור הב (איביס) - אצבע הסופר,
הישמר מהסירו!
הקוף יושב בבית השמונה (הרמופוליס)
ועינו סובבת את שתי הארצות.
אם יראה את המרמה באצבעו,
יישא את טרפו בזרם.
סופר המרמה באצבעו,
לא ירשמו את בנו.
אם תבלה את חייך כשאלה בלבך
ילדך יראון (את התוצאות הטובות).
(הוראת אמנמאפת)
אל תישן כשאתה ירא את הבוקר,
הארץ אורה והבוקר כיצד?
לא יודע איש כיצד יהיה הבוקר.
האל בהצלחתו,
והאדם בכישלונו.
הדברים שאומרים האנשים הם דבר אחד,
הדברים שעושה האל הם דבר אחר.
אל תאמר: "אין עמי חטא",
ואל תשאף לחפש מדנים.
החטא לאל הוא,
וחתום באצבעו.
אין הצלחה ביד האל,
ואין כישלון לפניו.
המתייגע לבקש את ההצלחה,
יכלה ברגע קט.
הכבד לבך, יצב לבבך,
אל תנווט בלשונך.
"כי לשון האנשים היא משוט הסירה,
אך אדון הכל - חובלה"
(אמנמאפת)
נב - לספר הזה הגעתי אחרי שלפני כמעט שנתיים קראתי את "סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה", אוסף מעניין של תרגומים שבוצעו בשנות ה70. תכננתי לקרוא את "אין אדם שנולד חכם" ממש לאחר מכן, רכשתי אותו בזמנו, והוא חיכה על המדף כמעט שנתיים בסבלנות אין קץ. אז מי שמתעניין בספרות מצרים, "סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה" זה עוד ספר שכדאי לכם לבדוק, אבל אזהיר מראש שהוא קצת ארכאי וקשה.”
