“ספר מצוין! כתוב היטב, וגם התיאורים הנוירולוגיים מובנים מאוד - גם למי שמעולם לא התעניין בתחום ולא למד אותו. המחשבה על כמה מדהים השיקום שעברה טיילור מדהימה עוד יותר לאחר שמעמיקים ומבינים כמה קיצוני היה המצב אליו התדרדרה בעקבות השבץ, ומדהים לא פחות לקרוא את התובנות שלה בעקבותיו. ספר שמשלב בצורה נפלאה אספקטים מדעיים ורוחניים.”

“הספר הוא על מקרה אמיתי. מדענית מוח שחטפה שבץ - הסיפור לכשעצמו מדהים! התובנות שלה מדהימות והמסר נפלא! הספר גרם לי להסתכל בפרספקטביה אחרת על החיים. הבעיה היחידה היא שהיא חוזרת המון על עצמה וזה קצת מוציא את החשק לקרוא כי ישנה הרגשה שאין התקדמות עם הסיפור - שני הפרקים האחרונים מדהימים.”

“סיפור אמיתי על ג'ל והיא מספרת את ספורה המתחיל בגיל 37 כשהיא עובדת כחוקרת מוח ובדיק אז בשיא המחקר שלה היא חוטפת שבץ מוח שגרם לה לאבד את היכולת לדבר , לקרוא , להבין מספרים ובהתחלה גם לזכור מי היא בכלל. הסיפור מספר את מסלול השיקום שלה עד למצב שבו לאחר 7 שנים היא חוזרת לתפקוד מלא ועובדת כמרצה באונברסיטת אינדיאנה ואף נבחרת ב-2008 כאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם על ידי מגזין טיים. הספר מחולק לשלושה לחלקים החלק הראשון אנטומיה של מערכת העצבים .הידעת מערכת העצבים מורכבת מטריליון תאים וגוף האדם כולו מורכב מחמישים טריליון תאים. (לא מיליון טריליון ) . חלק נוסף על השבץ והשיקום, וחלק אחרון עצות זהב איך לעזור לאדם שעבר שבץ מוח ואיך לזהות אדם שמקבל שבץ. לאוהבי אנטומיה החלק הראשון ממש מצויין, ואף למדתי ונזכרתי בלא מעט דברים. בחלק השני מסופר על חייה של ג'ל מרגע השבץ ולאורך כל תהליך השיקום. מסתבר שהחלק השמאלי של ראשנו הוא החלק ההיגיוני , המבקר, המתמטי הרציונאלי ובין השאר שגם אחראי על הדיבור העצמי. החלק הימני הוא החלק היותר אומנותי,שחושב בעזרת תמונות וצבעים , האינטואטיבי, כשאומרים שיש תחושת בטן אז בעצם מתכוונים שחושבים יותר בעזרת החלק הימני של המח. כאמור גל איבדה את היכולת להשתמש בחלק השמאלי של המח ולכן גם איבדה את היכולת לחשוב במספרים, תאריכים, לדבר ,לזכור מי היא אבל בנוסף אבדה לה גם הביקורת העצמית ואיתה ההשקפה של האם אני טובה יותר מאחרות , יפה יותר או פחות מאחרות, בנוסף אובדת גם תחושת הגבולות הגשמיים היא לא יכלה לדעת היכן הגוף שלה מתחיל והיכן הוא מסתיים ולדבריה תחושה זו הסבה לה "אושר מפואר". תהליך השיקום במקרה זה הוא אינו ממקום של סבל גדול לתפקוד מלא אלא ממקום שבו היא הרגישה שלמה עם עצמה , ממקום שבו לזמן אין משמעות והכול מסביב נראה יפה יותר וצבעוני יותר למצב בו היא חוזרת למודעות מלאה לסביבה שלה ולדירשות החיים. חוץ מהסיפור על תהליך השיקום הספר מנסה טיפה יותר מידי להיות מספרי ההדרכה לחיים טובים ובמקרה הזה איך לחשוב קצת יותר עם החלק הימני של המח ופחות עם החלק השמאלי. כך או כך לדעתי ספר שממש שווה לקרוא ולא רק בגלל ההסתברות האפסית שדווקא לחוקרת מח יופיע שבץ מוחי בגיל כה מוקדם ואולי זה הוא אינו מקרה אלא הגורל שרצה שמישהי כזו תעבור את התהליך הזה כדי שתוכל להחלים ממנו וללמד כיצד צריך לרפא אותו.”

“ספר מצוין!!! קראתי אותו בנשימה אחת. נכון, לא תמיד קל, עמוס לעיתים בפרטים, אך תובנות יוצאות מהכלל והסיפור האישי של הכותבת מדהיםםםםםםםם”

“ספר מצוין! כתוב היטב, וגם התיאורים הנוירולוגיים מובנים מאוד - גם למי שמעולם לא התעניין בתחום ולא למד אותו. המחשבה על כמה מדהים השיקום שעברה טיילור מדהימה עוד יותר לאחר שמעמיקים ומבינים כמה קיצוני היה המצב אליו התדרדרה בעקבות השבץ, ומדהים לא פחות לקרוא את התובנות שלה בעקבותיו. ספר שמשלב בצורה נפלאה אספקטים מדעיים ורוחניים.”

“הספר הוא על מקרה אמיתי. מדענית מוח שחטפה שבץ - הסיפור לכשעצמו מדהים! התובנות שלה מדהימות והמסר נפלא! הספר גרם לי להסתכל בפרספקטביה אחרת על החיים. הבעיה היחידה היא שהיא חוזרת המון על עצמה וזה קצת מוציא את החשק לקרוא כי ישנה הרגשה שאין התקדמות עם הסיפור - שני הפרקים האחרונים מדהימים.”

“סיפור אמיתי על ג'ל והיא מספרת את ספורה המתחיל בגיל 37 כשהיא עובדת כחוקרת מוח ובדיק אז בשיא המחקר שלה היא חוטפת שבץ מוח שגרם לה לאבד את היכולת לדבר , לקרוא , להבין מספרים ובהתחלה גם לזכור מי היא בכלל. הסיפור מספר את מסלול השיקום שלה עד למצב שבו לאחר 7 שנים היא חוזרת לתפקוד מלא ועובדת כמרצה באונברסיטת אינדיאנה ואף נבחרת ב-2008 כאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם על ידי מגזין טיים. הספר מחולק לשלושה לחלקים החלק הראשון אנטומיה של מערכת העצבים .הידעת מערכת העצבים מורכבת מטריליון תאים וגוף האדם כולו מורכב מחמישים טריליון תאים. (לא מיליון טריליון ) . חלק נוסף על השבץ והשיקום, וחלק אחרון עצות זהב איך לעזור לאדם שעבר שבץ מוח ואיך לזהות אדם שמקבל שבץ. לאוהבי אנטומיה החלק הראשון ממש מצויין, ואף למדתי ונזכרתי בלא מעט דברים. בחלק השני מסופר על חייה של ג'ל מרגע השבץ ולאורך כל תהליך השיקום. מסתבר שהחלק השמאלי של ראשנו הוא החלק ההיגיוני , המבקר, המתמטי הרציונאלי ובין השאר שגם אחראי על הדיבור העצמי. החלק הימני הוא החלק היותר אומנותי,שחושב בעזרת תמונות וצבעים , האינטואטיבי, כשאומרים שיש תחושת בטן אז בעצם מתכוונים שחושבים יותר בעזרת החלק הימני של המח. כאמור גל איבדה את היכולת להשתמש בחלק השמאלי של המח ולכן גם איבדה את היכולת לחשוב במספרים, תאריכים, לדבר ,לזכור מי היא אבל בנוסף אבדה לה גם הביקורת העצמית ואיתה ההשקפה של האם אני טובה יותר מאחרות , יפה יותר או פחות מאחרות, בנוסף אובדת גם תחושת הגבולות הגשמיים היא לא יכלה לדעת היכן הגוף שלה מתחיל והיכן הוא מסתיים ולדבריה תחושה זו הסבה לה "אושר מפואר". תהליך השיקום במקרה זה הוא אינו ממקום של סבל גדול לתפקוד מלא אלא ממקום שבו היא הרגישה שלמה עם עצמה , ממקום שבו לזמן אין משמעות והכול מסביב נראה יפה יותר וצבעוני יותר למצב בו היא חוזרת למודעות מלאה לסביבה שלה ולדירשות החיים. חוץ מהסיפור על תהליך השיקום הספר מנסה טיפה יותר מידי להיות מספרי ההדרכה לחיים טובים ובמקרה הזה איך לחשוב קצת יותר עם החלק הימני של המח ופחות עם החלק השמאלי. כך או כך לדעתי ספר שממש שווה לקרוא ולא רק בגלל ההסתברות האפסית שדווקא לחוקרת מח יופיע שבץ מוחי בגיל כה מוקדם ואולי זה הוא אינו מקרה אלא הגורל שרצה שמישהי כזו תעבור את התהליך הזה כדי שתוכל להחלים ממנו וללמד כיצד צריך לרפא אותו.”

“ספר מצוין!!! קראתי אותו בנשימה אחת. נכון, לא תמיד קל, עמוס לעיתים בפרטים, אך תובנות יוצאות מהכלל והסיפור האישי של הכותבת מדהיםםםםםםםם”