"סבתא, מדוע יש לך מספר על היד? מי עשה לך את זה? למה זה לא נמחק במקלחת? את יודעת, אני ציירתי הרבה פעמים על היד, והציור תמיד נמחק במקלחת".
סיפור הסבל וההצלה שמשמיעה סבתא באזני נכדתה ציפי מבוסס על אירועים אמיתיים שידעה אמה של הכותבת בימי שואת יהודי אירופה.
בעדינות וברגישות משרטטת הכותבת ביד זהירה תמונות רבות משמעות מגורל משפחתה בימים שבהם איבד האדם את צלמו.
בצד הסבל והעצב מקפידה היוצרת להבליט קווים של אנושיות ושל תקווה.
המספרת, בת למשפחה ניצולת שואה, הינה מורה בכתות היסוד של בית- הספר היסודי ויוצרת תוכניות לימודים העוסקות בהנחלת מורשת השואה לבני הגיל הרך.
לסיפורנו, המיועד לבני גיל שמונה ומעלה, התאימה הכותבת ערכה לימודית המעבדת והמכלילה את תכניו.
תוכניות הלימודים שגיבשה המספרת נתקבלו בהערכה רבה במחלקת החינוך של מוסד "יד ושם", ובעבורן אף זכתה בתעודת הצטיינות של משרד החינוך והתרבות על פיתוח תוכניות לימודים ייחודיות להנחלת מורשת השואה.