“באוק השנה התראיין בנו של הסופר ס.יזהר ,על ילדותו על יחסיו עם הוריו,ועל ספר השירה שהוציא עכשיו לאור. בראיון הופתעתי לחלוטין לדעת ש -ס.יזהר כתב גם ספרים לילדים ולנוער,הרקע לנושאי הספרים היו כמובן המושבה רחובות עם פרדסיה המוקפים סביבה והחולות הזהובים. ס.יזהר על רקע סביבת גידולו כתב את הספר הזה שכולו תום ארץ ישראלי וניחוח הדרים,שאני עוד זוכרת אותם מילדותי בשנות ה-50-60. והנה הסיפור על עלילותיהם של תפו ופוזה : "אספר לכם את הסיפור על תפו ופוזה סיפור אהבה מלא אור ותקווה בלי להכביר ברמזים: סיפור אהבה, בין שני תפוזים שוכן לו תפו בפרדס משועמם, פעם ער ופעם נם והוא מדמיין -איך פעם, כן, כן, עוד ייצא לטיול בעולם הרחב יד ביד עם תפוזה שבכל ליבו יאהב, אך בינתיים - כלום לא קורה תפו רק עלים ועלים מסביבו רואה, הרגשה של בדידות וכמיהה לידידות ואז לפתע כשפתאום חשב לנוח אל הפרדס הגיעה במלוא עוצמתה הרוח. והרוח נשבה כשפניה חמורות סבר והעיפה עלים רבים לכל עבר... ואז נעלמה ונותרה רק דממה ותפו שכל כך נבהל מהסערה נשם עמוקות ואז הוא ראה: תפוזה נפלאה, תפוזה נהדרת, ישבה על ענף ממש כמו גברת ריסים ארוכים, ופנים מתוקים תפו הרבה לא חשב וכבר הרגיש שהוא מאוהב. הוא נפנף בידיו ובקול גדול קרא: "הי חמודונת, התהיי לי חברה?" ואז היא חייכה, קצת במבוכה ואמרה בכל {כך כתוב במקור} עדין כשל הפרפרים: "בטח! בטח שנהיה חברים!" וכך ישבו בפרדס השניים מפטפטים וצוהלים עד לב השמיים, אך לפתע גילו, כי יחד להיות לא יוכלו שהרי כיצד אפשר פה לזוז אם כל אחד מחובר לענף עץ תפוז? הם ניסו להתקרב אך ללא הצלחה, הושיטו ידיים, אך נשמעה רק אנחה. התאמצו להשתעל, לשווא, הם נשארו מחוברים לשני ענפים בלית ברירה עד שיבואו קוטפים. וביום בהיר אחד זה סוף סוף קרה: ידיים גדולות וחזקות קטפום במהרה, ובארגז עץ גדול התגשם אז הכל: תפו ופוזה ישבו ביחד קרוב, יכלו להרגיש וגם לאהוב, וכשהארגז טולטל וטרטור מנוע הורגש, יצאו תפו ופוזה לירח דבש... אולי ליוון? אולי ליפן? את התשובה לבטח מי ידע? נכון! מנהל בית האריזה. את תפו ופוזה הוא יקלח, ינקה היטב ואז ישלח, לאנשים בעמק וגם בהרים, שאוהבים מאוד פרות הדרים." וזה סוף קסמם ואהבתם של תפו ותפוזה. כמו ש- ס.יזהר כתב למבוגרים קטעים שלמים בלי פסיקים או נקודות עד שנשמתך כבר עפה לך מריאותיך,כך כתב לילדים,כי זה ס.יזהר. כי הוא היה אדם החי בנוף הרוחני של עצמו והוא היה מה שנקרא "מתבגר נצחי". את האיורים הנפלאים ,מלאי הצבעים והתום איירה אשתו של ס.יזהר -נעמי סמילנסקי,אפשר אפילו עם קצת דימיון ילדי לחוש את ריח הפרדסים וכמובן את ריח אהבתם המשגעת של תפו ותפוזה .”

“באוק השנה התראיין בנו של הסופר ס.יזהר ,על ילדותו על יחסיו עם הוריו,ועל ספר השירה שהוציא עכשיו לאור. בראיון הופתעתי לחלוטין לדעת ש -ס.יזהר כתב גם ספרים לילדים ולנוער,הרקע לנושאי הספרים היו כמובן המושבה רחובות עם פרדסיה המוקפים סביבה והחולות הזהובים. ס.יזהר על רקע סביבת גידולו כתב את הספר הזה שכולו תום ארץ ישראלי וניחוח הדרים,שאני עוד זוכרת אותם מילדותי בשנות ה-50-60. והנה הסיפור על עלילותיהם של תפו ופוזה : "אספר לכם את הסיפור על תפו ופוזה סיפור אהבה מלא אור ותקווה בלי להכביר ברמזים: סיפור אהבה, בין שני תפוזים שוכן לו תפו בפרדס משועמם, פעם ער ופעם נם והוא מדמיין -איך פעם, כן, כן, עוד ייצא לטיול בעולם הרחב יד ביד עם תפוזה שבכל ליבו יאהב, אך בינתיים - כלום לא קורה תפו רק עלים ועלים מסביבו רואה, הרגשה של בדידות וכמיהה לידידות ואז לפתע כשפתאום חשב לנוח אל הפרדס הגיעה במלוא עוצמתה הרוח. והרוח נשבה כשפניה חמורות סבר והעיפה עלים רבים לכל עבר... ואז נעלמה ונותרה רק דממה ותפו שכל כך נבהל מהסערה נשם עמוקות ואז הוא ראה: תפוזה נפלאה, תפוזה נהדרת, ישבה על ענף ממש כמו גברת ריסים ארוכים, ופנים מתוקים תפו הרבה לא חשב וכבר הרגיש שהוא מאוהב. הוא נפנף בידיו ובקול גדול קרא: "הי חמודונת, התהיי לי חברה?" ואז היא חייכה, קצת במבוכה ואמרה בכל {כך כתוב במקור} עדין כשל הפרפרים: "בטח! בטח שנהיה חברים!" וכך ישבו בפרדס השניים מפטפטים וצוהלים עד לב השמיים, אך לפתע גילו, כי יחד להיות לא יוכלו שהרי כיצד אפשר פה לזוז אם כל אחד מחובר לענף עץ תפוז? הם ניסו להתקרב אך ללא הצלחה, הושיטו ידיים, אך נשמעה רק אנחה. התאמצו להשתעל, לשווא, הם נשארו מחוברים לשני ענפים בלית ברירה עד שיבואו קוטפים. וביום בהיר אחד זה סוף סוף קרה: ידיים גדולות וחזקות קטפום במהרה, ובארגז עץ גדול התגשם אז הכל: תפו ופוזה ישבו ביחד קרוב, יכלו להרגיש וגם לאהוב, וכשהארגז טולטל וטרטור מנוע הורגש, יצאו תפו ופוזה לירח דבש... אולי ליוון? אולי ליפן? את התשובה לבטח מי ידע? נכון! מנהל בית האריזה. את תפו ופוזה הוא יקלח, ינקה היטב ואז ישלח, לאנשים בעמק וגם בהרים, שאוהבים מאוד פרות הדרים." וזה סוף קסמם ואהבתם של תפו ותפוזה. כמו ש- ס.יזהר כתב למבוגרים קטעים שלמים בלי פסיקים או נקודות עד שנשמתך כבר עפה לך מריאותיך,כך כתב לילדים,כי זה ס.יזהר. כי הוא היה אדם החי בנוף הרוחני של עצמו והוא היה מה שנקרא "מתבגר נצחי". את האיורים הנפלאים ,מלאי הצבעים והתום איירה אשתו של ס.יזהר -נעמי סמילנסקי,אפשר אפילו עם קצת דימיון ילדי לחוש את ריח הפרדסים וכמובן את ריח אהבתם המשגעת של תפו ותפוזה .”