“אלתרמן כתב ארבעה מחזות מקוריים שהועלו לבמה בשנות ה-60, וארבעתם מרוכזים בכרך זה, כמעט לפי סדר העלתם על הבמה ("אסתר המלכה" היה למעשה האחרון): כנרת, כנרת פונדק הרוחות אסתר המלכה משפט פיתגורס הקריאה במחזות דומה למסע מרהיב ומלא השראה בראשו של אלתרמן, שמתמקד בכל מחזה בתחום שונה, חוקר אותו לעומקו, ומחלץ מתוכו התבוננות מעמיקה על הנפש. סדר המחזות בסקירה כאן תואם את סדר הקריאה שלי, ובסוף - ציטוטים נבחרים. ורק ציטוט אחד לפני, מתוך דברים שאמר אלתרמן בסימפוזיון על "פונדק הרוחות" (הציטוט לא מהספר): "חברים, לא אדבר כאן על השקפות כלליות שלי על דרמה או על עקרונות שקבעתי לעצמי, יש הרבה טעמים לכך. אסתפק אם אומר לכם כדי לסבר את האוזן, מטעם ראשון: נפוליאון קרא אליו פעם, בזמן מערכה, ראש גדוד אחד ושאל אותו: מדוע התותח שלכם אינו יורה? אמר: הוד מלכותו, יש טעמים רבים. הטעם הראשון הוא, שאין לנו תותח. אמר נפוליאון: זה מספיק לי." # # # # 1. משפט פיתגורס ============== מחזה מ-1965, שגיבורו הראשי הוא מחשב שנקרא פיתגורס (כנראה בהשראת המחשב שהיה במכון ויצמן. תזכורת: מחשבים ביתיים נכנסו לשימוש כעשרים שנה מאוחר יותר). פיתגורס (שמכנים אותו בקיצור פית) יודע לתת את התשובות הנכונות והמדויקות למגוון גדול של בעיות. כל קלט נשמר אצלו בזכרון לתמיד, והוא מצליב נתונים לפי הצורך, עד לקבלת פתרונות מוחלטים ומוכחים. למנהל המכון, שעומד מאחורי ההמצאה של פיתגורס, יש אח פגוע בראש כתוצאה מנסיון לרצח שאירע בעבר. האח לא מדבר, לא זוכר ולא מבין דבר. במהלך העלילה נחשפים אירועי העבר, על המשקעים שהיו בין האחים ועל התעלומה בנוגע לפציעה החמורה של האח. התעלומה נפתרת ע"י פיתגורס בזכות צירוף מקרים בהווה שמספק נתונים חדשים. מנהל המכון (בלי להרחיב על פרטי העלילה) לא מעוניין שהמחשב ימסור את האמת, ודורש מהמחשב לשקר. למחשב יש יכולת בחירה, אבל כל האפשרויות יובילו להשמדתו. 2. אסתר המלכה ============= "אסתר המלכה", מ-1966, הוא המחזה האחרון של אלתרמן. העלילה כביכול עוקבת אחרי סיפור מגילת אסתר, אבל במין מסלול מקביל, שחוצה זמנים ומערבב מסורת, מדרש, פרשנות, היסטוריה, ופנטזיה. היא מתמקדת באחשוורוש, ושתי, זרש ואסתר, וכן במונדריש (ליצן חצר בעל נסיון רב בהצגות "פורים שפיל"), ושני גברים עכשוויים (נכון ל-1966) שנכנסו למגילה דרך שטיח בחנות שטיחים. אחד מהם הוא חוקר מקרא שמסביר לדמויות במגילה מי הם. מרדכי והמן הופכים לדמויות משניות (למרות שהקפיצות בעלילה מביאות בחשבון שהצופים מכירים את המגילה). המחזה מביא לקדמת הבמה מגוון רעיונות מפתיעים, ביניהם: ושתי ביחד עם זרש חותרות תחת אחשוורוש, יוזמות שביתת מין (שאמורה למנוע מהנערות בממלכה להתמודד על כסא המלכה), ועומדות מאחורי מזימות נוספות (כולל זו של בגתן ותרש, שנשכרו על ידן בגרסה של המחזה). ושתי מעולם לא התמסרה לאחשוורוש, הוא למעשה היחידי בממלכה שלא ראה את השומה בשיפולי המותן השמאלית שלה. אסתר אוהבת את בן הדוד שלה (בנו של מרדכי) שלא רוצה בה, ונבחרת למלכה ע"י אחשוורוש במקרה, תוך שהוא מואס בתהליך בחירת המלכה שנכפה עליו. אחשוורוש מצטייר כמלך עצוב ועייף, שמתעמת עם דימויו מההיסטוריה ומהמגילה. החוק מחייב אותו לגעת בשרביט במבקרים לא קרואים, אחרת האורח נידון למוות, וכך אסתר ניצלת רק ברגע האחרון כי הוא כמעט לא מוצא את השרביט. ויש עוד כהנה וכהנה דמויות, כמו למשל השגריר הארמי דובר הארמית. מחזה שנון ומהנה, ונהדר לקרוא את "שיר ערש" בהקשר המקורי שלו במחזה (היכל ועיר נדמו פתע, ונשתתקו שוקי פרס... ) 3. כנרת, כנרת ============= מחזה מ- 1961 בו מתחקה אלתרמן אחרי התהוות המיתוסים של חלוצי העליה השניה. הוא מספר על קומונה בשם "גלילה", סמוכה לטבריה, בה נאבקים החלוצים באדמה, בביצות ובחום, על הממשק בין הקומונה לעולם שבחוץ, ועל הדרמות הפנימיות. רוב המחזה מתרחש בלילה, כפי שגם מוסבר ע"י אחת הדמויות (באחת הנקודות שהקיר הרביעי נשבר), בגלל ש"ביום לא היה פנאי, וטעם שני - והוא אולי העיקר - ביום לא היה צל... רק בלילה - ופעמים רק בשעות המאוחרות מאוד של הלילה - היו נמצאים הפנאי והצל לכל השאר. לכן אולי היה כל השאר דחוס כל כך... אם נקבע את זמנה של אותה עליה שניה בין השנים 1910 ו- 1917 אפשר לומר כי במשך שבע השנים הללו ישנה העליה הזאת לכל היותר שנה וחצי, וגם זה, כמובן, בהפסקות." בליבת המחזה מסופר על חלוץ שמת לאחרונה, על האהבה שלו לאחת החלוצות שאהבה מישהו שלישי, על ייסורי הזוג שנותר, ועל המפגש המרגש עם הורי החלוץ המת. בנוסף, מתוארות התמודדויות חברי הקומונה עם ויכוחים אידאולוגיים, דלות, קדחת, לוקומוביל חדש (הסבא של הטרקטור) שלא עובד, תינוק שלא שייך רק לאמא שלו (ריבה החרוצה), נציגים מהעולם שמחוץ לקומונה, ועוד. בין הדמויות שווה להזכיר את יסנוגורסקי א' וב' (דמות של צעיר שהתפצל מרוב לבטים והתחבטויות). 4. פונדק הרוחות ============== המחזה הזה ריתק אותי במיוחד. יצירה פיוטית ומרגשת על מחירם של החלומות, על הזמן שעובר, על החמצת החיים, על כוחם המשכר של האמנות והחירות, על אהבה וחוסר אהבה, נאמנות וחוסר נאמנות, על חיים שמתבזבזים וכלים. העלילה מתרכזת בחננאל ונעמי, בני זוג שחלומו וכשרונו של חננאל (כנר) חוצצים ביניהם, ודוחפים את חננאל לממש את ייעודו בעולם בתמיכתה של נעמי, שמשעבדת עצמה למענו, ממתינה לו ושומרת אמונים. זו לא אגדה מתוקה, והריחוק הנפשי מצד חננאל הנודד שמגשים את ייעודו הוא בלתי נמנע. הם קבעו להיפגש לאחר 12 שנים. מה יקרה אחרי 12 שנים? ומה מסמלת הפונדקית היפה? ומי הוא באמת פושט-היד? והאם חייו של הקוף של בעל תיבת הנגינה פחות מלאי משמעות מאלה של האיש הזקן, למשל, שהרגיש אסיר תודה שהאריך שנים והספיק לשמוע את נגינתו מלאת העומק של חננאל? יצירה גדולה, אלתרמן במלוא תפארתו. # # # # ציטוטים נבחרים: ============= אומרים כי במקום זה התנשא פעם רכס הרים של יבשה שאיננה. היבשה שקעה ואבדה, אך הציפורים עוד עוקפות את הריה ועפות על פני מישורים ועמקים שלה, כאילו היא קיימת, עפות לפי מפה שאין לה שחר בתוך הברקים הסערה של החורף המתחיל. מדוע? מפני שהן פקידות דייקניות, המנהל, מפני שהן מכונות חישוב מטורפות, שעפות במקורות פעורים ובכנפיים מוכות על פני תוהו של חושך וסופה כאילו זו ארץ נושבת. (משפט פיתגורס, 556) % על כושר דיבורו של פית: כל התדיינות על סבירותו הטכנולוגית של הדיבור שבפי המחשב תהא מיותרת, שכן דיבורו של פית אינו מובא כהישג האוטומאציה אלא בחינת מותנה בימתי שאינו צריך להיות סביר משיחת חיות ועופות במשלי שועלים ואפילו משיחתו של כל גיבור שהוא בכל מחזה שהוא. אכן, גם שיחתה של נפש-פועלת אנושית-בהחלט על הבמה טעונה, למעשה, הסכמה מראש מצד הצופים והשחקנים שאמנם הגיבור הוא המדבר ולא השחקן המגלם אותו. הסכמה זו היא תנאי ראשון ולאחריה נבחן הדיבור רק לפי מה שיש בו, ויהיה המדבר איש או בעל-חי או מכונה. משפט אחד לכול. (מתוך ההערות של אלתרמן על משפט פיתגורס, בסוף הספר) % נבצר מאיש לדעת איפה הוא ישאר רשום לסוף דבר. במגילתו שלו עמל הוא לבנות בית, ולבסוף במגילה אחרת הוא כדייר. (אסתר המלכה, 386) % לכן לו יצטרפו דברים בשינוי קשר ובשינוי דמות. כזה דינו של זמן עבר: על פני עובדות-ברזל נטוע הוא כגשר, אך את בבואתן מרעיד הוא כנהר. (כנרת, כנרת, 12) % ואז נפלת לפניה על ברכיך וחבקת את רגליה, והיא אמרה שהיא לא תאהב אותך לעולם. והיא גחנה להרים אותך, וצמה שלה, צמה שחורה וכבדה, צנחה מעורפה ונחה רגע על כתפך, וכשקמת על רגליך היא הניעה ידה והעבירה את צמתה בחזרה אל העורף והצמה התעופפה אחורנית ועברה על פניך כמו אבחת לילה וברק ויער וציפורים צווחות וטופחות בהרבה כנפיים. ואתה לא תשכח זאת לעולם. (כנרת, כנרת, 70) % יתכן כי אנשים אשר יבואו אחרינו יביטו בתמונה הזאת ויהרהרו לרגע הנה ההתחלה, ולא ידעו כי בשבילנו לא היתה זאת התחלה כי אם הכל... זה התערבב אצלנו עם כל טרדות יום יום, עם כובד ראש ובדיחות דעת, עם אספות רבות, ועם בדידות רבה, עם שאלות הרבה ועם תשובות מעט, וגם עם קצת - וזה אולי עיקר - קצת עבודה, ולפעמים אפילו קצת יותר מקצת. (כנרת, כנרת, 136) % עם שחר יצאתי לדרך. רוח חזקה שטפה על פני העיר. הכל, מרעמת סוס ועד ריקוע פח ולשון אש - הכל נדרך ונמתח בכיוון אחד. הכל היה מעוף אחד אל צל אחד. משהו כזה שוטף לפעמים את חייו של אדם. ואז אין שומעים לא צעקה ולא דממה, לא פחד ולא תשוקה. (פונדק הרווחות, 173) % געגועי כמו גלים גדולים נושאים אותי אליך, מביאים, הודפים, מטלטלים אותי הלוך ושוב. הנה אני שוטפת אותך כולך. הנה אני מושלכת אחורנית כים, ושוב עולה, גורפת, סוחפת, מתרפקת... עכשיו הנה כולי סביבך, כולי איתך, כולי נושאת אותך אלי, רק בוא כבר, בוא. (פונדק הרוחות, 224) % על עולם האמנות: עולם שהדברים המכונים אדם, שמים, אושר, בכי, מוות, מרחפים בו כשיחות דקות של טעמי מקצוע, עולם אשר המחשבה על צער חי, לא יצוק בפסל, על צער לא מומחז או מתוזמר, על דם ובכי של ממש, על ארץ ושמים לא מצוירים, אינה תופשת בו אף חלק המאה מן המקודש, אגב גמיעת גביע מקושט בדובדבן, לויכוחים רמים על האימה הקיומית המתמצה בכתם הסגול מספר פלוני בתערוכה, עולם שנעשה חיץ בינינו לתבל חיה. (פונדק הרוחות, 232) % ולכן אם יוצאים למרחק למרחק יש לומר את שבחי העולם הפונדק המכיל בערבוב ממוזג עיצבון ושמחה מלוא השק כי שני אלה, בתור תאומים, קיימים לעולם לפעמים. לפעמים לפעמים נמצאים אנו בו קצת ימים נחפזים וטורחים והומים ויוצאים וחוזרים לפעמים. (פונדק הרוחות, 237)”

“אלתרמן כתב ארבעה מחזות מקוריים שהועלו לבמה בשנות ה-60, וארבעתם מרוכזים בכרך זה, כמעט לפי סדר העלתם על הבמה ("אסתר המלכה" היה למעשה האחרון): כנרת, כנרת פונדק הרוחות אסתר המלכה משפט פיתגורס הקריאה במחזות דומה למסע מרהיב ומלא השראה בראשו של אלתרמן, שמתמקד בכל מחזה בתחום שונה, חוקר אותו לעומקו, ומחלץ מתוכו התבוננות מעמיקה על הנפש. סדר המחזות בסקירה כאן תואם את סדר הקריאה שלי, ובסוף - ציטוטים נבחרים. ורק ציטוט אחד לפני, מתוך דברים שאמר אלתרמן בסימפוזיון על "פונדק הרוחות" (הציטוט לא מהספר): "חברים, לא אדבר כאן על השקפות כלליות שלי על דרמה או על עקרונות שקבעתי לעצמי, יש הרבה טעמים לכך. אסתפק אם אומר לכם כדי לסבר את האוזן, מטעם ראשון: נפוליאון קרא אליו פעם, בזמן מערכה, ראש גדוד אחד ושאל אותו: מדוע התותח שלכם אינו יורה? אמר: הוד מלכותו, יש טעמים רבים. הטעם הראשון הוא, שאין לנו תותח. אמר נפוליאון: זה מספיק לי." # # # # 1. משפט פיתגורס ============== מחזה מ-1965, שגיבורו הראשי הוא מחשב שנקרא פיתגורס (כנראה בהשראת המחשב שהיה במכון ויצמן. תזכורת: מחשבים ביתיים נכנסו לשימוש כעשרים שנה מאוחר יותר). פיתגורס (שמכנים אותו בקיצור פית) יודע לתת את התשובות הנכונות והמדויקות למגוון גדול של בעיות. כל קלט נשמר אצלו בזכרון לתמיד, והוא מצליב נתונים לפי הצורך, עד לקבלת פתרונות מוחלטים ומוכחים. למנהל המכון, שעומד מאחורי ההמצאה של פיתגורס, יש אח פגוע בראש כתוצאה מנסיון לרצח שאירע בעבר. האח לא מדבר, לא זוכר ולא מבין דבר. במהלך העלילה נחשפים אירועי העבר, על המשקעים שהיו בין האחים ועל התעלומה בנוגע לפציעה החמורה של האח. התעלומה נפתרת ע"י פיתגורס בזכות צירוף מקרים בהווה שמספק נתונים חדשים. מנהל המכון (בלי להרחיב על פרטי העלילה) לא מעוניין שהמחשב ימסור את האמת, ודורש מהמחשב לשקר. למחשב יש יכולת בחירה, אבל כל האפשרויות יובילו להשמדתו. 2. אסתר המלכה ============= "אסתר המלכה", מ-1966, הוא המחזה האחרון של אלתרמן. העלילה כביכול עוקבת אחרי סיפור מגילת אסתר, אבל במין מסלול מקביל, שחוצה זמנים ומערבב מסורת, מדרש, פרשנות, היסטוריה, ופנטזיה. היא מתמקדת באחשוורוש, ושתי, זרש ואסתר, וכן במונדריש (ליצן חצר בעל נסיון רב בהצגות "פורים שפיל"), ושני גברים עכשוויים (נכון ל-1966) שנכנסו למגילה דרך שטיח בחנות שטיחים. אחד מהם הוא חוקר מקרא שמסביר לדמויות במגילה מי הם. מרדכי והמן הופכים לדמויות משניות (למרות שהקפיצות בעלילה מביאות בחשבון שהצופים מכירים את המגילה). המחזה מביא לקדמת הבמה מגוון רעיונות מפתיעים, ביניהם: ושתי ביחד עם זרש חותרות תחת אחשוורוש, יוזמות שביתת מין (שאמורה למנוע מהנערות בממלכה להתמודד על כסא המלכה), ועומדות מאחורי מזימות נוספות (כולל זו של בגתן ותרש, שנשכרו על ידן בגרסה של המחזה). ושתי מעולם לא התמסרה לאחשוורוש, הוא למעשה היחידי בממלכה שלא ראה את השומה בשיפולי המותן השמאלית שלה. אסתר אוהבת את בן הדוד שלה (בנו של מרדכי) שלא רוצה בה, ונבחרת למלכה ע"י אחשוורוש במקרה, תוך שהוא מואס בתהליך בחירת המלכה שנכפה עליו. אחשוורוש מצטייר כמלך עצוב ועייף, שמתעמת עם דימויו מההיסטוריה ומהמגילה. החוק מחייב אותו לגעת בשרביט במבקרים לא קרואים, אחרת האורח נידון למוות, וכך אסתר ניצלת רק ברגע האחרון כי הוא כמעט לא מוצא את השרביט. ויש עוד כהנה וכהנה דמויות, כמו למשל השגריר הארמי דובר הארמית. מחזה שנון ומהנה, ונהדר לקרוא את "שיר ערש" בהקשר המקורי שלו במחזה (היכל ועיר נדמו פתע, ונשתתקו שוקי פרס... ) 3. כנרת, כנרת ============= מחזה מ- 1961 בו מתחקה אלתרמן אחרי התהוות המיתוסים של חלוצי העליה השניה. הוא מספר על קומונה בשם "גלילה", סמוכה לטבריה, בה נאבקים החלוצים באדמה, בביצות ובחום, על הממשק בין הקומונה לעולם שבחוץ, ועל הדרמות הפנימיות. רוב המחזה מתרחש בלילה, כפי שגם מוסבר ע"י אחת הדמויות (באחת הנקודות שהקיר הרביעי נשבר), בגלל ש"ביום לא היה פנאי, וטעם שני - והוא אולי העיקר - ביום לא היה צל... רק בלילה - ופעמים רק בשעות המאוחרות מאוד של הלילה - היו נמצאים הפנאי והצל לכל השאר. לכן אולי היה כל השאר דחוס כל כך... אם נקבע את זמנה של אותה עליה שניה בין השנים 1910 ו- 1917 אפשר לומר כי במשך שבע השנים הללו ישנה העליה הזאת לכל היותר שנה וחצי, וגם זה, כמובן, בהפסקות." בליבת המחזה מסופר על חלוץ שמת לאחרונה, על האהבה שלו לאחת החלוצות שאהבה מישהו שלישי, על ייסורי הזוג שנותר, ועל המפגש המרגש עם הורי החלוץ המת. בנוסף, מתוארות התמודדויות חברי הקומונה עם ויכוחים אידאולוגיים, דלות, קדחת, לוקומוביל חדש (הסבא של הטרקטור) שלא עובד, תינוק שלא שייך רק לאמא שלו (ריבה החרוצה), נציגים מהעולם שמחוץ לקומונה, ועוד. בין הדמויות שווה להזכיר את יסנוגורסקי א' וב' (דמות של צעיר שהתפצל מרוב לבטים והתחבטויות). 4. פונדק הרוחות ============== המחזה הזה ריתק אותי במיוחד. יצירה פיוטית ומרגשת על מחירם של החלומות, על הזמן שעובר, על החמצת החיים, על כוחם המשכר של האמנות והחירות, על אהבה וחוסר אהבה, נאמנות וחוסר נאמנות, על חיים שמתבזבזים וכלים. העלילה מתרכזת בחננאל ונעמי, בני זוג שחלומו וכשרונו של חננאל (כנר) חוצצים ביניהם, ודוחפים את חננאל לממש את ייעודו בעולם בתמיכתה של נעמי, שמשעבדת עצמה למענו, ממתינה לו ושומרת אמונים. זו לא אגדה מתוקה, והריחוק הנפשי מצד חננאל הנודד שמגשים את ייעודו הוא בלתי נמנע. הם קבעו להיפגש לאחר 12 שנים. מה יקרה אחרי 12 שנים? ומה מסמלת הפונדקית היפה? ומי הוא באמת פושט-היד? והאם חייו של הקוף של בעל תיבת הנגינה פחות מלאי משמעות מאלה של האיש הזקן, למשל, שהרגיש אסיר תודה שהאריך שנים והספיק לשמוע את נגינתו מלאת העומק של חננאל? יצירה גדולה, אלתרמן במלוא תפארתו. # # # # ציטוטים נבחרים: ============= אומרים כי במקום זה התנשא פעם רכס הרים של יבשה שאיננה. היבשה שקעה ואבדה, אך הציפורים עוד עוקפות את הריה ועפות על פני מישורים ועמקים שלה, כאילו היא קיימת, עפות לפי מפה שאין לה שחר בתוך הברקים הסערה של החורף המתחיל. מדוע? מפני שהן פקידות דייקניות, המנהל, מפני שהן מכונות חישוב מטורפות, שעפות במקורות פעורים ובכנפיים מוכות על פני תוהו של חושך וסופה כאילו זו ארץ נושבת. (משפט פיתגורס, 556) % על כושר דיבורו של פית: כל התדיינות על סבירותו הטכנולוגית של הדיבור שבפי המחשב תהא מיותרת, שכן דיבורו של פית אינו מובא כהישג האוטומאציה אלא בחינת מותנה בימתי שאינו צריך להיות סביר משיחת חיות ועופות במשלי שועלים ואפילו משיחתו של כל גיבור שהוא בכל מחזה שהוא. אכן, גם שיחתה של נפש-פועלת אנושית-בהחלט על הבמה טעונה, למעשה, הסכמה מראש מצד הצופים והשחקנים שאמנם הגיבור הוא המדבר ולא השחקן המגלם אותו. הסכמה זו היא תנאי ראשון ולאחריה נבחן הדיבור רק לפי מה שיש בו, ויהיה המדבר איש או בעל-חי או מכונה. משפט אחד לכול. (מתוך ההערות של אלתרמן על משפט פיתגורס, בסוף הספר) % נבצר מאיש לדעת איפה הוא ישאר רשום לסוף דבר. במגילתו שלו עמל הוא לבנות בית, ולבסוף במגילה אחרת הוא כדייר. (אסתר המלכה, 386) % לכן לו יצטרפו דברים בשינוי קשר ובשינוי דמות. כזה דינו של זמן עבר: על פני עובדות-ברזל נטוע הוא כגשר, אך את בבואתן מרעיד הוא כנהר. (כנרת, כנרת, 12) % ואז נפלת לפניה על ברכיך וחבקת את רגליה, והיא אמרה שהיא לא תאהב אותך לעולם. והיא גחנה להרים אותך, וצמה שלה, צמה שחורה וכבדה, צנחה מעורפה ונחה רגע על כתפך, וכשקמת על רגליך היא הניעה ידה והעבירה את צמתה בחזרה אל העורף והצמה התעופפה אחורנית ועברה על פניך כמו אבחת לילה וברק ויער וציפורים צווחות וטופחות בהרבה כנפיים. ואתה לא תשכח זאת לעולם. (כנרת, כנרת, 70) % יתכן כי אנשים אשר יבואו אחרינו יביטו בתמונה הזאת ויהרהרו לרגע הנה ההתחלה, ולא ידעו כי בשבילנו לא היתה זאת התחלה כי אם הכל... זה התערבב אצלנו עם כל טרדות יום יום, עם כובד ראש ובדיחות דעת, עם אספות רבות, ועם בדידות רבה, עם שאלות הרבה ועם תשובות מעט, וגם עם קצת - וזה אולי עיקר - קצת עבודה, ולפעמים אפילו קצת יותר מקצת. (כנרת, כנרת, 136) % עם שחר יצאתי לדרך. רוח חזקה שטפה על פני העיר. הכל, מרעמת סוס ועד ריקוע פח ולשון אש - הכל נדרך ונמתח בכיוון אחד. הכל היה מעוף אחד אל צל אחד. משהו כזה שוטף לפעמים את חייו של אדם. ואז אין שומעים לא צעקה ולא דממה, לא פחד ולא תשוקה. (פונדק הרווחות, 173) % געגועי כמו גלים גדולים נושאים אותי אליך, מביאים, הודפים, מטלטלים אותי הלוך ושוב. הנה אני שוטפת אותך כולך. הנה אני מושלכת אחורנית כים, ושוב עולה, גורפת, סוחפת, מתרפקת... עכשיו הנה כולי סביבך, כולי איתך, כולי נושאת אותך אלי, רק בוא כבר, בוא. (פונדק הרוחות, 224) % על עולם האמנות: עולם שהדברים המכונים אדם, שמים, אושר, בכי, מוות, מרחפים בו כשיחות דקות של טעמי מקצוע, עולם אשר המחשבה על צער חי, לא יצוק בפסל, על צער לא מומחז או מתוזמר, על דם ובכי של ממש, על ארץ ושמים לא מצוירים, אינה תופשת בו אף חלק המאה מן המקודש, אגב גמיעת גביע מקושט בדובדבן, לויכוחים רמים על האימה הקיומית המתמצה בכתם הסגול מספר פלוני בתערוכה, עולם שנעשה חיץ בינינו לתבל חיה. (פונדק הרוחות, 232) % ולכן אם יוצאים למרחק למרחק יש לומר את שבחי העולם הפונדק המכיל בערבוב ממוזג עיצבון ושמחה מלוא השק כי שני אלה, בתור תאומים, קיימים לעולם לפעמים. לפעמים לפעמים נמצאים אנו בו קצת ימים נחפזים וטורחים והומים ויוצאים וחוזרים לפעמים. (פונדק הרוחות, 237)”