פתח דבר
״חירותנו כבני אדם מתבטאת ביכולת שלנו לעצור בין גירוי לתגובה, ובזמן העצירה לבחור את התגובה האחת שנרצה להתמקד בה.״
רולו מיי, פסיכולוג
המקום שבו אתם נמצאים היום בחייכם האישיים והמקצועיים הוא תוצאה של החלטות שקיבלתם בעבר. המקום שבו תהיו בעתיד תלוי בהחלטות שתקבלו.
היבטים שונים בחיינו אינם מצייתים למציאות הזאת. הבריאות שלנו, לדוגמה, מושפעת מאוד מהמטען הגנטי שלנו. אך היא תלויה גם בסגנון החיים שאנחנו בוחרים, במזון שאנחנו אוכלים ובפעילות הגופנית שאנחנו עושים.
לעיתים הגורל מסיט אותנו מן הדרך שבחרנו. אולם גם במקרים האלה, התגובות שלנו לאירועים, יותר מהאירועים עצמם, קובעות את גורלנו.
כל דבר בחיינו תלוי בהחלטות שאנחנו מקבלים. ולמרות זאת, כמה פעמים אתם עוצרים וחושבים על היכולת שלכם לקבל החלטות נבונות? אם התשובה שלכם היא ״לא מספיק״, אתם בחברה טובה.
כשסיפרתי לחבריי וללקוחותיי שאני כותב ספר על קבלת החלטות, קיבלתי שני סוגי תגובות:
״אני ממש זקוק לדבר כזה, בבקשה, תזדרז ותוציא אותו לאור.״
או: ״אני מכיר/ה מישהו שממש זקוק לספר כזה (וההתייחסות הייתה בדרך כלל לבן/בת הזוג, לעמית, למנהל, לחתן, ועוד).
כולנו מתמודדים עם הצורך לקבל החלטות מאתגרות מדי פעם, אם כי התדירות והעוצמה שלהן שונה. אין כאן הודאה בכישלון או בחולשה. להפך, רגעים כאלה מוכיחים שאתם נמצאים במקום הנכון. אלה סימנים שאתם נמצאים בתהליך שעלול להיות קשה, אך גם יסייע לכם ללמוד ולצמוח. עולם ללא החלטות מאתגרות יהיה עולם משעמם ותפל.
השאלה האמיתית איננה אם אנחנו מתמודדים עם החלטות מאתגרות אלא כיצד אתם עושים זאת. זהו עולם שנחקור אותו יחדיו.
ספר זה עוסק ברצון האנושי — הרצון או ״הכוח להשתמש ברצוננו כדי לקבל החלטות.״
הקשר בין הרצון ובין ההחלטה ברור ומובן. הביטוי ״אין דבר העומד בפני הרצון״ או הניב הצרפתי ״כשיש רצון יש יכולת״ (vouloir c׳est pouvoir) ממחישים זאת היטב. אך אנו גם יודעים שלעיתים אנחנו כושלים, הקשר הזה עלול להינתק, ואנחנו מתקשים להפוך את רצוננו העז לפעולה.
כתוצאה מכך חלומותינו אינם מתגשמים, אנחנו מלאים חרטה, ומתחילים להטיל ספק ביכולתנו לקבל החלטות חשובות.
אומנות קבלת ההחלטות תבדוק מצבים אלה ותשיב לכם את הרצון הנדרש. המשימה שלי בספר זה היא לשרטט לכם את מפת הדרכים שתוביל אתכם מן הרצון אל הפעולה.
אין זה ספר לעזרה עצמית. חנויות הספרים ואתרי האינטרנט מלאים בחומרים כאלה, שמבטיחים לשנות אותנו, לסייע לנו להיפטר מפחדינו, להפוך אותנו לחביבים ולמצליחים יותר, להעניק לנו תבונה רגשית, לעזור לנו להיפטר ממשקל עודף, לסייע לנו לשפר את בריאותנו, ועוד ועוד.
לא תמצאו כאן תשובות מוכנות מראש. אולם כן תישָאלו את השאלות הנכונות. במובן זה, ספר זה הוא האוריסטי, מונח יווני שפירושו, מסייע לגילוי. המטרה שלי היא לעזור לכם לגלות את התשובות, ולשם כך אתייחס תחילה לשאלות שיגרמו לכם לחשוב, להגיב ולשנות. המשורר ריינר מריה רילקה כתב ב״מכתבים למשורר צעיר״:
״גלה סבלנות לכל מה שאינו פתור בליבך ונסה לאהוב את השאלות עצמן, כמו החדרים הנעולים והספרים שנראים לך ככתובים בשפה זרה. אל תחפש את התשובות שלא תקבל משום שלא תוכל לחיות איתן. חשוב לחיות ולחוות. חיה את השאלות עכשיו. אולי אז, בלי לשים לב, תוכל בהדרגה לחיות עד לאותו יום רחוק כשתגיע לתשובה.״
אומנות קבלת ההחלטות איננו מיועד רק לאנשים הנאבקים ביכולותיהם לקבל החלטות. לאנשים יש סף כאב שונה כשמדובר בבחירות קשות. אולם גם אם אנחנו חושבים שתהליך קבלת ההחלטות קשה מנשוא, החיפוש דומה, ולכן הגישה שנבחר והכלים שנשתמש בהם יהיו שווים.
הספר הזה יתאים גם למי שאיננו מתקשה לקבל החלטות, אך אולי מתקשה לחיות עם התוצאות. הוא יתאים גם לכאלה שלא נתקלים בבעיות, אך חשים שלתהליך קבלת ההחלטות שלהם יש השפעה גדולה על חייהם ועל הקריירה שלהם. מחקרים עכשוויים מראים ש״התנהגות החלטית״ היא התכונה השנייה החשובה ביותר לְמה שמכוּנה ״נוכחות ניהולית״. כשאנשים רואים אותנו כהחלטיים, הם יקשיבו לנו וילכו אחרינו.
אם אתם שואלים את עצמכם באילו החלטות עוסק ספר זה, התשובה פשוטה: בהחלטות החשובות לכם: ב״שינויי מקצוע, בחירת בן/בת זוג, או בהיפרדות מבן או בת זוג, ואפילו בהתמודדות עם המחשבה, המטרידה בעיקר את בני הגיל השני והשלישי, ״האם קיבלנו את ההחלטות הלא נכונות?״ הרשימה ארוכה והיא משקפת את הרצונות ואת השאיפות של כולנו.
ספר זה מבהיר את הגישה הנכונה של ״תורת ההחלטיות״ (Desiciology), מתודולוגיה שפיתחתי במהלך השנים, כדי לסייע ללקוחותיי המתמודדים עם החלטות חשובות.
ל״תורת ההחלטיות״ יש שלוש מטרות:
● לשפר את תוצאותיהן של החלטות מסוימות שאנשים מתמודדים איתן.
● לסייע להם לקבל בעצמם החלטות טובות יותר.
● לזהות את החוט המקשר בין ההחלטות הנחשבות למאתגרות במיוחד; למצוא את שורשיו של חוט מקשר זה.
הקדמה
ב־23 באפריל 2016 הועלתה הפקה מיוחדת בתיאטרון להקת שייקספיר המלכותית, בסטרטפורד אפון אבון, בלב האזור הכפרי האנגלי. כמה שחקנים שייקספירים מעולים התאספו כדי לציין את יום השנה למותו של הסופר, שנפטר 400 שנה קודם לכן, ביום ג׳ורג׳ הקדוש, בתאריך שתאם גם את יום הולדתו של המחזאי והמשורר.
הם לא התכנסו כדי לבצע מחזה שלם, ואפילו לא סצנה אחת שלמה. הם התמקדו בשורה אחת מפורסמת ואלמותית מתוך המחזה ״המלט״. שחקנים מפורסמים כמו דיים ג׳ודי דנץ׳, בנדיקט קמברבאץ', הארייט וולטר, דייוויד טננט וסר איאן מק׳קלן ניסו ללמד במערכון קומי ושנון את פאפא אסידו, השחקן שהיה אמור לגלם את דמותו של המלט באותה עת, את האופן הטוב ביותר להביע את שש המילים של תחילת המונולוג של המלט: ״להיות או לא להיות, זאת השאלה.״
לשם כך כל אחד מהם המליץ להמלט הטירון להדגיש רק מילה אחת — אם כי הם לא הגיעו לעמק השווה לגבי המילה שיש להדגיש, והתוצאה הייתה קומית (והתחילה עם הצעתו של טים מינצ׳ין: ״להיות או לא להיות?״)
המבַצע האחרון שהופיע על הבמה לא היה שחקן, חרף היותו ידוע בעולם הבמה: הנסיך צ׳רלס, יורש המלכה, ובמובן זה הוא לא שונה מהמלט המקורי. כשהוא השמיע את השורה הידועה, המילה שבחר להדגיש הייתה המילה האחרונה: ״זאת השאלה.״
***
בשכונת בלומסברי שבלונדון, בהיכליו של המוזיאון הבריטי, נמצא, שמור מכל משמר, אחד הספרים הנדירים ביותר בעולם — אחד משני העותקים היחידים שנותרו של ה״First Quatro״, השם שניתן לגרסה הראשונה של המלט, שהודפסה ב־1603. הגרסה המבוצעת כיום היא השלישית במספר. הגרסה הראשונה שונה משאר הגרסאות לפחות במרכיב עיקרי אחד: בשורות הראשונות של המונולוג המפורסם ״להיות או לא להיות״.
בגרסה הראשונה המקורית השורה המפורסמת היא: ״להיות או לא להיות אני, זאת הנקודה.״ נראה שכאן נמצא כבר המענה לשאלה.
״להיות או לא להיות״ הוא הבסיס וההתחלה של כל בחירה שאנחנו עושים. משהו פשוט ישנו או איננו. וזה גם אמור לגבינו. אנחנו מחליטים להיות או לא להיות, לחיות או לא לחיות, לעשות או לא לעשות.
הגרסה הפופולרית של השורה המפורסמת מצביעה על כך שאנחנו כבני אדם ניצבים בפני החלטה בעלת שתי אפשרויות, כן או לא; אולם הטקסט המקורי רומז על בעיה שונה: ״הנקודה״ איננה התוצאה (להיות או לא להיות), אלא העובדה שאנחנו ניצבים בפני ההחלטה (להיות או לא להיות). ואותה מילה יחידה ״אני״, תמצית ההוויה האנושית, הנמצאת בין שני פעלים, מגדירה את משמעות העמידה בפני תהום. אני קיים באמת כשאני ניצב לפני הבחירה שאני חייב לעשות, כשאני מוכן להחליט להיות או לא להיות, לעשות או לא לעשות.
התהום ממחיש מה פירוש לא להיות אדם. כמו אגם שחור, הוא שולח אלינו צלמית הפוכה של דמותנו, את הדמות שלנו כבני אדם במראה: להיות או לא להיות, מתווך באמצעות קשת האפשרויות האפלה הזאת.
במאמרו המפורסם ״המורד״, הפילוסוף הצרפתי אלבר קאמי מתאר אדם שמגיב לטבעו הלא הגיוני של העולם, ומנסה להבינו ולקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבור עצמו. קאמי שואל: ״מי הוא המורד? בראש וראשונה, זהו אדם שאומר לא. אולם חרף סירובו, הוא איננו מוותר: הוא גם אדם שאומר כן.״
ההפך של החלטה איננו החלטה הפוכה. זהו הסירוב: סירוב לקיים את יכולתנו וחובתנו היסודית להחליט. אם לצטט את הפילוסוף מרטין בובר, ״לו השטן היה קיים, לא הוא היה זה שהחליט להתנגד לאלוהים, אלא זה שבחיי הנצח לא הגיע לשום החלטה.״
לפני שנתיים נכחתי בכינוס שנוהל על ידי ״קרן תומסון רויטרס״ בנושא ״עבדות במאה העשרים ואחת״. מוניק וילה, יושבת הראש, טענה שמשמעותה של עבדות היא חיים ללא קבלת החלטות. על פי המחקרים שנעשו בקרן, אנשים ששוחררו מעבדות איבדו במהלך שביים את היכולת לקבל החלטות, ולכן אין להסתפק בשחרורם. יש ללמד אותם להחליט עבור עצמם.
להחלטות יש היכולת לשחרר אותנו. אולם אם כולנו חופשיים במובן המשפטי, האם אנחנו חופשיים גם במוחנו ובנפשנו? האם אנחנו באמת ובתמים חופשיים לקבל את ההחלטות שאנחנו רוצים, ובכלל זה את ההחלטה לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות?
או שמא אנחנו מקבלים החלטות, שאיננו מסוגלים להימלט מהן? האם אנחנו ממשיכים לחיות לפי ההחלטות שהתקבלו על ידי אחרים, חיים בהתאם לציפיות החברה מאיתנו? האם אנחנו עבדים לתחושה שגויה של גורל? ואם מתברר שזה מה שאנחנו עושים, כיצד נוכל להשתחרר מן הכבלים הללו?
זהו האתגר שלנו. ואם התשובה איננה ״עזרה עצמית״ (אשר לי מעלה יותר את האסוציאציה של מקום מנוחה מוזנח בכביש ראשי), זו כנראה ״עזרה עצמית״ על פי הפסיכולוגיה היונגיאנית שבה העצמי מתייחס לחלק קבוע ונעלה של עצמנו, המנוגד לאגו, ומתפתח בהווה. אם נתחיל להתחבר לעצמי האמיתי שלנו, נוכל לחיות את החיים שהעולם הזה הועיד לנו.
כמדריך שלכם שמינה את עצמו במסע זה, אקח אתכם עתה למסע של מחקר. חשבו על משימה ארכיאולוגית, משהו דומה למסע של הווארד קרטר ולורד קרנרבון למצרים בתחילת המאה העשרים. במסע זה, שנערך ב־1922, התגלה קברו של תות ענח׳ אמון על אוצרותיו המרהיבים, והוא העשיר את הידע שלנו על מצרים העתיקה. המשימה הושגה במחיר של חפירות רבות, אבק וקרוב לוודאי שגם ייאוש לפני הניצחון הגדול!
כארכיאולוגים מרצון, עלינו להתכונן למשימה לא פחות שאפתנית. היא תדרוש מחויבות וחוזק כשנחפור בנבכי הנפש ובאירועים שנשכחו מזמן, בתהליכי חשיבה וברגשות מושרשים עמוק.
הכלים העיקריים של הווארד קרטר ב״עמק המלכים״ היו אתי חפירה, מברשות ומטאטאים. סט הכלים שלנו יכלול חשיבה, פילוסופיה, פסיכולוגיה ואטימולוגיה.
כשהתחלתי פרויקט זה, חשבתי רבות על המילים ״החלטה״ ו״החלטי״ וחזרתי עליהן רבות במוחי. גיליתי שמחשבותיי נדדו והתחברו למילים כמו ״חדות מחשבה״ ו״חד, נוקב״. התברר לי שהקשר הזה הוא אולי סיבה אחת לכאב שאנו חווים כשאנחנו נדרשים להחליט.
גם האטימולוגיה סייעה לי. Caedere — השורש היווני של המילה ״decision״ (החלטה), פירושו המילולי הוא ״לחתוך״. אם החלטות הן הדרך לחתוך/לנתק את עצמנו מאפשרויות או מהזדמנויות אחרות, להתרחק מהאפשרות של תוצאות טובות יותר, ובאופן מסוים להגביל את חופש הבחירה שלנו, הרי שאפשר אולי להבין מדוע קבלת החלטות קשה ומפחידה.
ויש נקודת מבט נוספת: ייתכן שהצורך ״לחתוך״ ולהחליט יכול גם להתייחס לחופש שאנחנו זוכים בו כשאנחנו מנפצים את כבלי ההיסוס והדחיינות.
ייתכן שהתנתקות זו תסייע לנו לפעול ברגע שתהליך ההתלבטות יסתיים. בחירת האפשרות שלנו והתחלת הפעולה להגשמתה מסיימת את ההתלבטויות משום שאנחנו מתנתקים מהאפשרויות האחרות. כדי שההחלטות יסייעו לנו, הן חייבות להתקבל מתוך כוונה חיובית. גם אם הן כואבות, בסופו של דבר נראה גם את הגמול בצידן.
אם נרחיק עוד קצת בזמן, שמתי לב שלמילה היוונית ״החלטה״ ולמילה ״הפרדה״ יש שורש דומה. פירוש אחר של שורש זה הוא ״שיפוט״ המתייחס לצורה מטפיזית ונעלה יותר של קבלת החלטה. נזכרתי במשפט המפורסם של המלך שלמה, כששתי אימהות טענו לאימהוּת על אותו ילד. שלמה ביקש מעוזריו: ״קחו לי חרב״ ואמר: ״גזרו את הילד החי לשניים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת.״ אחת הנשים סברה שנעשה צדק, אולם השנייה התחננה אל המלך: ״בי אדוני, תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו.״ המלך הכיר באישה הזאת כאימו האמיתית של הילד, מכיוון שאימא תהיה מוכנה אפילו להיפרד מילדהּ כדי להציל את חייו. המקרה הזה הוכיח כיצד החלטה אכזרית וכואבת הובילה למציאת הצדק האמיתי.
ומהי המילה היוונית העתיקה הזאת שפירושה החלטה, הפרדה ועשיית צדק? הופתעתי לגלות במילון האטימולוגי שהמילה היוונית להחלטה היא krisis.
אם החלטות הן סוג של משבר (crisis), הרי שברור מדוע אנחנו מתקשים כל כך לקבל אותן. ואולי זה מה שאנחנו צריכים לחוות בתהליך קבלת ההחלטות. מתברר שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם החלטות דומה לדרך שבה אנחנו מתמודדים עם משברים (או לפחות הדרך שבה אנחנו צריכים להתמודד). אסור לנו להיבהל, להטיל ספק בעצמנו או לוותר על מה שנראה לנו כואב או קשה. במקום זאת עלינו להקשיב היטב להלמות ליבו של המשבר, לקבלו וללמוד ממנו כדי למזער תוצאות הרסניות, ובמידת האפשר, להפוך משברים להזדמנויות.
נחבוש את כובע הארכיאולוגים ונתחיל עכשיו להבין את תהליכי קבלת ההחלטות. תחילה בחקר חוסר ההחלטיות (חלק ראשון) לפני זיהוי המקום שבו אנחנו עלולים להיתקע בתהליך קבלת ההחלטות (חלק שני) ולהחיות מחדש את המומנטום (חלק שלישי) שיוביל אותנו לבחירות חכמות (חלק רביעי).
חלק ראשון
התלבטות, התלבטות
פרק 1
גן העדן האבוד
התלבטות — קושי להחליט או להכריע בין שתי אפשרויות או יותר.
יעקב שויקה, רב מילים, מהדורה ראשונה, 1997
ייתכן מאוד שההתלבטויות, חוסר היכולת שלכם להחליט, גרמו לכם לקרוא ספר זה. אולי אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה כדי להקל את הבחירות שלכם. או אולי מישהו שרוצה בטובתכם המליץ לכם לקרוא ספר זה.
כפי שהמילון מבהיר, התלבטות היא המצב שבו אנחנו נמצאים כשאנחנו לא מסוגלים או לא רוצים להחליט.
זהו השטח שבו החלטתי להתמקם, להקים את אוהלי ולהתחיל לחפור — כי כאן למעשה ״קבור הכלב״. השטח מבטיח. הוא נסקר רבות בספרות ובחיים האמיתיים, רבים מאיתנו נתקלו באנשים שתכונתם העיקרית היא התלבטות, הססנות.
הדוגמה הבולטת והידועה ביותר היא זו של המלט, שמתקשה להחליט כיצד, מתי או אם בכלל לנקום את מות אביו, המלך. יש בידיו הוכחות וראיות לכך שקלאודיוס, דודו הרג את אחיו, ועלה לכס המלוכה בדנמרק במקומו, לאחר שנשא לאישה את אימו של המלט, גרטרוד.
בספרו של דוסטויבסקי, ״כתבים מן המרתף״, האנטי־גיבור המבודד וחסר השם מחלק את חייו בין אדישות לחוסר פעולה.
לדעתי, גיבורו של גונצ׳רוב, אובלומוב, בספר שנושא את שמו, הוא התגלמות המתלבט. אובלומוב הוא אציל רוסי צעיר אשר במהלך חייו איננו מסוגל לקבל החלטות או לעשות משהו משמעותי. הוא מבלה את רוב זמנו במיטתו בחדרו, והוא מאשים בכך צורת אדישות, המכונה בפיו ״אובלומוביטיס״.
המכנה המשותף של הדמויות הללו הוא חוסר יכולת פתולוגית להחליט ומשום כך גם לפעול.
ב״כתבים מן המרתף״, אחד ההסברים שגיבורו של דוסטויבסקי מספק לאדישותו הנוראה, הוא המאבק בין שתי דעותיו המנוגדות:
״אתם מבינים, אדונים נכבדים: היגיון הוא דבר טוב, אין ספק, אך גם היגיון הוא רק היגיון והוא מספק את התפקודים השכליים האנושיים בלבד, לעומתו, הרצון הוא התגלמות החיים — אני מתכוון לכל החיים, שבהם נמצא גם ההיגיון וגירוד הראש המתלווה לכך.״
השאלה ששואל האנטי־גיבור של דוסטויבסקי היא: כיצד נוכל להחליט משהו כשחלקים שונים במוחנו רוצים שני דברים שונים (או יותר). זה אולי ייראה לכם תסריט אמיתי שבו מצאתם את עצמכם לא פעם.
*המשך הפרק זמין בספר המלא*
