הקדמה - שבעת פלאי עולם
דבר מפליא הוא שאנחנו קולטים את העולם דרך מסננת של שבע. שני החושים העיקריים שלנו המקשרים אותנו לעולם - ראייה ושמיעה - קולטים את המציאות שסביבנו דרך ספקטרום של שבעה צבעים (קשת) או שבעה צלילים (אוקטווה). הדבורה רואה אחרת מאיתנו, הכלב שומע צלילים אחרים, אבל את המערכת שלנו כמו תכננו כך שתפעל לפי התדר של שבע. דומה הדבר, כאילו יש לנו מקלט רדיו וגם טלוויזיה, ושניהם עובדים לפי שבע תחנות. אם חיפשתם הוכחה ליד מכוונת בתכנון האדם, לקיומו של סדר אלוהי, הרי היא לפניכם. דבר מדהים הוא.
לא רק באדם (המיקרוקוסמוס) אלא גם בעולם (המקרוקוסמוס) יש חוקיות של שבע: אם נתבונן (דרך שבעה צבעים) בעולם שמחוץ לנו, נראה שכל הכוכבים שבשמיים קבועים, חוץ משבעה כוכבים שנעים בשמיים, והם: שמש, ירח, כוכב, נוגה, מאדים, צדק, שבתאי (שאותם שרואים בעין לא מזוינת). בנוסף על כך, בקשת בענן המופיעה בשמיים יש שבעה צבעים. נדמה כאילו המיקרוקוסמוס - האדם, משקף את המַקרוקוסמוס - העולם. והרי לפניכם עוד הוכחה לסדר אלוהי.
המספר שבע מדבר אלינו, מתכתב עם התת-מודע שלנו, ומסיבה זו בחרו הקדמונים בשבעה פלאי תבל, וגם כיום אנחנו מציינים שבעה פלאים כאלה. למרבה היופי, שניים מהם נמצאים בסביבה שלנו והם הפירמידה הגדולה בגיזה (היחידה שהייתה גם אחד משבעה פלאי תבל של העולם העתיק), מבנה האבן הגדול ביותר שהקימו בני אדם מאז ומעולם - והעיר החצובה בסלע פטרה שבירדן, שנקראת גם "הסלע האדום", שהילכה קסם על הנוער הישראלי בימי ראשית המדינה.
מפני הסמיכות של מצרים ופטרה, הן במישור הגיאוגרפי והן - במובנים מסוימים - במישור התרבותי, בחרתי לחבר אותן יחדיו לספר אחד. שתיהן גם עוקבות זו אחר זו מבחינה כרונולוגית, שכן פטרה קשורה לממלכה התלמית (הלנית) שהתקיימה במצרים במאות ה-4-1 לפנה"ס, אשר המשיכה את מסורת מצרים העתיקה. היה זה אך טבעי לקרוא לספר "הפלא השביעי".
הספר שלפניכם איננו מדריך טיולים במובן הקלאסי, ולא בא להחליף את ספרי הטיולים הרגילים (או אתרי האינטרנט) אלא הוא מרחיב על התרבות המצרית, שהייתה שונה מכל דבר שאנחנו מכירים כיום, ועל התרבות של הנבָּטים, ובמיוחד על האמונות והדת שלהם (בעבר התרבות לא הייתה נפרדת מהדת). לאחר מכן מציע הספר שני מסלולי טיול, האחד בפטרה והשני באתרי מצרים העתיקה. בחרתי את אתרי ביקור החשובים ביותר ואת אלה שבהם יש אווירה מיוחדת, והרחבתי על מה אפשר ללמוד ולחוות במקומות אלה מעבר לביקור הרגיל. אני מצביע על הדברים המיוחדים, ההיסטוריה, האמונות, האמנות והרוחניות הקשורה לכל מקום ומקום.
הספר מבוסס על מחקר של יותר מ-30 שנה בתיאוריות האלטרנטיביות וגם באקדמיה, ומכאן ייחודו. יש בו הקדמות נרחבות ומעמיקות על נושאים כגון מיתוס הבריאה המצרי, חוקי המוסר, המסתורין של הפירמידות, משמעות מבנה המקדשים, ועוד. בחרתי שלא לציין הפניות ביבליוגרפיות כדי להשאיר את מצרים ופטרה בתור פלא ולמנוע הקשר של מאמר מדעי. יש בספר הרבה פרטים ושמות. אם אתם "מאבדים את עצמכם" בשלב כלשהו, ההמלצה שלי היא לא להתעכב ולהמשיך לפרקים הבאים. הקריאה צריכה להיות מלווה במחקר אקטיבי ומבוססת על היכרות מוקדמת עם מצרים (או במסגרת טיול). כל חלק של הספר עומד בפני עצמו.
השורה התחתונה בנוגע למצרַים היא שאי אפשר להסביר את הופעתה של התרבות המתקדמת הזו יש מאין, ואת ההישגים שאליהם הגיעו המצרִים, כגון בניית הפירמידות, באופן שעושים זאת כיום, וכך חשבו גם חוקרי מצרים הראשונים. יש משהו שנסתר מאיתנו, מרכיב נוסף ולא ידוע, שרק הוא יכול להסביר את הופעתה של מצרים, ושעליו אני מצביע בספר זה בהקשר של המקומות השונים.
בנוסף על כך, מצרים הייתה התרבות הדתית ביותר שהעולם ידע. אנחנו נוטים כיום להכחיש את העובדה שנמות, התרבות שלנו כמעט ולא מתייחסת לנושא המוות, ואילו במצרים החיים התרכזו בעולמות הרוחניים ובמציאות הנסתרת, וזה לא הפך אותם לעצובים אלא להיפך. המצרים האמינו שיש סדר יקומי, שבו לכל אחד יש תפקיד והוא נקרא ה"מאע'ת" (אמת). בסוף החיים נשקלים מעשיו של אדם על המאזניים, כאשר מצדם האחד נמצא לבו ומהצד השני - נוצת האמת.
החלק על פטרה פותח באופן מעמיק ולראשונה בעברית את סודות האדריכלות המקודשת של העיר, המסורות הדתיות והרוחניות של הנבַּטים, הקשר לפולחן האלה הקדומה, קווי אנרגיה ועוד, ומציע מסלול טיול שונה מהרגיל, הכולל אתרים מקודשים ולא מוכרים בסביבות העיר, כגון הר אהרון.
קריאה מהנה,
זאב בן אריה, לוטם 2020
הקדמה לתרבות מצרים העתיקה
לפני כ-5,000 שנה ואולי קצת יותר התחילה ההיסטוריה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.1 זה היה קשור ליצירת ממלכות ראשונות שבהן ערים גדולות, מקדשים, חלוקה מעמדית ומקצועית, דת, ושלטון ריכוזי על שטחים ואוכלוסיות גדולות. לדעת ההיסטוריונים, המרכיב המכריע בהתרחשות זו היה תחילת השימוש בכתב שהומצא בו-זמנית בשוּמר - כתב היתדות, ובמצרים - ההירוגליפים (כנראה קדום יותר). האמצעי הזה היה הבסיס ליצירת צורת ארגון מורכבת ומפותחת. אלא שאין זה מסביר באופן אמיתי את מה שקרה (שכן היו תרבויות מורכבות ועצומות, כמו האינקה בפרו, שלא היה להן כתב במובן שיש לנו היום), ואם נשאל את הקדמונים עצמם, הם יגידו לנו שהופעת התרבות התרחשה כתוצאה מהתערבות האלים, כגון אוסיריס המצרי, שלימד את בני אדם צורות חיים וארגון חדשות.
זאת ועוד, התרבות האנושית כבר בתחילתה מגיעה לשיאים אדירים שלא חוזרים לאחר מכן. כבר בזמן השושלת השלישית במצרים (תחילת הממלכה העתיקה) נבנות הפירמידות, פסגת ההישגים המצריים מאז ומעולם. שליטים גדולים ואלוהיים מובילים אל "עידן הזהב", המאופיין בשיאים של אמונה, תיאולוגיה, דבקות וליכוד .
נדמה כאילו אין רציפות היסטורית של התפתחות, אלא התרבות מופיעה בכל עוצמתה ומורכבותה מייד בתחילתה, יש מאין, ועובדה זו הפליאה את חוקרי מצרים הראשונים, כגון פלינדרס פיטרי (Flinders Petrie), הדארווין של הארכיאולוגיה ואבי החפירות במצרים, או מרגרט מארי, עוזרתו הנאמנה והאישה הראשונה שמונתה כמרצה לארכיאולוגיה בממלכה המאוחדת.2
התיאוריות האלטרנטיביות טוענות שגורמים חיצוניים כגון יצורים תבוניים מהחלל, או נציגי תרבויות קדומות מפותחות יותר שכיום איננו יודעים עליהן דבר, כגון אטלנטיס, הם אלה שגרמו להופעה פתאומית זו של מצרים, והם תוארו אחר כך על ידי הקדמונים כאלים. אפלטון מספר שמצרים הייתה מושבה של תרבות מתקדמת יותר שהתקיימה באטלנטיס, ואילו אחרים חושבים שאת מצרים הקים מעין גזע שליט שהגיע ממקום אחר, שכבה משכילה של כוהנים ומוארים שהתקיימה במקביל להמונים במרכזי החניכה והמקדשים העתיקים והייתה קשורה למשפחת הפּרעה. כך או כך, לפי תיאוריות אלה מצרים הרבה יותר עתיקה ממה שחושבים, וחלקים גדולים ממנה, העתיקים יותר, קבורים עדיין בחול.
וכך, הורוס הוא אל, אך הוא גם המלך הראשון של מצרים, שלימד בני אדם איך לבנות, לכתוב, לחיות בערים, את מסתרי הדת, חקלאות וארגון החברתי, וכך היו גם פְּתַח ואוסיריס, נפתיס ואיסיס. האלים הדריכו בני אדם בימי קדם והמשיכו להתגלות, כל עוד ממלכת מצרים הייתה קיימת, דרך המקדשים, הפרעה והכוהנים.
האלים ייסדו תור זהב אנושי וכך נולדה התרבות הדתית ביותר שהעולם ידע, שעסקה באופן מעמיק בעולמות הלא נראים ובחיים לאחר המוות.3 מצרים היא המקור של המוסר, הידע וההשכלה, של כל זרמי הרוחניות, המסתורין והדתות. זו תרבות שהגיעה להישגים הטכנולוגיים המרשימים ביותר, והתקיימה באופן הרמוני ברצף של יותר מאלפיים וחמש מאות שנה.4
מצרים היא המקום שבו נולדו התרבות והדת האנושית, ואם אדם רוצה להבין את עצמו, שהרי אדם הוא תבנית נוף תרבותו, עליו להפנות מבטו אל מצרים. אמנם לפי הדת היהודית יצאנו ממצרים, אבל מצרים עדיין קיימת בנו ברבדים הרבה יותר עמוקים ממה שאנו מדמיינים, ולאו דווקא לרעה. התרבות והדת המצרית הביאו לעולם מושגים כגון משפט הנשמה לאחר המוות, צדק ואמת, והבנת החלקים האנרגטיים והרוחניים באדם כגון הנפש והרוח. המצרים פיתחו את המוסר וספרות החוכמה והתמודדו עם אותם דברים שעמם אנחנו כבני אדם מתמודדים כיום.
במצרים היו הרבה טוּב, אמונה, דבקות, שמחה, אמנות, מטרה משותפת של כל המין האנושי, ייעוד, תקווה, הבטחה, משמעות, מוסר ואמת. המילה "אמת" מקורה במצרים והיא קשורה לאלת האמת מאע'ת, שסמלה נוצה, המבטאת הן את האמת האוניברסלית והן את האמת האינדיבידואלית. לכל אחד מאיתנו יש אמת משלו - האחד נועד להיות סנדלר והשנייה עקרת בית, ואם כל אחד ממלא את צו הקריאה הפנימי שלו, אזי החברה מסתדרת לפי עקרון האמת האוניברסלית שמשקפת את הסדר השמימי והאלוהי. זה היה האידיאל של מצרים שיוצג על ידי הפּרעה. הוא לא היה מין רשע שמתעמר בעבדים ובמיוחד יהודים, כפי שמופיע באגדה, ולמעשה במצרים העתיקה לא היו עבדים.
הפּרעה היה הכוהן הגדול שעליו הוטל העול הכבד של קיום הקשר עם האלים, שנתפשו כעקרונות קוסמיים (נטרו) ואנרגיות אותן היה עליו לנתב, לזמֵן ולתעל לטובת בני האדם. הפּרעה היה משרת החברה (מצרים) ולא אדונה.
העולם המצרי הוא עולם קסום ומסתורי שהשפיע רבות על התרבויות שהתפתחו אחר כך, כולל התרבות שלנו. בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. מה שאנחנו לא יודעים הוא, שבמידה רבה היהדות ממשיכה מסורות רוחניות שהתחילו במצרים. משה5 היה כוהן מצרי גבוה, והוא הוציא ממצרים הן מכשירים מאגיים (ארון הברית) והן תפישות מוסריות גבוהות.
מצרים הייתה תרבות מאגית, בשונה מהתפישה המיסטית והרציונלית שמאפיינת את התרבות שלנו כיום. התרבות המערבית מבוססת על שתי רגליים: רגל אחת זה המוסר והמיסטיקה היהודית נוצרית ורגל שנייה זה הרציונליות והמדע היווני, אלא ששתי אלו התפתחו כמעט שלושת אלפים שנה לאחר תחילתה של מצרים ושאבו את השראתם מבתי ספר רוחניים שהתקיימו בתוכה. וכך, שרידים לתרבות המאגית המצרית נמצאים בכל התרבויות והדתות. הנצרות היא דוגמא טובה לכך.6
צריך להבין שהמצרים חשבו אחרת מאתנו. מה שמאפיין את המחשבה המצרית זו היכולת לראות דבר והיפוכו ולקיים כמה נקודות מבט סותרות בו-זמנית. המחשבה המצרית היא הולוגרמית ולא דו-מימדית, ויש בה כוח חזק לדימויים. בכדי להבין את המצרים אנחנו צריכים להיכנס לנעליהם ולקבל את האפשרות שאל יכול להיות האבא של אִמו (לדוגמא), שכמה סיפורי בריאה שונים זה מזה יכולים להיות נכונים בו-זמנית, ושהשמש (לדוגמא), יכולה להיות קפרי בבוקר, רע בצהריים וסוקר בערב (אלים שונים). אנחנו צריכים להתייחס לגופים הרוחניים שבאדם, לקבל אפשרות של קיום במחוזות שמעבר לעולם הזה, חיים לאחר המוות, ולצאת מתוך נקודת הנחה שיש בעולם סדר, משמעות, אלים ואמת.
לפני שנתחיל להיכנס למסתורין שנקרא מצרים, הבה ונבדוק את הקשר שלה לתרבויות עלומות עתיקות שהן בגדר אגדה, המופיעות רק בהקשר ההיסטורי האלטרנטיבי, ואינן מקובלות על ידי מדע ההיסטוריה ה"רגיל".
מקורות מסתוריים
חלק מהתיאוריות האלטרנטיביות כגון התיאוסופיה, אדגר קייסי ואחרים, טוען שמצרים הרבה יותר עתיקה ומתקדמת מאשר גלוי וידוע להיסטוריונים והארכיאולוגים. היא הוקמה על ידי אנשים שהגיעו מכוכבים אחרים, כגון סיריוס או אוריון, שבהם קיים גזע אנושי מתקדם; או לחילופין, על ידי מתיישבים מאטלנטיס, שם הייתה תרבות אבודה עם טכנולוגיה מתקדמת ויכולת רתימת האנרגיה של כדור הארץ לצורך יצירת אטמוספרה תומכת לבני אדם.
חוקרים אלטרנטיביים רציניים (גם במונחים מקובלים) כגון ישעיה לוביץ או הארי סלמאן, מצביעים על קיום מדע מתקדם וטכנולוגיה שאפשרה למצרים לייצר אנרגיה בעזרת פירמידות, לגרום לאבנים להיות קלות (טכנולוגיות ציפה), לגדל צמחים בעזרת שימוש במוזיקה ובזמן קצר, וכן להעביר מחשבות,7 לעשות ניתוחי ראש, למדוד במדויק את מידות כדור הארץ, ועוד.
אדגר קייסי היה אחד המתַקשרים והחוזים המפורסמים ביותר בעולם. לפי התגלויותיו, הכוהן רה טה מגיע מאטלנטיס למצרים ומקים מוסדות חינוך, רפואה ודת, התורמים להתפתחות הרוחנית של האדם. הוא בונה את הספינקס ואת הפירמידות כמקום החניכה של האחווה הלבנה, ונלחם בבני בליעל (באטלנטיס היו שני סוגים של אנשים, כוחות אור וכוחות חושך - בליעל). כל זה קורה לפני 10,000 שנה לערך.
לפי המתקשרת והסופרת שירלי מקליין, אטלנטיס הייתה לפני 50,000 שנה המרכז של העולם, תרבות עם ידע טכנולוגי גבוה, היודעת להפיק אנרגיה בעזרת פירמידות קריסטל. הם יכלו לשנות את מזג האוויר, לגדל מתכות, ותקשרו עם עולמות רחוקים. אלא שאסונות קרו ואטלנטיס התפרקה לאיים, ואלה שקעו. לפני האסון האטלנטיים ייסדו מושבות ברחבי העולם ומצרים היא אחת מהן.
ריימונד ארמין8 (ליאו) טוען שמצרים האמיתית קבורה מתחת לחול, ושהיא (ולא אטלנטיס) הייתה התרבות האנושית המתקדמת ביותר בעולם, שנוסדה בעזרת אנשים שהגיעו לכאן ממקומות אחרים ביקום. צריך לזכור שעד לפני 10,000 שנה מדבר הסהרה היה ירוק ופורה, היה זה סוף תקופת הקרח, הים התיכון והעמק של הנילוס היו הרבה יותר נמוכים (בכמאה מטר) מכפי שהם כיום. בעקבות עליית מפלס הים התיכון העמק נמלא באדמת סחף שהגיעה עם המים, כך שסביר להניח שיש הרבה דברים שקבורים מתחת לבוץ של הנילוס או לחולות של המדבר.
ישנם מספר רמזים לכך שמצרים עתיקה הרבה יותר ממה שחושבים. על הספינקס יש סימני אֵרוֹזיה שנוצרים כתוצאה מירידת גשמים מרובים. הפעם האחרונה שבה זה קרה במצרים הייתה לפני 10,000 שנה. רשימת המלכים של מצרים איננה תורה מסיני, אלא מבוססת על רשימות שנמצאו בתקופות הרבה יותר מאוחרות. האמת ניתנת להאמר, שתולדותיה של מצרים לוטים בערפל, ולמרות זאת, לארכיאולוגים יש משנה סדורה לגבי התפתחותה וקיומה של מצרים. המחקר ההיסטורי ארכיאולוגי הינו חשוב ומביא הרבה עובדות ומידע, אבל חלק מהתיאוריות שהתקבלו והתקבעו כתוצאה מחיבור עובדות אלה, הן לפי עניות דעתי חסרות. אין זו משאלת לב, אלא מסקנה המבוססת על המחקר והגילויים הרבים, שאותם אציג בספר שלפניכם בלוויית הערות ותובנות קצת שונות מהרגיל, שנשענות על לימודי מדעי הדתות, חקר המסורות הרוחניות של העולם, והתעמקות בידע האזוטרי, שבכולם אני עוסק כבר עשרות שנים.
כרונולוגיה מצרית
לפי ההיסטוריה ה"רגילה", מצרים הייתה תרבות שהתקיימה במשך יותר משלושת אלפים שנה, החל משנת 3100 לפנה"ס, ימי המלך מנס, ועד לזמנה של המלכה קליאופטרה שהתאבדותה בשנת 30 לפנה"ס הביאה לסוף השושלת התלמית ותחילת השלטון הרומי. לפי המקורות האלטרנטיביים, מצרים התקיימה כבר בזמנים קדומים הרבה יותר. נוהגים לחלק זמן ארוך זה לכמה תקופות:
20,000 לפנה"ס, זמן קיומה של אטלנטיס. במצרים יש תרבות מתקדמת של קיום אנושי מפותח, עם יכולות שהן בגדר מדע בדיוני עבורנו כיום.
10,000 לפנה"ס, סוף תקופת הקרח, תחילת המהפכה החקלאית ברחבי העולם. הסהרה פורה וירוק, הים ועמק הנילוס נמוכים מכפי שהם כיום.
4000 לפנה"ס, השלב האחרון בהתייבשות הסהרה, הופעה של תרבויות פרהיסטוריות במצרים.
3100-2700 לפנה"ס, תחילת מצרים ההיסטורית, איחוד מצרים על ידי מנס, התקופה השושלתית הקדומה, השושלת הראשונה והשנייה.
2700-2181 לפנה"ס, תקופת הממלכה העתיקה, זמן בניית הפירמידות הגדולות באזורי ממפיס ואון. השושלות השלישית עד השישית.
2181-2055 לפנה"ס, תקופת הביניים הראשונה, מעבר הכוח למחוזות במקום למרכז, והתפוררות השלטון.
2055-1750 לפנה"ס, תקופת הממלכה התיכונה, התפתחות האמנות והספרות. השושלת ה-12 וה-13. מעבר המרכז דרומה לאזור פיום.
1750-1550 לפנה"ס, תקופת הביניים השנייה, הכיבוש של צפון מצרים על ידי ההיקסוס.
1550-1070 לפנה"ס, תקופת הממלכה החדשה, בניית המקדשים הגדולים בלוקסור, החל מהשושלת ה-18 ועד השושלת ה-21. זמן יציאת מצרים ורעמסס השני.
1070-512 לפנה"ס, תקופת הביניים השלישית, שושלות לוביות, נוביות ומקומיות.
512-30 לפנה"ס, התקופה המאוחרת, מצרים תחת שלטון פרסי ותלמי.
במשך כל תקופות ההיסטוריה הידועה שמרה מצרים על תרבותה, מורשתה ודתה. בפרקי הספר אשתמש בחלוקה הכרונולוגית ההיסטורית המקובלת, החל מ-3100 לפנה"ס, בכדי לספר את הסיפור של מצרים. בין הפרקים ההיסטוריים תמצאו הרחבות ותובנות לגבי נושאים שונים, שחלקם מתייחס גם לאפשרות של קיום מצרים לא ידועה וקדומה הרבה יותר.
תרבות מאגית
כשמנסים להבין את התרבות המצרית, צריך לקחת בחשבון שהיה במצרים משהו שאנחנו לא מבינים כיום, מכיוון שהעולם הוא אחר. המיוחד בתרבות המצרים היה היותה תרבות מאגית, בה המציאות נקבעת על ידי מה שקורה בחוץ: טקסים, סידור של חפצים, נוסחאות קסם, ולא על ידי מה שקורה בפנים, שזאת התפישה המיסטית. מצרים הייתה ארץ המאגיה ואנשיה חשבו בצורה מאגית. התרבות שלנו מבוססת על המיסטיקה והמוסר היהודי נוצרי והלוגיקה היוונית, אלא שפעם אנשים חשבו אחרת.
המאגיה מכוונת לכך שתחושותיו של אדם, מחשבותיו ומעשיו נקבעים על ידי פעולות בעולמות הלא נראים, שברוב המקרים מבוצעות על ידי יודעי דבר, פעולות בעולם החיצון שנעשות לפי מדע נשכח. כיום אנחנו חושבים שמה שמשפיע על מצב רוחנו, לדוגמא, הוא הרגשות והמחשבות שלנו, ואילו במצרים חשבו שמה שמשפיע זה הלחש, הקמע, המבנה שבו אדם נמצא. המאגיה התקשרה למוסר ולאמונה דתית, זו הייתה מאגיה לבנה.
המצרים האמינו שבמקביל לעולם הפיזי יש עולמות רוחניים. במקביל לגוף הפיזי של האדם יש גופים רוחניים, במקביל למציאות הפיזית יש מציאות רוחנית, וניתן ללמוד את המציאות הזו, להשתמש בה, לפעול בתוכה ולהשפיע, ליצור ולתחזק אותה. קיום האלים היה קשור למציאות זו וביטא אותה. האלים במשמעות העמוקה שלהם ביטאו עקרונות קוסמיים, או במילים אחרות, את מבנה העולמות הלא נראים, והיו כולם חלק ממארג אחד של יקום הפועל בכיוון של התפתחות והתקדשות. ברמה הפשוטה האלים היו דמויי חיות או אנשים, אך ברמה עמוקה יותר הם ייצגו עקרונות מופשטים שנקראו "נטרו". העולם התנהל על פי סדר שנקרא "מאע'ת". לאדם היה חלק חשוב בהתקנת ושמירת סדר זה, וזאת באמצעות פעולות מאגיות.
המאגיה של המצרים לא הייתה שרירותית, מטרתה הייתה לעזור בכינון סדר קוסמי של צדק ונאורות, "מאע'ת", המביא משמעות לעולם וגם לכל אינדיבידואל. המצרים האמינו שיש אמת9 של חיים נכונים כחברה, בה נמצאות בהרמוניה האמיתות הפרטיות של הפרטים והאמת הגדולה של המין האנושי והעולם. מטרת המאגיה הייתה לכונן סדר גבוה יותר של משמעות וחיים דתיים בתוך ארץ מצרים ולאפשר את הקיום שלה מבחינה אנרגטית, לאפשר לעולמות הרוחניים להשפיע מברכתם על הארץ, ולשפע האלוהי - לזרום אל העולם.
העולם כמו נברא פעמיים: פעם ראשונה במעשה הבריאה הראשוני, ופעם שנייה באמצעים מאגיים, שפורשו בכל אחד מארבעת מרכזי הלימוד של מצרים בדרך אחרת, אך ביטאו בכולם את המסתורין של מעבר האנרגיה לחומר, הופעת הלא-נראה בנראה, והתגבשות הסדר הראשון (הגבעה הראשונית) מתוך התוהו. מעשה הבריאה הראשוני חייב היה תיקון, כינון והקמה מחדש בכדי לייסד את ממלכת מצרים ותרבותה, והדבר נעשה על ידי בני אדם שהשתמשו לצורך כך במאגיה.
על המצרים היה לברוא את העולם מחדש, ועל ידי כך להבטיח את קיומם מבחינה אנרגטית, וכפועל יוצא מכך - את הישארות נפשם לאחר המוות. מצרים נחשבה לבית הקסמים והידע של העולם. המאגיה והידע היו קשורים לאמונה - מצרים הייתה התרבות הדתית ביותר שהעולם ידע. קשה לנו להאמין בכך, מכיוון שהדתות הקיימות בעולם כיום משמיצות את מצרים כמקור החומריות, אך למעשה, הדת המצרית במקורה הייתה עמוקה ומפותחת הרבה יותר מהן.
התחלות מסתוריות - התקופה השושלתית הקדומה
לפי ההיסטוריונים (ויש כאלו שיטענו אחרת) ההתחלה הרשמית של מצרים חלה עם איחוד הממלכה על ידי נערמר (המלך מנס) בשנת 3100 לפנה"ס. התחלה זו הביאה איתה יצירה של תרבות עירונית משמעותית, חברה מורכבת ומפותחת שבה הופיעו לראשונה כתב, שימוש בגלגל, התמקצעות, מוסדות דת ושלטון, התחלה של שימוש במתכות, ועוד.
לפי ההיסטוריונים, עד זמנו של מנס אנשים גרו בכפרים וכל אחד גידל את האוכל שלו בעצמו, לא היה כתב ולא הייתה התמחות והתמקצעות של החברה. מצרים הייתה מחולקת למצרים העליונה ומצרים התחתונה: מצרים העליונה הייתה בדרום, בתוך עמק הנילוס הצר והארוך. הסמל שלה היה צמח הפפירוס, צבעה לבן, החיה שלה נחש, ולשליטה כובע לבן ומלא. מצרים התחתונה הייתה במישורי הדלתא בצפון, סִמלה הוא צמח הלוטוס, צבעה אדום, החיה שלה נשר, לשליטה כובע חסר ואדום.
המקורות על המלך מנס ספורים ובעיקר "לוח נערמר", שהוא גם העדות הראשונה לכתב במצרים. לוח זה, שהיה כנראה משטח שחיקה או אביזר טקסי כלשהו, מראה את נערמר (מנס) כמלך מצרים העליונה מצד אחד והתחתונה מצד אחר. הוא נמצא בקבר שלו בעיר נחן (Nekhen, נקראת גם היירקונפוליס),10 עירו של האל הורוס, ומרכז דתי שנשאר כזה עד לממלכה החדשה.11 אם משווים את מצרים לגוף אדם, הרי שנחן היא מקום הלידה. (הדלתא היא הראש ועמק הנילוס הוא עמוד השדרה - זו תפישה מצרית קדומה של הארץ כדמות אדם).
מנס, מאחֵד מצרים ומייסד הממלכה, חובש שני כתרים לראשו. בלוח נערמר (שם אחר של מנס) רואים אותו מצד אחד עם כתר מצרים העליונה ומצד שני עם כתר מצרים התחתונה. לכתרים הייתה חשיבות עצומה, המתאימה לתפישה המאגית - הם נחשבו בעצמם לאלים. אומר החוקר לוביץ: "הכתר הוא יותר מאשר סימן, הוא תחליף לחשיבה האנושית של המלך, לגורלו, לאופיו האישי, ובמקרה של פּרעה הוא אפילו משמש כאל".
מזמנו של מנס והלאה, השליט (פּרעה) נקרא "מלך שתי הארצות". היו לו שני שמות, שני מוטות, וכובע, המשלב בתוכו את כובעי מצרים העליונה והתחתונה.
לאחר נערמר (מנס) עולה לשלטון חור אחע ("הלוחם למען הורוס"). לכל מלך מהשושלת הראשונה היה שם הורוס, ושם מלכותי (תואר) של ייעוד. חור אחע מקדם את פולחן האלוהות הנשית נית' של מצרים התחתונה.12 הוא הראשון הבונה מסטבות ענק, שהן מבנים מלבניים גדולים מלבני בוץ. מסטבה אחת נבנית בממפיס, שלימים הופעת להיות הבירה העתיקה של מצרים ומקום הפירמידות הראשונות. בתקופתו מופיעות לראשונה סירות הֶנוּ (Henu) של האל סוקר (Sokar), לימים האל של ממפיס. אלה הן הסירות שאיתם מפליג אל השמש בשמיים, או במסעו הלילי במשך הלילה על פני מחוזות החושך.13
לא הרבה ידוע על השושלות הראשונה והשנייה במצרים. לא נמצאו כתובות מהן, אם כי כבר היו הירוגליפים, והרשימות של העבר סותרות זו את זו. כנראה שהיו כעשרה מלכים/פרעונים בשושלת הראשונה ששלטו במשך מאתיים שנה. לאחריהם באה השושלת השנייה שהרבה לא ידוע גם עליה, והיא שלטה כמאתיים שנה נוספות. רק הפּרעה האחרון שבה מוכר, והוא חעא סח'מוי - פירוש השם הוא שני כוחות שווים, והוא הפּרעה היחיד שבקרטוש (חותמת מלכותית) של שמו מופיעים האלים הורוס וסת יחדיו.14 הארכיאולוגים חושבים שבזמנו הייתה מלחמת אזרחים בין אוהדי סת לאוהדי הורוס, והוא הצליח לאזן בין היריבים ולאחד מחדש את הממלכה. הוא בנה קברים ומתחמים מלכותיים גדולים, ביניהם כנראה את הקבר שלו באבידוס ובלבו מבנה האבן הראשון במצרים ובעולם. ייתכן שגם בנה את מתחם האבן הגדול בסַקארה, ליד הפירמידה של ג'וסר. חעא סחמוי הוא הפּרעה הראשון שיש פסלים בדמותו.
אבן פלרמו (Palermo Stone)
באמצע המאה ה-19 נמצאה סטלה (מצבה) עשויה מאבן שחורה קשה (בזלת או דיוריט), כנראה מזמן השושלת החמישית (לאחר בניית הפירמידות בגיזה), ובה רשימה של שליטי מצרים מהשושלת הראשונה ועד לתחילת החמישית ומפעליהם העיקריים. כל שנה מצוינת לפי האירוע הבולט בה, כגון מסעות דו שנתיים שהפּרעה היה עורך למחוזות השונים.
האבן היא אולי המסמך ההיסטורי העתיק ביותר שנמצא במצרים, העוזר לנו להבין את הכרונולוגיה ותולדות מצרים הקדומה. היא נמצאת כרגע במוזיאון בפלרמו שבאיטליה ומכאן שמה.
יש בידינו רשימות מלכים כרונולוגיות נוספות כגון מגילת טורינו, או רשימת אבידוס, אך הן מתקופת הממלכה החדשה. בנוסף על כך, ישנן היסטוריות שנכתבות בתקופה התלמית והרומאית. המפורסמת בהן היא זו של הכוהן מנתו, שהיה כוהן מצרי בתקופת תלמי הראשון והשני. הייתה זו התקופה בה נוסדה הספרייה באלכסנדריה, שאמורה הייתה להכיל את כל הידע של העולם, ובעקבות כך קיבל מנתו הוראה מתלמי הראשון להעלות בכתב את תולדות מצרים, (יוספוס פלוויוס וכותבים רומאים נוספים מסתמכים עליו).
הדת במצרים
לדת במצרים יש שני פנים: מצד אחד זו דת שאפשר להגיד עליה שהיא אנימיסטית, שבה האלים מיוצגים על ידי חיות: אנוּבּיס שומר המתים היה תן, ציפור האיביס הייתה תחות, התנין ייצג את אל השמש, הפרה את חתור - האמא הגדולה, החתול את בסתת - אלת השמחה והאהבה. זוהי דת שבה רחשו הערצה לתופעות טבע וכן לגרמי השמיים, שהם תופעות הטבע הגדולות ביותר; וכך השמש הייתה רע, ואוסיריס היה קשור לכוכבים של אוריון. בנוסף על כך, כל אל היה קשור למקום פיזי על פני האדמה, והצלחה של מקום פירושה היה הצלחה של האל הקשור אליו. האל פְּתַח היה קשור לממפיס, בירת הממלכה הקדומה, האל אתום - להליופוליס, האל הרמס - להרמופוליס, האל אמון היה קשור לתבאי, והן הלאה.
ניתן להסתכל, אם כן, על הדת המצרית כעל דת אנימיסטית של פולחן הטבע והאדמה, כמו שהיה בהרבה מקומות אחרים בעולם. אך יש לדת המצרית גם פן אחר, שקיים בו-זמנית ובמקביל, ופן זה הוא פן אוניברסלי של עקרונות קוסמיים, סדר של הבריאה, ואחדות שמאחורי עולם התופעות, במסגרתו יש תפקיד לחיי אדם ואפשרות להגיע לחיי נצח בעולם הבא. הדת הופכת להיות תורת מוסר גבוהה, הקשורה להופעה ולהתממשות של העולמות הלא נראים, ומאפשרת חיבור מחדש לאחד שקיים לפני הכול.
לדוגמא, אנוביס הוא דמות תן שמייצג את ההיבט הפיזי של רקבון הגופה, אולם בו-זמנית ובמקביל הוא השופט של הנשמות לאחר המוות, שאז אדם ניצב בפני שקילה ומדידה של חייו על המאזניים - מצד אחד של המאזניים מונח ליבו ומהצד השני נוצת האמת, ואם הוא לא היה אמיתי עם עצמו, עליו לשלם על כך מחיר. זאת תפישה מאוד גבוהה, ואנוביס אחראי על כך.
או אם ניקח דוגמא אחרת, רע הוא אל השמש הפיזית, אך בו-זמנית ובמקביל הוא כוחה המחייה והמיטיב של השמש עצמה, או מה שמאחורי השמש שגורם לה לתת חיים. רע הוא המוות והלידה מחדש, זה שעושה את המסע במחוזות החושך ויוצא מנצח. (רע נקרא גם אתום, ויש לו שמות שונים במקביל למהלכה של השמש על פני השמיים ובמחוזות הלילה ולפי סיפורי הבריאה השונים).
אפשר אולי להגיד שהדת המצרית משלבת בין תפישות גבוהות לתפישות נמוכות, בין שמיים וארץ, אנימיזם ומונותיאיזם. חיות נחשבו לאלים מכיוון שהן העבירו, או יכלו להעביר דרכן, כוחות קוסמיים גבוהים. בני ישראל בהר סיני, כשראו את האנרגיה הגבוהה של ענן אלוהים על ההר, בנו מייד פסל של שור בכדי להכיל אותה, כפי שהם הכירו ממצרים. הם לא ראו את האפשרות של ההתחברות הישירה אל האל. כתיקון לכך, משה ואלוהים מצווים עליהם לבנות משכן, שמזכיר את המקדשים במצרים. המשכן מהווה תווך לאל, המשכן הפיזי נועד להחליף את האפשרות הגבוהה של אלוהים השוכן בתוך בני האדם, שהם המשכן האמיתי הרוחני.
כמו במקרה של החיות, הבניינים שעל הארץ הם בדמות השמיים גם באופן כללי, מבחינת המערך שלהם וההתייחסות אחד לשני. לדוגמא, הפירמידות בגיזה הן בדמות החגורה של אוריון ומכוונות כלפי כוכב הצפון, וגם באופן פרטני, מבנה המקדשים מייצג את מבנה היקום, ככפי שנראה בהמשך, ומכאן הפלא שהייתה מצרים: אפשרות לנוכחות שמימית גבוהה להופיע על פני האדמה.15
מיתוסים ועקרונות קוסמיים
המצרים לא ראו את האלים כנפרדים, אלא כחלק ממיתולוגיה שלמה שבה ודרכה מתבטאים עקרונות קוסמיים גדולים הקשורים, בין השאר, למספרים. היו ארבעה מרכזי לימוד ודת, ערי כוהנים אדירות ובהן מתחמים מורכבים של מקדשים. לכל קומפלקס מקדשים מעין זה הייתה תפישה דתית משלו. כל שיטה הייתה קשורה לעיקרון מסוים. למשל, העיקרון של הזריחה, הופעת האור מתוך החושך, נלמד בהליופוליס, שבה האל הראשי היה אתום רע, אל השמש.
המיתוס של מרכז הלימוד בממפיס היה שהעולם נוצר באמצעות פעולת ליבו ולשונו של האל פתח. או במילים אחרות, המקור ליצירת היקום הוא אינטליגנציה המתבטאת במחשבה ובדיבור. הדיבור הוא הד.נ.א. של היקום. תפישות אלה הן תפישות גבוהות מאוד, המזכירות את ה"לוגו" הנוצרי, אך הן נשענות על הופעה פשוטה של האל כפטרון מקומי או כוח טבע, ובכך מחברות את השמימי והאבסולוטי עם הארצי. (פתח הוא אל הנפחים, האל היוצר. המילה העברית פתח מקורה מהאל פְּתַח, המילה העברית סגור, מקורה מהמילה המצרית סוקר, האל סוקר (או סקר), הקשור לשמש בשקיעה ולמוות, ומכאן בית הקברות של "סקארה" ליד פירמידת המדרגות).
בהרמופוליס נלמדו דרכי המאגיה. האל תחות הופיע בדמות ציפור איביס, או בבון, אך היה גם הסופר השמימי, מי שהביא כתב לבני אדם. בתבאי נלמד מבנה עולמות הנסתר. האל אמון רע סימל גם את ניצחון הסדר על הכאוס ואת בנייתה של חברה אנושית מתוקנת, וכן הלאה. בכל מרכזי הלימוד, דרך כל המיתוסים של הבריאה ודמויות האלים, מצטיירים כמה עקרונות משותפים, ובראש ובראשונה העיקרון שלפיו בריאת העולם לא נתפשת כמשהו שקרה בעבר, אלא כמשהו שקורה כל הזמן, מתחדש ומחייב פעולות מאגיות דתיות בכדי לקיימו ולאפשר את תיקונו. תפקיד הדת, המאגיה והפולחן הוא לקומם בכל פעם מחדש את הסדר הקוסמי הנקרא מע'את (אמת), שמרכיב את העולם ומכוון את האדם והחברה.
נוצת האמת (Maát)
מאע'ת היא אלת האמת והסמל שלה נוצה. כשאדם עומד למשפט בעולם שמעבר, על מעשיו בעולם הזה, שמים את ליבו בצד אחד של המאזניים ונוצה בצד השני. אם הלב קל מנוצה, הוא עובר לעולם שכולו טוב, ואם הוא כבד מהנוצה, טורפת אותו מפלצת.
לכל אדם יש בחייו אמת משלו, שלפיה הוא צריך להתנהג. האחד נועד להיות נגר, ואילו השני מוזיקאי. באופן פלאי, כל האמיתות האינדיבידואליות הללו מסתדרות יחדיו לכדי אמת גדולה, אוניברסלית, של החברה והעולם.
ה"מאע'ת" הייתה תכונה של העולם שהוכנסה אליו על ידי האלים בזמן הבריאה. היא ייצגה את רצון האלים, אלא שאדם צריך להתאמץ כדי לפעול לפי ה"מאע'ת" שלו בחייו. זהו עיקרון קוסמי שמבטא את הסדר, אך גם את הצדק האלוהי המופיע בעולם. לפי תכונה זו נעים הכוכבים במסילותיהם, והיא היחידה (ביחד עם אל הידע והמאגיה תחות) שמלווה את אל השמש רע במסעו הלילי אל העולם התחתון, מקום המים הקדמוניים.
האלה מאע'ת מאנישה את הצדק ואת האמת. כל האלות הן היבטים של האם האלוהית הגדולה, אבל מאע'ת היא בו-זמנית המקור וההגשמה של אלוהותו. האל רע מאציל עליה ללא הפסקה והיא מזינה אותו, מתווכת בינו לבין העולם ומשמשת כמובילה של תמציתו. היא הנוכחות של ההתחלה והסוף, של כל הזמנים וכל העולמות. היא ההכרה הקוסמית, האידיאל האוניברסלי ותמצית החוכמה. "אני נמצאת במקום מיוחד המתאים לי. תיארו אותי כסינתזה היפה ביותר והפילוסופיה הגבוהה ביותר של מצרים".
ישנם 42 חוקים של מאע'ת אותם אדם צריך למלא בחייו, ולפיהם הוא נבדק לאחר מותו. האדם המגיע לאולם הכפול של הדוואת לאחר מותו, צריך להיבחן למול ארבעים ושתיים הצהרות, שהן עדויות על חייו, המראות אם חי חיי אמת, אם לאו, ואלה הן:16
לא חטאתי, לא שדדתי באלימות, לא גנבתי, לא רצחתי איש או אישה, לא גנבתי מזון, לא רימיתי בקרבן, לא גנבתי מהאלים, לא אמרתי שקר, לא גנבתי מזון, לא קיללתי, לא סגרתי אוזניי לאמת, לא נאפתי, לא גרמתי לאף אחד לבכות, לא הצטערתי ללא סיבה, לא תקפתי אף אחד, אני לא מרמה, לא גנבתי אדמתו של איש, לא צוֹתַתִּי בסתר לשיחותיהם של אנשים, לא האשמתי לשווא אף אחד, לא כעסתי ללא סיבה, לא פיתיתי אישה של מישהו אחר, לא זיהמתי עצמי, לא הטלתי אימה על אף אחד, לא עברתי על החוק, לא רטנתי, לא קיללתי אל או את האלים, לא התנהגתי באלימות, לא גרמתי להפרעה של השלום, לא פעלתי בפזיזות ובלי מחשבה, לא עברתי על גבולות מה שענייני, לא הגזמתי במילותיי כשדיברתי, לא פעלתי רע, לא השתמשתי במחשבות רעות, מילים ומעשים, לא זיהמתי את המים, לא דיברתי בכעס או בשחצנות, לא קיללתי אף אחד במחשבתי, במילתי או במעשי, לא הצבתי עצמי גבוה מעל כולם, לא גנבתי מה ששייך לאל או אלים, לא גנבתי מהמתים או הפגנתי כלפיהם חוסר כבוד, לא לקחתי אוכל מילד, לא נהגתי בחוצפה, לא הרסתי רכוש השייך לאל או אלים.
וכך אומרת מאע'ת: "הופקדה בידי הסמכות להסדיר את שביל השמש. בשל תפקיד זה מכנים אותי: בתו של רע, והעין של רע. אני המוציאה לפועל של החוק המוסרי באמצעות הבית הגדול - פּרעה. אני הצדק. כל המחוקקים ומבצעי החוק פועלים בשמי".
1 מצרים לפי הארכיאולוגים התחילה לפני 5,200 שנה והתקיימה כתרבות ודת במשך 3,000 שנה.
2 היא גילתה את האוסיריון במצרים וחפרה גם בפטרה.
3 בצורה אופיינית למצרים, בה יש אפשרות לקיום דבר והיפוכו, דווקא החשיבות של החיים לאחר המוות של הגופים הרוחניים של האדם נתנה חשיבות לחיי העולם הזה, כיוון שהחיים לאחר המוות נחשבו לתלויים ומשקפים את החיים בעולם הזה.
4 אותן אמונות שבהן האמינו במצרים העתיקה בתקופת הפירמידות, נמצאו גם במצרים החדשה של רעמסס השני. השושלת התלמית של מצרים הקימה מקדשים לאותם אלים שאותם עבד מנס, מאחֵד מצרים הראשון.
5 השם "משה" הוא שיבוש של השם "בן" במצרית עתיקה, וכך למשל המלך תחותמס השלישי הוא בנו "מס" (משה) של תחות.
6 לא מקרה הוא שנוצרים של מצרים קוראים לעצמם קופטים (השם העתיק של מצרים), ושימרו את כתב החרטומים בתוך הכנסייה.
7 בספר Asclepius: The Perfect Discourse of Hermes Trismegistus מתואר איך באמצעים מאגיים המצרים משכו את האלים לתוך הפסלים.
8 הוגה וחוקר מקורי שייסד את אגודת האימן.
9 המילה המצרית "מאע'ת" התגלגלה לכדי המילה העברית אמת, כשם שמילים ומושגים אחרים עברו מהמצרית לעברית, כגון "רע" ו"מין".
10 בנחן נמצאו ציורי הקיר הקדומים ביותר במצרים מהתקופה הקדם שושלתית (3500 לפנה"ס), בהם יש הופעה ראשונה של גלגל וכן מעבר מציורי הסלע של המדבר לציורים הדתיים של המצרים. כמו כן נמצאו במקום גולגולות מכוּיָרות, כפי שהיה נהוג בתרבות הפרהיסטורית, ושרידי מבנה גדול דתי מתקופת השושלת השנייה.
11 מעניין לציין שהמקום נמצא לא רחוק מאדפו (17 ק"מ), מקום מקדש הורוס מהתקופה התלמית.
12 לאשתו קוראים על שם נית' - ניתחותפ ("אוהבת נית'").
13 הפרעה מפליג עם סירה לאחר מותו על פני הים הגדול אל השמש, ויש הרואים בכך תיאור של מסע חללית מכדור הארץ אל השמש, וטוענים ששושלת המלוכה במצרים הם גזע אנושי מפותח יותר מאתנו שהגיע מהשמש.
14 בדרך כלל הם היו יריבים שנלחמו זה עם זה על השלטון במצרים.
15 אחת ההופעות החשובות ביותר של דואליות זו הייתה דרך הפּרעה, שהוא גם מלך וגם אל, משלב בין שתי הממלכות, שני התחומים, ובו, בבריאותו, תלויה בריאותה של הארץ.
16 מתוך הפפירוס של אני, ספר המתים, זמן השושלת ה-19, בתרגום וואליס באדג'.

הקדמה - שבעת פלאי עולם
דבר מפליא הוא שאנחנו קולטים את העולם דרך מסננת של שבע. שני החושים העיקריים שלנו המקשרים אותנו לעולם - ראייה ושמיעה - קולטים את המציאות שסביבנו דרך ספקטרום של שבעה צבעים (קשת) או שבעה צלילים (אוקטווה). הדבורה רואה אחרת מאיתנו, הכלב שומע צלילים אחרים, אבל את המערכת שלנו כמו תכננו כך שתפעל לפי התדר של שבע. דומה הדבר, כאילו יש לנו מקלט רדיו וגם טלוויזיה, ושניהם עובדים לפי שבע תחנות. אם חיפשתם הוכחה ליד מכוונת בתכנון האדם, לקיומו של סדר אלוהי, הרי היא לפניכם. דבר מדהים הוא.
לא רק באדם (המיקרוקוסמוס) אלא גם בעולם (המקרוקוסמוס) יש חוקיות של שבע: אם נתבונן (דרך שבעה צבעים) בעולם שמחוץ לנו, נראה שכל הכוכבים שבשמיים קבועים, חוץ משבעה כוכבים שנעים בשמיים, והם: שמש, ירח, כוכב, נוגה, מאדים, צדק, שבתאי (שאותם שרואים בעין לא מזוינת). בנוסף על כך, בקשת בענן המופיעה בשמיים יש שבעה צבעים. נדמה כאילו המיקרוקוסמוס - האדם, משקף את המַקרוקוסמוס - העולם. והרי לפניכם עוד הוכחה לסדר אלוהי.
המספר שבע מדבר אלינו, מתכתב עם התת-מודע שלנו, ומסיבה זו בחרו הקדמונים בשבעה פלאי תבל, וגם כיום אנחנו מציינים שבעה פלאים כאלה. למרבה היופי, שניים מהם נמצאים בסביבה שלנו והם הפירמידה הגדולה בגיזה (היחידה שהייתה גם אחד משבעה פלאי תבל של העולם העתיק), מבנה האבן הגדול ביותר שהקימו בני אדם מאז ומעולם - והעיר החצובה בסלע פטרה שבירדן, שנקראת גם "הסלע האדום", שהילכה קסם על הנוער הישראלי בימי ראשית המדינה.
מפני הסמיכות של מצרים ופטרה, הן במישור הגיאוגרפי והן - במובנים מסוימים - במישור התרבותי, בחרתי לחבר אותן יחדיו לספר אחד. שתיהן גם עוקבות זו אחר זו מבחינה כרונולוגית, שכן פטרה קשורה לממלכה התלמית (הלנית) שהתקיימה במצרים במאות ה-4-1 לפנה"ס, אשר המשיכה את מסורת מצרים העתיקה. היה זה אך טבעי לקרוא לספר "הפלא השביעי".
הספר שלפניכם איננו מדריך טיולים במובן הקלאסי, ולא בא להחליף את ספרי הטיולים הרגילים (או אתרי האינטרנט) אלא הוא מרחיב על התרבות המצרית, שהייתה שונה מכל דבר שאנחנו מכירים כיום, ועל התרבות של הנבָּטים, ובמיוחד על האמונות והדת שלהם (בעבר התרבות לא הייתה נפרדת מהדת). לאחר מכן מציע הספר שני מסלולי טיול, האחד בפטרה והשני באתרי מצרים העתיקה. בחרתי את אתרי ביקור החשובים ביותר ואת אלה שבהם יש אווירה מיוחדת, והרחבתי על מה אפשר ללמוד ולחוות במקומות אלה מעבר לביקור הרגיל. אני מצביע על הדברים המיוחדים, ההיסטוריה, האמונות, האמנות והרוחניות הקשורה לכל מקום ומקום.
הספר מבוסס על מחקר של יותר מ-30 שנה בתיאוריות האלטרנטיביות וגם באקדמיה, ומכאן ייחודו. יש בו הקדמות נרחבות ומעמיקות על נושאים כגון מיתוס הבריאה המצרי, חוקי המוסר, המסתורין של הפירמידות, משמעות מבנה המקדשים, ועוד. בחרתי שלא לציין הפניות ביבליוגרפיות כדי להשאיר את מצרים ופטרה בתור פלא ולמנוע הקשר של מאמר מדעי. יש בספר הרבה פרטים ושמות. אם אתם "מאבדים את עצמכם" בשלב כלשהו, ההמלצה שלי היא לא להתעכב ולהמשיך לפרקים הבאים. הקריאה צריכה להיות מלווה במחקר אקטיבי ומבוססת על היכרות מוקדמת עם מצרים (או במסגרת טיול). כל חלק של הספר עומד בפני עצמו.
השורה התחתונה בנוגע למצרַים היא שאי אפשר להסביר את הופעתה של התרבות המתקדמת הזו יש מאין, ואת ההישגים שאליהם הגיעו המצרִים, כגון בניית הפירמידות, באופן שעושים זאת כיום, וכך חשבו גם חוקרי מצרים הראשונים. יש משהו שנסתר מאיתנו, מרכיב נוסף ולא ידוע, שרק הוא יכול להסביר את הופעתה של מצרים, ושעליו אני מצביע בספר זה בהקשר של המקומות השונים.
בנוסף על כך, מצרים הייתה התרבות הדתית ביותר שהעולם ידע. אנחנו נוטים כיום להכחיש את העובדה שנמות, התרבות שלנו כמעט ולא מתייחסת לנושא המוות, ואילו במצרים החיים התרכזו בעולמות הרוחניים ובמציאות הנסתרת, וזה לא הפך אותם לעצובים אלא להיפך. המצרים האמינו שיש סדר יקומי, שבו לכל אחד יש תפקיד והוא נקרא ה"מאע'ת" (אמת). בסוף החיים נשקלים מעשיו של אדם על המאזניים, כאשר מצדם האחד נמצא לבו ומהצד השני - נוצת האמת.
החלק על פטרה פותח באופן מעמיק ולראשונה בעברית את סודות האדריכלות המקודשת של העיר, המסורות הדתיות והרוחניות של הנבַּטים, הקשר לפולחן האלה הקדומה, קווי אנרגיה ועוד, ומציע מסלול טיול שונה מהרגיל, הכולל אתרים מקודשים ולא מוכרים בסביבות העיר, כגון הר אהרון.
קריאה מהנה,
זאב בן אריה, לוטם 2020
הקדמה לתרבות מצרים העתיקה
לפני כ-5,000 שנה ואולי קצת יותר התחילה ההיסטוריה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.1 זה היה קשור ליצירת ממלכות ראשונות שבהן ערים גדולות, מקדשים, חלוקה מעמדית ומקצועית, דת, ושלטון ריכוזי על שטחים ואוכלוסיות גדולות. לדעת ההיסטוריונים, המרכיב המכריע בהתרחשות זו היה תחילת השימוש בכתב שהומצא בו-זמנית בשוּמר - כתב היתדות, ובמצרים - ההירוגליפים (כנראה קדום יותר). האמצעי הזה היה הבסיס ליצירת צורת ארגון מורכבת ומפותחת. אלא שאין זה מסביר באופן אמיתי את מה שקרה (שכן היו תרבויות מורכבות ועצומות, כמו האינקה בפרו, שלא היה להן כתב במובן שיש לנו היום), ואם נשאל את הקדמונים עצמם, הם יגידו לנו שהופעת התרבות התרחשה כתוצאה מהתערבות האלים, כגון אוסיריס המצרי, שלימד את בני אדם צורות חיים וארגון חדשות.
זאת ועוד, התרבות האנושית כבר בתחילתה מגיעה לשיאים אדירים שלא חוזרים לאחר מכן. כבר בזמן השושלת השלישית במצרים (תחילת הממלכה העתיקה) נבנות הפירמידות, פסגת ההישגים המצריים מאז ומעולם. שליטים גדולים ואלוהיים מובילים אל "עידן הזהב", המאופיין בשיאים של אמונה, תיאולוגיה, דבקות וליכוד .
נדמה כאילו אין רציפות היסטורית של התפתחות, אלא התרבות מופיעה בכל עוצמתה ומורכבותה מייד בתחילתה, יש מאין, ועובדה זו הפליאה את חוקרי מצרים הראשונים, כגון פלינדרס פיטרי (Flinders Petrie), הדארווין של הארכיאולוגיה ואבי החפירות במצרים, או מרגרט מארי, עוזרתו הנאמנה והאישה הראשונה שמונתה כמרצה לארכיאולוגיה בממלכה המאוחדת.2
התיאוריות האלטרנטיביות טוענות שגורמים חיצוניים כגון יצורים תבוניים מהחלל, או נציגי תרבויות קדומות מפותחות יותר שכיום איננו יודעים עליהן דבר, כגון אטלנטיס, הם אלה שגרמו להופעה פתאומית זו של מצרים, והם תוארו אחר כך על ידי הקדמונים כאלים. אפלטון מספר שמצרים הייתה מושבה של תרבות מתקדמת יותר שהתקיימה באטלנטיס, ואילו אחרים חושבים שאת מצרים הקים מעין גזע שליט שהגיע ממקום אחר, שכבה משכילה של כוהנים ומוארים שהתקיימה במקביל להמונים במרכזי החניכה והמקדשים העתיקים והייתה קשורה למשפחת הפּרעה. כך או כך, לפי תיאוריות אלה מצרים הרבה יותר עתיקה ממה שחושבים, וחלקים גדולים ממנה, העתיקים יותר, קבורים עדיין בחול.
וכך, הורוס הוא אל, אך הוא גם המלך הראשון של מצרים, שלימד בני אדם איך לבנות, לכתוב, לחיות בערים, את מסתרי הדת, חקלאות וארגון החברתי, וכך היו גם פְּתַח ואוסיריס, נפתיס ואיסיס. האלים הדריכו בני אדם בימי קדם והמשיכו להתגלות, כל עוד ממלכת מצרים הייתה קיימת, דרך המקדשים, הפרעה והכוהנים.
האלים ייסדו תור זהב אנושי וכך נולדה התרבות הדתית ביותר שהעולם ידע, שעסקה באופן מעמיק בעולמות הלא נראים ובחיים לאחר המוות.3 מצרים היא המקור של המוסר, הידע וההשכלה, של כל זרמי הרוחניות, המסתורין והדתות. זו תרבות שהגיעה להישגים הטכנולוגיים המרשימים ביותר, והתקיימה באופן הרמוני ברצף של יותר מאלפיים וחמש מאות שנה.4
מצרים היא המקום שבו נולדו התרבות והדת האנושית, ואם אדם רוצה להבין את עצמו, שהרי אדם הוא תבנית נוף תרבותו, עליו להפנות מבטו אל מצרים. אמנם לפי הדת היהודית יצאנו ממצרים, אבל מצרים עדיין קיימת בנו ברבדים הרבה יותר עמוקים ממה שאנו מדמיינים, ולאו דווקא לרעה. התרבות והדת המצרית הביאו לעולם מושגים כגון משפט הנשמה לאחר המוות, צדק ואמת, והבנת החלקים האנרגטיים והרוחניים באדם כגון הנפש והרוח. המצרים פיתחו את המוסר וספרות החוכמה והתמודדו עם אותם דברים שעמם אנחנו כבני אדם מתמודדים כיום.
במצרים היו הרבה טוּב, אמונה, דבקות, שמחה, אמנות, מטרה משותפת של כל המין האנושי, ייעוד, תקווה, הבטחה, משמעות, מוסר ואמת. המילה "אמת" מקורה במצרים והיא קשורה לאלת האמת מאע'ת, שסמלה נוצה, המבטאת הן את האמת האוניברסלית והן את האמת האינדיבידואלית. לכל אחד מאיתנו יש אמת משלו - האחד נועד להיות סנדלר והשנייה עקרת בית, ואם כל אחד ממלא את צו הקריאה הפנימי שלו, אזי החברה מסתדרת לפי עקרון האמת האוניברסלית שמשקפת את הסדר השמימי והאלוהי. זה היה האידיאל של מצרים שיוצג על ידי הפּרעה. הוא לא היה מין רשע שמתעמר בעבדים ובמיוחד יהודים, כפי שמופיע באגדה, ולמעשה במצרים העתיקה לא היו עבדים.
הפּרעה היה הכוהן הגדול שעליו הוטל העול הכבד של קיום הקשר עם האלים, שנתפשו כעקרונות קוסמיים (נטרו) ואנרגיות אותן היה עליו לנתב, לזמֵן ולתעל לטובת בני האדם. הפּרעה היה משרת החברה (מצרים) ולא אדונה.
העולם המצרי הוא עולם קסום ומסתורי שהשפיע רבות על התרבויות שהתפתחו אחר כך, כולל התרבות שלנו. בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. מה שאנחנו לא יודעים הוא, שבמידה רבה היהדות ממשיכה מסורות רוחניות שהתחילו במצרים. משה5 היה כוהן מצרי גבוה, והוא הוציא ממצרים הן מכשירים מאגיים (ארון הברית) והן תפישות מוסריות גבוהות.
מצרים הייתה תרבות מאגית, בשונה מהתפישה המיסטית והרציונלית שמאפיינת את התרבות שלנו כיום. התרבות המערבית מבוססת על שתי רגליים: רגל אחת זה המוסר והמיסטיקה היהודית נוצרית ורגל שנייה זה הרציונליות והמדע היווני, אלא ששתי אלו התפתחו כמעט שלושת אלפים שנה לאחר תחילתה של מצרים ושאבו את השראתם מבתי ספר רוחניים שהתקיימו בתוכה. וכך, שרידים לתרבות המאגית המצרית נמצאים בכל התרבויות והדתות. הנצרות היא דוגמא טובה לכך.6
צריך להבין שהמצרים חשבו אחרת מאתנו. מה שמאפיין את המחשבה המצרית זו היכולת לראות דבר והיפוכו ולקיים כמה נקודות מבט סותרות בו-זמנית. המחשבה המצרית היא הולוגרמית ולא דו-מימדית, ויש בה כוח חזק לדימויים. בכדי להבין את המצרים אנחנו צריכים להיכנס לנעליהם ולקבל את האפשרות שאל יכול להיות האבא של אִמו (לדוגמא), שכמה סיפורי בריאה שונים זה מזה יכולים להיות נכונים בו-זמנית, ושהשמש (לדוגמא), יכולה להיות קפרי בבוקר, רע בצהריים וסוקר בערב (אלים שונים). אנחנו צריכים להתייחס לגופים הרוחניים שבאדם, לקבל אפשרות של קיום במחוזות שמעבר לעולם הזה, חיים לאחר המוות, ולצאת מתוך נקודת הנחה שיש בעולם סדר, משמעות, אלים ואמת.
לפני שנתחיל להיכנס למסתורין שנקרא מצרים, הבה ונבדוק את הקשר שלה לתרבויות עלומות עתיקות שהן בגדר אגדה, המופיעות רק בהקשר ההיסטורי האלטרנטיבי, ואינן מקובלות על ידי מדע ההיסטוריה ה"רגיל".
מקורות מסתוריים
חלק מהתיאוריות האלטרנטיביות כגון התיאוסופיה, אדגר קייסי ואחרים, טוען שמצרים הרבה יותר עתיקה ומתקדמת מאשר גלוי וידוע להיסטוריונים והארכיאולוגים. היא הוקמה על ידי אנשים שהגיעו מכוכבים אחרים, כגון סיריוס או אוריון, שבהם קיים גזע אנושי מתקדם; או לחילופין, על ידי מתיישבים מאטלנטיס, שם הייתה תרבות אבודה עם טכנולוגיה מתקדמת ויכולת רתימת האנרגיה של כדור הארץ לצורך יצירת אטמוספרה תומכת לבני אדם.
חוקרים אלטרנטיביים רציניים (גם במונחים מקובלים) כגון ישעיה לוביץ או הארי סלמאן, מצביעים על קיום מדע מתקדם וטכנולוגיה שאפשרה למצרים לייצר אנרגיה בעזרת פירמידות, לגרום לאבנים להיות קלות (טכנולוגיות ציפה), לגדל צמחים בעזרת שימוש במוזיקה ובזמן קצר, וכן להעביר מחשבות,7 לעשות ניתוחי ראש, למדוד במדויק את מידות כדור הארץ, ועוד.
אדגר קייסי היה אחד המתַקשרים והחוזים המפורסמים ביותר בעולם. לפי התגלויותיו, הכוהן רה טה מגיע מאטלנטיס למצרים ומקים מוסדות חינוך, רפואה ודת, התורמים להתפתחות הרוחנית של האדם. הוא בונה את הספינקס ואת הפירמידות כמקום החניכה של האחווה הלבנה, ונלחם בבני בליעל (באטלנטיס היו שני סוגים של אנשים, כוחות אור וכוחות חושך - בליעל). כל זה קורה לפני 10,000 שנה לערך.
לפי המתקשרת והסופרת שירלי מקליין, אטלנטיס הייתה לפני 50,000 שנה המרכז של העולם, תרבות עם ידע טכנולוגי גבוה, היודעת להפיק אנרגיה בעזרת פירמידות קריסטל. הם יכלו לשנות את מזג האוויר, לגדל מתכות, ותקשרו עם עולמות רחוקים. אלא שאסונות קרו ואטלנטיס התפרקה לאיים, ואלה שקעו. לפני האסון האטלנטיים ייסדו מושבות ברחבי העולם ומצרים היא אחת מהן.
ריימונד ארמין8 (ליאו) טוען שמצרים האמיתית קבורה מתחת לחול, ושהיא (ולא אטלנטיס) הייתה התרבות האנושית המתקדמת ביותר בעולם, שנוסדה בעזרת אנשים שהגיעו לכאן ממקומות אחרים ביקום. צריך לזכור שעד לפני 10,000 שנה מדבר הסהרה היה ירוק ופורה, היה זה סוף תקופת הקרח, הים התיכון והעמק של הנילוס היו הרבה יותר נמוכים (בכמאה מטר) מכפי שהם כיום. בעקבות עליית מפלס הים התיכון העמק נמלא באדמת סחף שהגיעה עם המים, כך שסביר להניח שיש הרבה דברים שקבורים מתחת לבוץ של הנילוס או לחולות של המדבר.
ישנם מספר רמזים לכך שמצרים עתיקה הרבה יותר ממה שחושבים. על הספינקס יש סימני אֵרוֹזיה שנוצרים כתוצאה מירידת גשמים מרובים. הפעם האחרונה שבה זה קרה במצרים הייתה לפני 10,000 שנה. רשימת המלכים של מצרים איננה תורה מסיני, אלא מבוססת על רשימות שנמצאו בתקופות הרבה יותר מאוחרות. האמת ניתנת להאמר, שתולדותיה של מצרים לוטים בערפל, ולמרות זאת, לארכיאולוגים יש משנה סדורה לגבי התפתחותה וקיומה של מצרים. המחקר ההיסטורי ארכיאולוגי הינו חשוב ומביא הרבה עובדות ומידע, אבל חלק מהתיאוריות שהתקבלו והתקבעו כתוצאה מחיבור עובדות אלה, הן לפי עניות דעתי חסרות. אין זו משאלת לב, אלא מסקנה המבוססת על המחקר והגילויים הרבים, שאותם אציג בספר שלפניכם בלוויית הערות ותובנות קצת שונות מהרגיל, שנשענות על לימודי מדעי הדתות, חקר המסורות הרוחניות של העולם, והתעמקות בידע האזוטרי, שבכולם אני עוסק כבר עשרות שנים.
כרונולוגיה מצרית
לפי ההיסטוריה ה"רגילה", מצרים הייתה תרבות שהתקיימה במשך יותר משלושת אלפים שנה, החל משנת 3100 לפנה"ס, ימי המלך מנס, ועד לזמנה של המלכה קליאופטרה שהתאבדותה בשנת 30 לפנה"ס הביאה לסוף השושלת התלמית ותחילת השלטון הרומי. לפי המקורות האלטרנטיביים, מצרים התקיימה כבר בזמנים קדומים הרבה יותר. נוהגים לחלק זמן ארוך זה לכמה תקופות:
20,000 לפנה"ס, זמן קיומה של אטלנטיס. במצרים יש תרבות מתקדמת של קיום אנושי מפותח, עם יכולות שהן בגדר מדע בדיוני עבורנו כיום.
10,000 לפנה"ס, סוף תקופת הקרח, תחילת המהפכה החקלאית ברחבי העולם. הסהרה פורה וירוק, הים ועמק הנילוס נמוכים מכפי שהם כיום.
4000 לפנה"ס, השלב האחרון בהתייבשות הסהרה, הופעה של תרבויות פרהיסטוריות במצרים.
3100-2700 לפנה"ס, תחילת מצרים ההיסטורית, איחוד מצרים על ידי מנס, התקופה השושלתית הקדומה, השושלת הראשונה והשנייה.
2700-2181 לפנה"ס, תקופת הממלכה העתיקה, זמן בניית הפירמידות הגדולות באזורי ממפיס ואון. השושלות השלישית עד השישית.
2181-2055 לפנה"ס, תקופת הביניים הראשונה, מעבר הכוח למחוזות במקום למרכז, והתפוררות השלטון.
2055-1750 לפנה"ס, תקופת הממלכה התיכונה, התפתחות האמנות והספרות. השושלת ה-12 וה-13. מעבר המרכז דרומה לאזור פיום.
1750-1550 לפנה"ס, תקופת הביניים השנייה, הכיבוש של צפון מצרים על ידי ההיקסוס.
1550-1070 לפנה"ס, תקופת הממלכה החדשה, בניית המקדשים הגדולים בלוקסור, החל מהשושלת ה-18 ועד השושלת ה-21. זמן יציאת מצרים ורעמסס השני.
1070-512 לפנה"ס, תקופת הביניים השלישית, שושלות לוביות, נוביות ומקומיות.
512-30 לפנה"ס, התקופה המאוחרת, מצרים תחת שלטון פרסי ותלמי.
במשך כל תקופות ההיסטוריה הידועה שמרה מצרים על תרבותה, מורשתה ודתה. בפרקי הספר אשתמש בחלוקה הכרונולוגית ההיסטורית המקובלת, החל מ-3100 לפנה"ס, בכדי לספר את הסיפור של מצרים. בין הפרקים ההיסטוריים תמצאו הרחבות ותובנות לגבי נושאים שונים, שחלקם מתייחס גם לאפשרות של קיום מצרים לא ידועה וקדומה הרבה יותר.
תרבות מאגית
כשמנסים להבין את התרבות המצרית, צריך לקחת בחשבון שהיה במצרים משהו שאנחנו לא מבינים כיום, מכיוון שהעולם הוא אחר. המיוחד בתרבות המצרים היה היותה תרבות מאגית, בה המציאות נקבעת על ידי מה שקורה בחוץ: טקסים, סידור של חפצים, נוסחאות קסם, ולא על ידי מה שקורה בפנים, שזאת התפישה המיסטית. מצרים הייתה ארץ המאגיה ואנשיה חשבו בצורה מאגית. התרבות שלנו מבוססת על המיסטיקה והמוסר היהודי נוצרי והלוגיקה היוונית, אלא שפעם אנשים חשבו אחרת.
המאגיה מכוונת לכך שתחושותיו של אדם, מחשבותיו ומעשיו נקבעים על ידי פעולות בעולמות הלא נראים, שברוב המקרים מבוצעות על ידי יודעי דבר, פעולות בעולם החיצון שנעשות לפי מדע נשכח. כיום אנחנו חושבים שמה שמשפיע על מצב רוחנו, לדוגמא, הוא הרגשות והמחשבות שלנו, ואילו במצרים חשבו שמה שמשפיע זה הלחש, הקמע, המבנה שבו אדם נמצא. המאגיה התקשרה למוסר ולאמונה דתית, זו הייתה מאגיה לבנה.
המצרים האמינו שבמקביל לעולם הפיזי יש עולמות רוחניים. במקביל לגוף הפיזי של האדם יש גופים רוחניים, במקביל למציאות הפיזית יש מציאות רוחנית, וניתן ללמוד את המציאות הזו, להשתמש בה, לפעול בתוכה ולהשפיע, ליצור ולתחזק אותה. קיום האלים היה קשור למציאות זו וביטא אותה. האלים במשמעות העמוקה שלהם ביטאו עקרונות קוסמיים, או במילים אחרות, את מבנה העולמות הלא נראים, והיו כולם חלק ממארג אחד של יקום הפועל בכיוון של התפתחות והתקדשות. ברמה הפשוטה האלים היו דמויי חיות או אנשים, אך ברמה עמוקה יותר הם ייצגו עקרונות מופשטים שנקראו "נטרו". העולם התנהל על פי סדר שנקרא "מאע'ת". לאדם היה חלק חשוב בהתקנת ושמירת סדר זה, וזאת באמצעות פעולות מאגיות.
המאגיה של המצרים לא הייתה שרירותית, מטרתה הייתה לעזור בכינון סדר קוסמי של צדק ונאורות, "מאע'ת", המביא משמעות לעולם וגם לכל אינדיבידואל. המצרים האמינו שיש אמת9 של חיים נכונים כחברה, בה נמצאות בהרמוניה האמיתות הפרטיות של הפרטים והאמת הגדולה של המין האנושי והעולם. מטרת המאגיה הייתה לכונן סדר גבוה יותר של משמעות וחיים דתיים בתוך ארץ מצרים ולאפשר את הקיום שלה מבחינה אנרגטית, לאפשר לעולמות הרוחניים להשפיע מברכתם על הארץ, ולשפע האלוהי - לזרום אל העולם.
העולם כמו נברא פעמיים: פעם ראשונה במעשה הבריאה הראשוני, ופעם שנייה באמצעים מאגיים, שפורשו בכל אחד מארבעת מרכזי הלימוד של מצרים בדרך אחרת, אך ביטאו בכולם את המסתורין של מעבר האנרגיה לחומר, הופעת הלא-נראה בנראה, והתגבשות הסדר הראשון (הגבעה הראשונית) מתוך התוהו. מעשה הבריאה הראשוני חייב היה תיקון, כינון והקמה מחדש בכדי לייסד את ממלכת מצרים ותרבותה, והדבר נעשה על ידי בני אדם שהשתמשו לצורך כך במאגיה.
על המצרים היה לברוא את העולם מחדש, ועל ידי כך להבטיח את קיומם מבחינה אנרגטית, וכפועל יוצא מכך - את הישארות נפשם לאחר המוות. מצרים נחשבה לבית הקסמים והידע של העולם. המאגיה והידע היו קשורים לאמונה - מצרים הייתה התרבות הדתית ביותר שהעולם ידע. קשה לנו להאמין בכך, מכיוון שהדתות הקיימות בעולם כיום משמיצות את מצרים כמקור החומריות, אך למעשה, הדת המצרית במקורה הייתה עמוקה ומפותחת הרבה יותר מהן.
התחלות מסתוריות - התקופה השושלתית הקדומה
לפי ההיסטוריונים (ויש כאלו שיטענו אחרת) ההתחלה הרשמית של מצרים חלה עם איחוד הממלכה על ידי נערמר (המלך מנס) בשנת 3100 לפנה"ס. התחלה זו הביאה איתה יצירה של תרבות עירונית משמעותית, חברה מורכבת ומפותחת שבה הופיעו לראשונה כתב, שימוש בגלגל, התמקצעות, מוסדות דת ושלטון, התחלה של שימוש במתכות, ועוד.
לפי ההיסטוריונים, עד זמנו של מנס אנשים גרו בכפרים וכל אחד גידל את האוכל שלו בעצמו, לא היה כתב ולא הייתה התמחות והתמקצעות של החברה. מצרים הייתה מחולקת למצרים העליונה ומצרים התחתונה: מצרים העליונה הייתה בדרום, בתוך עמק הנילוס הצר והארוך. הסמל שלה היה צמח הפפירוס, צבעה לבן, החיה שלה נחש, ולשליטה כובע לבן ומלא. מצרים התחתונה הייתה במישורי הדלתא בצפון, סִמלה הוא צמח הלוטוס, צבעה אדום, החיה שלה נשר, לשליטה כובע חסר ואדום.
המקורות על המלך מנס ספורים ובעיקר "לוח נערמר", שהוא גם העדות הראשונה לכתב במצרים. לוח זה, שהיה כנראה משטח שחיקה או אביזר טקסי כלשהו, מראה את נערמר (מנס) כמלך מצרים העליונה מצד אחד והתחתונה מצד אחר. הוא נמצא בקבר שלו בעיר נחן (Nekhen, נקראת גם היירקונפוליס),10 עירו של האל הורוס, ומרכז דתי שנשאר כזה עד לממלכה החדשה.11 אם משווים את מצרים לגוף אדם, הרי שנחן היא מקום הלידה. (הדלתא היא הראש ועמק הנילוס הוא עמוד השדרה - זו תפישה מצרית קדומה של הארץ כדמות אדם).
מנס, מאחֵד מצרים ומייסד הממלכה, חובש שני כתרים לראשו. בלוח נערמר (שם אחר של מנס) רואים אותו מצד אחד עם כתר מצרים העליונה ומצד שני עם כתר מצרים התחתונה. לכתרים הייתה חשיבות עצומה, המתאימה לתפישה המאגית - הם נחשבו בעצמם לאלים. אומר החוקר לוביץ: "הכתר הוא יותר מאשר סימן, הוא תחליף לחשיבה האנושית של המלך, לגורלו, לאופיו האישי, ובמקרה של פּרעה הוא אפילו משמש כאל".
מזמנו של מנס והלאה, השליט (פּרעה) נקרא "מלך שתי הארצות". היו לו שני שמות, שני מוטות, וכובע, המשלב בתוכו את כובעי מצרים העליונה והתחתונה.
לאחר נערמר (מנס) עולה לשלטון חור אחע ("הלוחם למען הורוס"). לכל מלך מהשושלת הראשונה היה שם הורוס, ושם מלכותי (תואר) של ייעוד. חור אחע מקדם את פולחן האלוהות הנשית נית' של מצרים התחתונה.12 הוא הראשון הבונה מסטבות ענק, שהן מבנים מלבניים גדולים מלבני בוץ. מסטבה אחת נבנית בממפיס, שלימים הופעת להיות הבירה העתיקה של מצרים ומקום הפירמידות הראשונות. בתקופתו מופיעות לראשונה סירות הֶנוּ (Henu) של האל סוקר (Sokar), לימים האל של ממפיס. אלה הן הסירות שאיתם מפליג אל השמש בשמיים, או במסעו הלילי במשך הלילה על פני מחוזות החושך.13
לא הרבה ידוע על השושלות הראשונה והשנייה במצרים. לא נמצאו כתובות מהן, אם כי כבר היו הירוגליפים, והרשימות של העבר סותרות זו את זו. כנראה שהיו כעשרה מלכים/פרעונים בשושלת הראשונה ששלטו במשך מאתיים שנה. לאחריהם באה השושלת השנייה שהרבה לא ידוע גם עליה, והיא שלטה כמאתיים שנה נוספות. רק הפּרעה האחרון שבה מוכר, והוא חעא סח'מוי - פירוש השם הוא שני כוחות שווים, והוא הפּרעה היחיד שבקרטוש (חותמת מלכותית) של שמו מופיעים האלים הורוס וסת יחדיו.14 הארכיאולוגים חושבים שבזמנו הייתה מלחמת אזרחים בין אוהדי סת לאוהדי הורוס, והוא הצליח לאזן בין היריבים ולאחד מחדש את הממלכה. הוא בנה קברים ומתחמים מלכותיים גדולים, ביניהם כנראה את הקבר שלו באבידוס ובלבו מבנה האבן הראשון במצרים ובעולם. ייתכן שגם בנה את מתחם האבן הגדול בסַקארה, ליד הפירמידה של ג'וסר. חעא סחמוי הוא הפּרעה הראשון שיש פסלים בדמותו.
אבן פלרמו (Palermo Stone)
באמצע המאה ה-19 נמצאה סטלה (מצבה) עשויה מאבן שחורה קשה (בזלת או דיוריט), כנראה מזמן השושלת החמישית (לאחר בניית הפירמידות בגיזה), ובה רשימה של שליטי מצרים מהשושלת הראשונה ועד לתחילת החמישית ומפעליהם העיקריים. כל שנה מצוינת לפי האירוע הבולט בה, כגון מסעות דו שנתיים שהפּרעה היה עורך למחוזות השונים.
האבן היא אולי המסמך ההיסטורי העתיק ביותר שנמצא במצרים, העוזר לנו להבין את הכרונולוגיה ותולדות מצרים הקדומה. היא נמצאת כרגע במוזיאון בפלרמו שבאיטליה ומכאן שמה.
יש בידינו רשימות מלכים כרונולוגיות נוספות כגון מגילת טורינו, או רשימת אבידוס, אך הן מתקופת הממלכה החדשה. בנוסף על כך, ישנן היסטוריות שנכתבות בתקופה התלמית והרומאית. המפורסמת בהן היא זו של הכוהן מנתו, שהיה כוהן מצרי בתקופת תלמי הראשון והשני. הייתה זו התקופה בה נוסדה הספרייה באלכסנדריה, שאמורה הייתה להכיל את כל הידע של העולם, ובעקבות כך קיבל מנתו הוראה מתלמי הראשון להעלות בכתב את תולדות מצרים, (יוספוס פלוויוס וכותבים רומאים נוספים מסתמכים עליו).
הדת במצרים
לדת במצרים יש שני פנים: מצד אחד זו דת שאפשר להגיד עליה שהיא אנימיסטית, שבה האלים מיוצגים על ידי חיות: אנוּבּיס שומר המתים היה תן, ציפור האיביס הייתה תחות, התנין ייצג את אל השמש, הפרה את חתור - האמא הגדולה, החתול את בסתת - אלת השמחה והאהבה. זוהי דת שבה רחשו הערצה לתופעות טבע וכן לגרמי השמיים, שהם תופעות הטבע הגדולות ביותר; וכך השמש הייתה רע, ואוסיריס היה קשור לכוכבים של אוריון. בנוסף על כך, כל אל היה קשור למקום פיזי על פני האדמה, והצלחה של מקום פירושה היה הצלחה של האל הקשור אליו. האל פְּתַח היה קשור לממפיס, בירת הממלכה הקדומה, האל אתום - להליופוליס, האל הרמס - להרמופוליס, האל אמון היה קשור לתבאי, והן הלאה.
ניתן להסתכל, אם כן, על הדת המצרית כעל דת אנימיסטית של פולחן הטבע והאדמה, כמו שהיה בהרבה מקומות אחרים בעולם. אך יש לדת המצרית גם פן אחר, שקיים בו-זמנית ובמקביל, ופן זה הוא פן אוניברסלי של עקרונות קוסמיים, סדר של הבריאה, ואחדות שמאחורי עולם התופעות, במסגרתו יש תפקיד לחיי אדם ואפשרות להגיע לחיי נצח בעולם הבא. הדת הופכת להיות תורת מוסר גבוהה, הקשורה להופעה ולהתממשות של העולמות הלא נראים, ומאפשרת חיבור מחדש לאחד שקיים לפני הכול.
לדוגמא, אנוביס הוא דמות תן שמייצג את ההיבט הפיזי של רקבון הגופה, אולם בו-זמנית ובמקביל הוא השופט של הנשמות לאחר המוות, שאז אדם ניצב בפני שקילה ומדידה של חייו על המאזניים - מצד אחד של המאזניים מונח ליבו ומהצד השני נוצת האמת, ואם הוא לא היה אמיתי עם עצמו, עליו לשלם על כך מחיר. זאת תפישה מאוד גבוהה, ואנוביס אחראי על כך.
או אם ניקח דוגמא אחרת, רע הוא אל השמש הפיזית, אך בו-זמנית ובמקביל הוא כוחה המחייה והמיטיב של השמש עצמה, או מה שמאחורי השמש שגורם לה לתת חיים. רע הוא המוות והלידה מחדש, זה שעושה את המסע במחוזות החושך ויוצא מנצח. (רע נקרא גם אתום, ויש לו שמות שונים במקביל למהלכה של השמש על פני השמיים ובמחוזות הלילה ולפי סיפורי הבריאה השונים).
אפשר אולי להגיד שהדת המצרית משלבת בין תפישות גבוהות לתפישות נמוכות, בין שמיים וארץ, אנימיזם ומונותיאיזם. חיות נחשבו לאלים מכיוון שהן העבירו, או יכלו להעביר דרכן, כוחות קוסמיים גבוהים. בני ישראל בהר סיני, כשראו את האנרגיה הגבוהה של ענן אלוהים על ההר, בנו מייד פסל של שור בכדי להכיל אותה, כפי שהם הכירו ממצרים. הם לא ראו את האפשרות של ההתחברות הישירה אל האל. כתיקון לכך, משה ואלוהים מצווים עליהם לבנות משכן, שמזכיר את המקדשים במצרים. המשכן מהווה תווך לאל, המשכן הפיזי נועד להחליף את האפשרות הגבוהה של אלוהים השוכן בתוך בני האדם, שהם המשכן האמיתי הרוחני.
כמו במקרה של החיות, הבניינים שעל הארץ הם בדמות השמיים גם באופן כללי, מבחינת המערך שלהם וההתייחסות אחד לשני. לדוגמא, הפירמידות בגיזה הן בדמות החגורה של אוריון ומכוונות כלפי כוכב הצפון, וגם באופן פרטני, מבנה המקדשים מייצג את מבנה היקום, ככפי שנראה בהמשך, ומכאן הפלא שהייתה מצרים: אפשרות לנוכחות שמימית גבוהה להופיע על פני האדמה.15
מיתוסים ועקרונות קוסמיים
המצרים לא ראו את האלים כנפרדים, אלא כחלק ממיתולוגיה שלמה שבה ודרכה מתבטאים עקרונות קוסמיים גדולים הקשורים, בין השאר, למספרים. היו ארבעה מרכזי לימוד ודת, ערי כוהנים אדירות ובהן מתחמים מורכבים של מקדשים. לכל קומפלקס מקדשים מעין זה הייתה תפישה דתית משלו. כל שיטה הייתה קשורה לעיקרון מסוים. למשל, העיקרון של הזריחה, הופעת האור מתוך החושך, נלמד בהליופוליס, שבה האל הראשי היה אתום רע, אל השמש.
המיתוס של מרכז הלימוד בממפיס היה שהעולם נוצר באמצעות פעולת ליבו ולשונו של האל פתח. או במילים אחרות, המקור ליצירת היקום הוא אינטליגנציה המתבטאת במחשבה ובדיבור. הדיבור הוא הד.נ.א. של היקום. תפישות אלה הן תפישות גבוהות מאוד, המזכירות את ה"לוגו" הנוצרי, אך הן נשענות על הופעה פשוטה של האל כפטרון מקומי או כוח טבע, ובכך מחברות את השמימי והאבסולוטי עם הארצי. (פתח הוא אל הנפחים, האל היוצר. המילה העברית פתח מקורה מהאל פְּתַח, המילה העברית סגור, מקורה מהמילה המצרית סוקר, האל סוקר (או סקר), הקשור לשמש בשקיעה ולמוות, ומכאן בית הקברות של "סקארה" ליד פירמידת המדרגות).
בהרמופוליס נלמדו דרכי המאגיה. האל תחות הופיע בדמות ציפור איביס, או בבון, אך היה גם הסופר השמימי, מי שהביא כתב לבני אדם. בתבאי נלמד מבנה עולמות הנסתר. האל אמון רע סימל גם את ניצחון הסדר על הכאוס ואת בנייתה של חברה אנושית מתוקנת, וכן הלאה. בכל מרכזי הלימוד, דרך כל המיתוסים של הבריאה ודמויות האלים, מצטיירים כמה עקרונות משותפים, ובראש ובראשונה העיקרון שלפיו בריאת העולם לא נתפשת כמשהו שקרה בעבר, אלא כמשהו שקורה כל הזמן, מתחדש ומחייב פעולות מאגיות דתיות בכדי לקיימו ולאפשר את תיקונו. תפקיד הדת, המאגיה והפולחן הוא לקומם בכל פעם מחדש את הסדר הקוסמי הנקרא מע'את (אמת), שמרכיב את העולם ומכוון את האדם והחברה.
נוצת האמת (Maát)
מאע'ת היא אלת האמת והסמל שלה נוצה. כשאדם עומד למשפט בעולם שמעבר, על מעשיו בעולם הזה, שמים את ליבו בצד אחד של המאזניים ונוצה בצד השני. אם הלב קל מנוצה, הוא עובר לעולם שכולו טוב, ואם הוא כבד מהנוצה, טורפת אותו מפלצת.
לכל אדם יש בחייו אמת משלו, שלפיה הוא צריך להתנהג. האחד נועד להיות נגר, ואילו השני מוזיקאי. באופן פלאי, כל האמיתות האינדיבידואליות הללו מסתדרות יחדיו לכדי אמת גדולה, אוניברסלית, של החברה והעולם.
ה"מאע'ת" הייתה תכונה של העולם שהוכנסה אליו על ידי האלים בזמן הבריאה. היא ייצגה את רצון האלים, אלא שאדם צריך להתאמץ כדי לפעול לפי ה"מאע'ת" שלו בחייו. זהו עיקרון קוסמי שמבטא את הסדר, אך גם את הצדק האלוהי המופיע בעולם. לפי תכונה זו נעים הכוכבים במסילותיהם, והיא היחידה (ביחד עם אל הידע והמאגיה תחות) שמלווה את אל השמש רע במסעו הלילי אל העולם התחתון, מקום המים הקדמוניים.
האלה מאע'ת מאנישה את הצדק ואת האמת. כל האלות הן היבטים של האם האלוהית הגדולה, אבל מאע'ת היא בו-זמנית המקור וההגשמה של אלוהותו. האל רע מאציל עליה ללא הפסקה והיא מזינה אותו, מתווכת בינו לבין העולם ומשמשת כמובילה של תמציתו. היא הנוכחות של ההתחלה והסוף, של כל הזמנים וכל העולמות. היא ההכרה הקוסמית, האידיאל האוניברסלי ותמצית החוכמה. "אני נמצאת במקום מיוחד המתאים לי. תיארו אותי כסינתזה היפה ביותר והפילוסופיה הגבוהה ביותר של מצרים".
ישנם 42 חוקים של מאע'ת אותם אדם צריך למלא בחייו, ולפיהם הוא נבדק לאחר מותו. האדם המגיע לאולם הכפול של הדוואת לאחר מותו, צריך להיבחן למול ארבעים ושתיים הצהרות, שהן עדויות על חייו, המראות אם חי חיי אמת, אם לאו, ואלה הן:16
לא חטאתי, לא שדדתי באלימות, לא גנבתי, לא רצחתי איש או אישה, לא גנבתי מזון, לא רימיתי בקרבן, לא גנבתי מהאלים, לא אמרתי שקר, לא גנבתי מזון, לא קיללתי, לא סגרתי אוזניי לאמת, לא נאפתי, לא גרמתי לאף אחד לבכות, לא הצטערתי ללא סיבה, לא תקפתי אף אחד, אני לא מרמה, לא גנבתי אדמתו של איש, לא צוֹתַתִּי בסתר לשיחותיהם של אנשים, לא האשמתי לשווא אף אחד, לא כעסתי ללא סיבה, לא פיתיתי אישה של מישהו אחר, לא זיהמתי עצמי, לא הטלתי אימה על אף אחד, לא עברתי על החוק, לא רטנתי, לא קיללתי אל או את האלים, לא התנהגתי באלימות, לא גרמתי להפרעה של השלום, לא פעלתי בפזיזות ובלי מחשבה, לא עברתי על גבולות מה שענייני, לא הגזמתי במילותיי כשדיברתי, לא פעלתי רע, לא השתמשתי במחשבות רעות, מילים ומעשים, לא זיהמתי את המים, לא דיברתי בכעס או בשחצנות, לא קיללתי אף אחד במחשבתי, במילתי או במעשי, לא הצבתי עצמי גבוה מעל כולם, לא גנבתי מה ששייך לאל או אלים, לא גנבתי מהמתים או הפגנתי כלפיהם חוסר כבוד, לא לקחתי אוכל מילד, לא נהגתי בחוצפה, לא הרסתי רכוש השייך לאל או אלים.
וכך אומרת מאע'ת: "הופקדה בידי הסמכות להסדיר את שביל השמש. בשל תפקיד זה מכנים אותי: בתו של רע, והעין של רע. אני המוציאה לפועל של החוק המוסרי באמצעות הבית הגדול - פּרעה. אני הצדק. כל המחוקקים ומבצעי החוק פועלים בשמי".
1 מצרים לפי הארכיאולוגים התחילה לפני 5,200 שנה והתקיימה כתרבות ודת במשך 3,000 שנה.
2 היא גילתה את האוסיריון במצרים וחפרה גם בפטרה.
3 בצורה אופיינית למצרים, בה יש אפשרות לקיום דבר והיפוכו, דווקא החשיבות של החיים לאחר המוות של הגופים הרוחניים של האדם נתנה חשיבות לחיי העולם הזה, כיוון שהחיים לאחר המוות נחשבו לתלויים ומשקפים את החיים בעולם הזה.
4 אותן אמונות שבהן האמינו במצרים העתיקה בתקופת הפירמידות, נמצאו גם במצרים החדשה של רעמסס השני. השושלת התלמית של מצרים הקימה מקדשים לאותם אלים שאותם עבד מנס, מאחֵד מצרים הראשון.
5 השם "משה" הוא שיבוש של השם "בן" במצרית עתיקה, וכך למשל המלך תחותמס השלישי הוא בנו "מס" (משה) של תחות.
6 לא מקרה הוא שנוצרים של מצרים קוראים לעצמם קופטים (השם העתיק של מצרים), ושימרו את כתב החרטומים בתוך הכנסייה.
7 בספר Asclepius: The Perfect Discourse of Hermes Trismegistus מתואר איך באמצעים מאגיים המצרים משכו את האלים לתוך הפסלים.
8 הוגה וחוקר מקורי שייסד את אגודת האימן.
9 המילה המצרית "מאע'ת" התגלגלה לכדי המילה העברית אמת, כשם שמילים ומושגים אחרים עברו מהמצרית לעברית, כגון "רע" ו"מין".
10 בנחן נמצאו ציורי הקיר הקדומים ביותר במצרים מהתקופה הקדם שושלתית (3500 לפנה"ס), בהם יש הופעה ראשונה של גלגל וכן מעבר מציורי הסלע של המדבר לציורים הדתיים של המצרים. כמו כן נמצאו במקום גולגולות מכוּיָרות, כפי שהיה נהוג בתרבות הפרהיסטורית, ושרידי מבנה גדול דתי מתקופת השושלת השנייה.
11 מעניין לציין שהמקום נמצא לא רחוק מאדפו (17 ק"מ), מקום מקדש הורוס מהתקופה התלמית.
12 לאשתו קוראים על שם נית' - ניתחותפ ("אוהבת נית'").
13 הפרעה מפליג עם סירה לאחר מותו על פני הים הגדול אל השמש, ויש הרואים בכך תיאור של מסע חללית מכדור הארץ אל השמש, וטוענים ששושלת המלוכה במצרים הם גזע אנושי מפותח יותר מאתנו שהגיע מהשמש.
14 בדרך כלל הם היו יריבים שנלחמו זה עם זה על השלטון במצרים.
15 אחת ההופעות החשובות ביותר של דואליות זו הייתה דרך הפּרעה, שהוא גם מלך וגם אל, משלב בין שתי הממלכות, שני התחומים, ובו, בבריאותו, תלויה בריאותה של הארץ.
16 מתוך הפפירוס של אני, ספר המתים, זמן השושלת ה-19, בתרגום וואליס באדג'.