“כי אל אשר תלכי אלך על רקע העובדה שהורי תמיד עסקו בחיפוש עבודה, הם איחלו לי משאלה, כי מלבד שלום, שתהיה לי עבודה מסודרת בה יש קביעות לכל החיים, משהו שנשמע היום כסוג של קללה ולא כברכה. שלום אומנם לא התממש, אך את חלומם השני ממשתי, בעבודתי בארגון אחד ארבעים ואחד שנים. לאחרונה יצאתי לגמלאות, ואני עדיין משמש יועץ. סוג של שינוי שלקחתי על עצמי. כך התגלגלו חיי. היציאה לגמלאות, אפשרה לי להחליט החלטה, לחזור וללמוד את אותם נושאים שזנחתי בצעירותי, היסטוריה וטקסטים יהודיים, באמצעות הלמידה, מעבר להיותה חוויה נפלאה, בקשתי לחזור וללמד כהגשמת משאלה שפעם ויתרתי עליה, כי ככה זה שהחיים מוליכים אותך. לצורך הגשמת השינוי שייחלתי לעצמי, הכנתי סדרה של שלוש הרצאות על נעמי ורות, אחת החמה והשנייה הכלה, שיצאו למסע, בו הן בקשו שינויי לחייהן, סיפור שמראשיתו גרם לי הזדהות רבה. בהרצאה, אני מייחס קריאות שנות לטקסט, אני גם מקיים מדרשי תמונות ליצירות האמנות העוסקות ברות ונעמי, בהן גילתי בצורה מפתיעה שחלקן מטשטשות את זהותן המינית, ובחלקן מבטאות תחושת אהבה או אחווה בין שתיהן. היו פרשנים, שבאמצעות התמונות והטקסט, הסבירו את סיפורן של רות ונעמי, כסיפור לסבי. שעל פניו נשמע מופרך לחלוטין, כמו הפירוש לסיפור דוד ויהונתן כזוג הומואים. תמיד הייתה בי פתיחות וסקרנות, ולכן שלפתי מהספרייה, את ספרה של עדי אביטל – רוזין, כי אל אשר תלכי אלך, משפט אלמותי, שמשמיעה רות לחמתה בשעה שהיא מסרבת לחזור לביתה, ומבקשת להצטרף לנעמי למסע אל הלא נודע לבית לחם, כשינוי לחיים ומעל הכול כזעקה לצדק חברתי. עדי אביטל – רוזין, ירתה חץ והזיזה את המטרה בכדי שהוא יפגע בה. בכך רוזין, יצאה מאג'נדה ברורה, כי נעמי ורות היו זוג לסביות, עכשיו תוכיח שכן. נכון שיש מילים בטקסט כמו העבודה שרות דבקה בנעמי, המופעים בתנ"ך כיחסים בין גבר לאישה, ונכון שדבריה של רות לנעמי, " כי אל אשר תלכי אלך" נשמעים כמו נדרי חתונה, אבל משני משפטים במקרא לבנות תאוריה שלמה, תוך התבססות על מחקרים המצבעים על קיומם של יחסים לסביים במצרים העתיקה, ומכאן מניחה רוזין שהם היו קיימים במואב, ועל בסיס הנחה זאת, להניח שסביר שנעמי נחשפה ליחסים אלה הכירה אותם, ויישמה אותם כמערכת זוגיות עם רות, נשמע מופרך לחלוטין. קראתי פרשניות אחרות, טובות, שדרך הפריזמה הלהט"בית, רואות ביחסי רות נעמי, רצף אפשרי של מערכת יחסים נשיים, בין אחווה נשית, אהבה יוצאת דופן בין החמה לכלה, אך לא בהכרח אהבה הכרוכה ביחסים מיניים. מסקנה מרחיקת לכת, שלגביה רוזין לא הצליחה לשכנע. אך זה קשור לפתיחה של הביקורת? סיפור נעמי ורות, הוא סיפור של מסע לשינוי, הוא גם סיפור של קבלת האחר, אבל קודם כל את קבלת עצמך, ואת העובדה שניתן לשנות כיוון בחיים.”

“כי אל אשר תלכי אלך על רקע העובדה שהורי תמיד עסקו בחיפוש עבודה, הם איחלו לי משאלה, כי מלבד שלום, שתהיה לי עבודה מסודרת בה יש קביעות לכל החיים, משהו שנשמע היום כסוג של קללה ולא כברכה. שלום אומנם לא התממש, אך את חלומם השני ממשתי, בעבודתי בארגון אחד ארבעים ואחד שנים. לאחרונה יצאתי לגמלאות, ואני עדיין משמש יועץ. סוג של שינוי שלקחתי על עצמי. כך התגלגלו חיי. היציאה לגמלאות, אפשרה לי להחליט החלטה, לחזור וללמוד את אותם נושאים שזנחתי בצעירותי, היסטוריה וטקסטים יהודיים, באמצעות הלמידה, מעבר להיותה חוויה נפלאה, בקשתי לחזור וללמד כהגשמת משאלה שפעם ויתרתי עליה, כי ככה זה שהחיים מוליכים אותך. לצורך הגשמת השינוי שייחלתי לעצמי, הכנתי סדרה של שלוש הרצאות על נעמי ורות, אחת החמה והשנייה הכלה, שיצאו למסע, בו הן בקשו שינויי לחייהן, סיפור שמראשיתו גרם לי הזדהות רבה. בהרצאה, אני מייחס קריאות שנות לטקסט, אני גם מקיים מדרשי תמונות ליצירות האמנות העוסקות ברות ונעמי, בהן גילתי בצורה מפתיעה שחלקן מטשטשות את זהותן המינית, ובחלקן מבטאות תחושת אהבה או אחווה בין שתיהן. היו פרשנים, שבאמצעות התמונות והטקסט, הסבירו את סיפורן של רות ונעמי, כסיפור לסבי. שעל פניו נשמע מופרך לחלוטין, כמו הפירוש לסיפור דוד ויהונתן כזוג הומואים. תמיד הייתה בי פתיחות וסקרנות, ולכן שלפתי מהספרייה, את ספרה של עדי אביטל – רוזין, כי אל אשר תלכי אלך, משפט אלמותי, שמשמיעה רות לחמתה בשעה שהיא מסרבת לחזור לביתה, ומבקשת להצטרף לנעמי למסע אל הלא נודע לבית לחם, כשינוי לחיים ומעל הכול כזעקה לצדק חברתי. עדי אביטל – רוזין, ירתה חץ והזיזה את המטרה בכדי שהוא יפגע בה. בכך רוזין, יצאה מאג'נדה ברורה, כי נעמי ורות היו זוג לסביות, עכשיו תוכיח שכן. נכון שיש מילים בטקסט כמו העבודה שרות דבקה בנעמי, המופעים בתנ"ך כיחסים בין גבר לאישה, ונכון שדבריה של רות לנעמי, " כי אל אשר תלכי אלך" נשמעים כמו נדרי חתונה, אבל משני משפטים במקרא לבנות תאוריה שלמה, תוך התבססות על מחקרים המצבעים על קיומם של יחסים לסביים במצרים העתיקה, ומכאן מניחה רוזין שהם היו קיימים במואב, ועל בסיס הנחה זאת, להניח שסביר שנעמי נחשפה ליחסים אלה הכירה אותם, ויישמה אותם כמערכת זוגיות עם רות, נשמע מופרך לחלוטין. קראתי פרשניות אחרות, טובות, שדרך הפריזמה הלהט"בית, רואות ביחסי רות נעמי, רצף אפשרי של מערכת יחסים נשיים, בין אחווה נשית, אהבה יוצאת דופן בין החמה לכלה, אך לא בהכרח אהבה הכרוכה ביחסים מיניים. מסקנה מרחיקת לכת, שלגביה רוזין לא הצליחה לשכנע. אך זה קשור לפתיחה של הביקורת? סיפור נעמי ורות, הוא סיפור של מסע לשינוי, הוא גם סיפור של קבלת האחר, אבל קודם כל את קבלת עצמך, ואת העובדה שניתן לשנות כיוון בחיים.”