פול בריט

פול בריט

סופר


1.
אֵ י   ךְ שֶׁהָרוּחַ נָשְׁבָה ! אֵי   ךְ שֶׁהָ רַעַם הִרְעִים! אֵ י   ךְ שֶׁ הַבָּרָק הִבְזִיק! דֹּב־תִּינוֹק, דֹּב־קָטָן וְדֹב־צָעִיר מְפַחֲדִים מֵהַסְּעָרָה, 
 וּבָזֶה אַחַר זֶה הֵם נִכְנָסִים לַמִּטָּה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא. "אֵיזֶה דֻּבּוֹנִים־פַּחְדְנוֹנִים אַתֶּם!" אַבָּא אוֹמֵר. 
 אֲבָל כְּשֶׁנִּשְׁמָע צְלִיל טָק־טָק־טָק עַל הַדֶּלֶת וְהָאוֹרוֹת כָּבִים, 
 אַבָּא דֹּב רָץ לְהִתְחַבֵּא מִתַּחַת לַמִּטָּה... סִפּוּר מַצְחִיק וּמַרְגִּיעַ לְכָל הַפַּחְדְנוֹנִים — הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים כְּאֶחָד....






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ