(לייפציג 15.03.1903 - ירושלים 14.12.1997)
מלחין, מעבד ומנצח ישראלי. נולד בלייפציג, גרמניה, כזיגמונד ליאו פטרושקה (Sigmund Leo Petrushka) להוריו מרים ויהושע, אשר היגרו בשנת 1893 מהעיירה ברוֹדי שבגליציה. גדל בבית יהודי אדוק וידע לקרוא עברית עוד טרם שביקר בבית הספר היסודי. בשנת 1912 עבר לבית הספר היהודי, שנוסד באותה שנה בידי ד"ר אפרים קרליבך. כבר מגיל צעיר נטה לעסוק במוסיקה והיה בין היתר חבר במקהלת בית הכנסת "תלמוד תורה". לאחר שהיה בר-מצווה שימש כחזן צעיר בתפילות המנחה לנוער, שנערכו בבית ספרו. בצורה זו נחשף כבר אז לנעימות היהודיות המסורתיות, אשר שימשו רקע ליצירותיו העתידיות. בלייפציג גם למד נגינה בפסנתר ובצ'לו והשתלם במקצועות התיאוריה בקונסבטוריון למוסיקה. היה חבר באגודת הנוער היהודית "בלאו וייס" ("Blau Weiss"), ובין השנים 1919-1922 היה חבר במקהלת הגוונדהאוס (Gewandhaus) של לייפציג תחת הנהגתו של ארתור ניקיש (Artúr Nikisch).
בשנת 1923 עבר לברלין, כדי ללמוד – על פי בקשת אביו – הנדסת מכונות בבית הספר הטכני הגבוה בשרלוטנבורג (Charlottenburg - כיום האוניברסיטה הטכנית של ברלין). מימן את לימודיו בהופעות מוסיקליות, שהתמסדו עת שיסד בשנת 1926, יחד עם חברו לספסל הלימודים קורט קייזר (Kurt Kaiser), את להקת הג'אז "הברנשים של סיד קיי" ("Sid Kay's Fellows"). החל משנת 1928, כאשר החליט לוותר סופית על עתידו כמהנדס, ליוותה להקה זו, בניצוחו, הצגות שונות, ואף זכתה להצלחה בזכות עצמה (הופעות גם בוינה, בודפשט, פרנקפורט, ברסלאו ומינכן). לאחר שעלו הנאצים לשלטון, התפרקה הלהקה. משנת 1933 היה נגן חצוצרה בתזמורת איגוד התרבות היהודי בברלין (Jüdischer Kulturbund) וגם הלחין יצירות שונות (בין השאר להצגה "עמך", על-פי שלום עליכם). במהלך הזמן הקים לתחייה מחדש את להקת "הברנשים", שהורכבה הפעם מחברי תזמורת האיגוד בשילוב תזמורת של ריקודים. יחד עם להקה חדשה זו ערך בין השנים 35-1934 הקלטות רבות עבור החברות "אחווה" ו"לוקרפון" (Lukraphon). במקביל שימש כמעבד מוסיקלי לחברת "דוייטשה גרמופון" (Deutsche Gramophon Gesellschaft) ולחברת הסרטים הברלינאית "אוּפָה" (UFA Filmgesellschaft), תפקידים אותם נאלץ למלא – בשל יהדותו – תחת שמות בדויים.
בשנת 1934 נשא לאישה את אירמה (מרים) לבית שוורצר (Schwarzer - נפטרה בשנת 1976), שהביאה עמה בן מנישואיה הקודמים, ובינואר 1938 עלה לארץ והצטרף כנגן חצוצרה לתזמורת שירות השידור המנדטורי. משנת 1942 החל לשמש כמנצח, כמלחין וכמעבד מוסיקלי של תזמורת הרדיו. משנת 1946 היה חבר פעיל ב"הגנה". לאחר קום המדינה שימש במשך עשור כסגן מנהל מחלקת המוסיקה של "קול ישראל" ובשנת 1958 התמנה למנהל חטיבת המוסיקה, תפקיד בו נשא עד שפרש לגמלאות בשנת 1968. בין השנים 1969 ו-1981 שימש כמרצה בכיר לתזמוּר ולהלחנה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. בשנת 1977 נישא בשנית לפנינה לבית דוגר (Dogar - נפטרה בשנת 1995). סמוך לפטירתו עוד זכה לתואר "יקיר ירושלים" ובשנת 2001 נחנך בירושלים רחוב לזכרו, בצמוד לבניין "קול ישראל" שברח' הלני המלכה.
היה חבר מייסד, יו"ר, שופט בתחרויות ונציג ישראל בפורומים בינלאומיים רבים בתחומי המוסיקה; חבר באיגוד הקומפוזיטורים בישראל, חבר באיגוד הישראלי לתזמורות נוער וחבר האיגוד הישראלי למוסיקולוגיה; שימש בתפקידים ציבוריים רבים, בהם כנשיא מועדון הרוטרי בירושלים (1966-1965) וכחבר הוועד המנהל של ימק"א הבינלאומית בירושלים; זכה לפרסים ולאותות הצטיינות מרובים, בין היתר בפרס המוסיקה של אגודת אמריקה-ישראל בניו-יורק (1957). יצירותיו יצאו לאור בישראל ובגרמניה, ובהן מספר יצירות המעידות על קירבתו לאוצרותיה המסורתיים של יהדות הגולה על עדותיה, ממזרח וממערב, וליצירות טקסטואליות:
חמישה מחולות מזרחיים (1954); שלושה שירים עבריים (1959); דיברטימנטו זעיר לכלי נשיפה (1970 - 237 IMI), בהזמנת קרן המלחינים; שלוש מנגינות יהודיות לשני חלילים ושלוש קלרניתות (1972 - 378 IMI); מחולות יהודיים מקרים לרביעיית כלי-נשיפה של מתכת (1973 - 376 IMI); שלוש רומנסות ספרדיות לרביעיית כלי-נשיפה של עץ (1975 - 451 IMI). ארכיון כתבי היד וארכיון יצירותיו של שבתי פטרושקה שמורים במחלקת המוסיקה של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. חומר השייך לתקופה הגרמנית שמור יחד עם אוסף אחותו, השחקנית גינה פטרושקה, בארכיון האקדמיה לאומנויות של ברלין (Akademie der Künste, Berlin).

(לייפציג 15.03.1903 - ירושלים 14.12.1997)
מלחין, מעבד ומנצח ישראלי. נולד בלייפציג, גרמניה, כזיגמונד ליאו פטרושקה (Sigmund Leo Petrushka) להוריו מרים ויהושע, אשר היגרו בשנת 1893 מהעיירה ברוֹדי שבגליציה. גדל בבית יהודי אדוק וידע לקרוא עברית עוד טרם שביקר בבית הספר היסודי. בשנת 1912 עבר לבית הספר היהודי, שנוסד באותה שנה בידי ד"ר אפרים קרליבך. כבר מגיל צעיר נטה לעסוק במוסיקה והיה בין היתר חבר במקהלת בית הכנסת "תלמוד תורה". לאחר שהיה בר-מצווה שימש כחזן צעיר בתפילות המנחה לנוער, שנערכו בבית ספרו. בצורה זו נחשף כבר אז לנעימות היהודיות המסורתיות, אשר שימשו רקע ליצירותיו העתידיות. בלייפציג גם למד נגינה בפסנתר ובצ'לו והשתלם במקצועות התיאוריה בקונסבטוריון למוסיקה. היה חבר באגודת הנוער היהודית "בלאו וייס" ("Blau Weiss"), ובין השנים 1919-1922 היה חבר במקהלת הגוונדהאוס (Gewandhaus) של לייפציג תחת הנהגתו של ארתור ניקיש (Artúr Nikisch).
בשנת 1923 עבר לברלין, כדי ללמוד – על פי בקשת אביו – הנדסת מכונות בבית הספר הטכני הגבוה בשרלוטנבורג (Charlottenburg - כיום האוניברסיטה הטכנית של ברלין). מימן את לימודיו בהופעות מוסיקליות, שהתמסדו עת שיסד בשנת 1926, יחד עם חברו לספסל הלימודים קורט קייזר (Kurt Kaiser), את להקת הג'אז "הברנשים של סיד קיי" ("Sid Kay's Fellows"). החל משנת 1928, כאשר החליט לוותר סופית על עתידו כמהנדס, ליוותה להקה זו, בניצוחו, הצגות שונות, ואף זכתה להצלחה בזכות עצמה (הופעות גם בוינה, בודפשט, פרנקפורט, ברסלאו ומינכן). לאחר שעלו הנאצים לשלטון, התפרקה הלהקה. משנת 1933 היה נגן חצוצרה בתזמורת איגוד התרבות היהודי בברלין (Jüdischer Kulturbund) וגם הלחין יצירות שונות (בין השאר להצגה "עמך", על-פי שלום עליכם). במהלך הזמן הקים לתחייה מחדש את להקת "הברנשים", שהורכבה הפעם מחברי תזמורת האיגוד בשילוב תזמורת של ריקודים. יחד עם להקה חדשה זו ערך בין השנים 35-1934 הקלטות רבות עבור החברות "אחווה" ו"לוקרפון" (Lukraphon). במקביל שימש כמעבד מוסיקלי לחברת "דוייטשה גרמופון" (Deutsche Gramophon Gesellschaft) ולחברת הסרטים הברלינאית "אוּפָה" (UFA Filmgesellschaft), תפקידים אותם נאלץ למלא – בשל יהדותו – תחת שמות בדויים.
בשנת 1934 נשא לאישה את אירמה (מרים) לבית שוורצר (Schwarzer - נפטרה בשנת 1976), שהביאה עמה בן מנישואיה הקודמים, ובינואר 1938 עלה לארץ והצטרף כנגן חצוצרה לתזמורת שירות השידור המנדטורי. משנת 1942 החל לשמש כמנצח, כמלחין וכמעבד מוסיקלי של תזמורת הרדיו. משנת 1946 היה חבר פעיל ב"הגנה". לאחר קום המדינה שימש במשך עשור כסגן מנהל מחלקת המוסיקה של "קול ישראל" ובשנת 1958 התמנה למנהל חטיבת המוסיקה, תפקיד בו נשא עד שפרש לגמלאות בשנת 1968. בין השנים 1969 ו-1981 שימש כמרצה בכיר לתזמוּר ולהלחנה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. בשנת 1977 נישא בשנית לפנינה לבית דוגר (Dogar - נפטרה בשנת 1995). סמוך לפטירתו עוד זכה לתואר "יקיר ירושלים" ובשנת 2001 נחנך בירושלים רחוב לזכרו, בצמוד לבניין "קול ישראל" שברח' הלני המלכה.
היה חבר מייסד, יו"ר, שופט בתחרויות ונציג ישראל בפורומים בינלאומיים רבים בתחומי המוסיקה; חבר באיגוד הקומפוזיטורים בישראל, חבר באיגוד הישראלי לתזמורות נוער וחבר האיגוד הישראלי למוסיקולוגיה; שימש בתפקידים ציבוריים רבים, בהם כנשיא מועדון הרוטרי בירושלים (1966-1965) וכחבר הוועד המנהל של ימק"א הבינלאומית בירושלים; זכה לפרסים ולאותות הצטיינות מרובים, בין היתר בפרס המוסיקה של אגודת אמריקה-ישראל בניו-יורק (1957). יצירותיו יצאו לאור בישראל ובגרמניה, ובהן מספר יצירות המעידות על קירבתו לאוצרותיה המסורתיים של יהדות הגולה על עדותיה, ממזרח וממערב, וליצירות טקסטואליות:
חמישה מחולות מזרחיים (1954); שלושה שירים עבריים (1959); דיברטימנטו זעיר לכלי נשיפה (1970 - 237 IMI), בהזמנת קרן המלחינים; שלוש מנגינות יהודיות לשני חלילים ושלוש קלרניתות (1972 - 378 IMI); מחולות יהודיים מקרים לרביעיית כלי-נשיפה של מתכת (1973 - 376 IMI); שלוש רומנסות ספרדיות לרביעיית כלי-נשיפה של עץ (1975 - 451 IMI). ארכיון כתבי היד וארכיון יצירותיו של שבתי פטרושקה שמורים במחלקת המוסיקה של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. חומר השייך לתקופה הגרמנית שמור יחד עם אוסף אחותו, השחקנית גינה פטרושקה, בארכיון האקדמיה לאומנויות של ברלין (Akademie der Künste, Berlin).