"סרטן הוא מחלה עקשנית, אבל אני עקשנית יותר. אני חייבת לנצח! אני מאמינה שאני אנצח! העיקר לדעת להתמודד, לא לוותר. לא לשקוע ברחמים עצמיים. אני גיליתי את הכוח דרך הקשר שלי לאנשים. זה לא תמיד קל. אנשים קצת מפחדים מחולי סרטן. חושבים שזה מדבק..." "האם היית מתחתן עם בחורה שנרפאה מסרטן?" שאלה דסי... שאלות ישירות מסוג זה אפיינו את דרכה להתמודד עם המחלה. דסי הייתה, והינה עדיין, מקור תמיכה לחולים ולבריאים, בגלל השמחה והראייה החיובית שאפיינו אותה, ואשר מתוארים בספר באופן חי ומרתק....

הספר מתאר את סיפורה של דסי רבינוביץ והאדוות שהשאירה. דסי לימדה מהו מאבק אמיץ וגרמה למהפכה ביחסים שבין רופא לחולה והשאירה אחריה טעם של צדק ותקווה לשינוי בתפיסת העולם של הממסד הרפואי בישראל והפכה לסמל לשינוי בגישת הרופא לחולה. בסיפורה של דסי מתוארת גבורתה, אמונתה הגדולה והעקרונות שהובילוה בשבילי החיים... והמוות. דסי בחרה בדרך ההתעלות מעל כיוונה של הרוח במלחמתה במחלת הסרטן ועלולה הייתה להגיע לייאוש וחידלון וכעס, אך דסי בחרה לכוון את מפרשיה לכיוון השמחה, הבטחון והתקווה והאמינה בכוחה ובכוח זולתה. את השקפת עולמה על מהות הנתינה השאירה בהקלטה מרגשת שהשאירה בסמוך לפטירתה, צוואת "עיגולי השמחה". "לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול שמחה כשעיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות שלפעמים כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן, ולנו יש תפקיד, לעזור לו לגדול. ודאי חושבים אתם איך? כל אחד חושב על דרך: אפשר להביא לו סוכריה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר או לומר לו "בוקר טוב מה שלומך היום" והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף בשמחה בכל הלב. בזכות השמחה, האמונה והראיה החיובית שאפיינו את דסי סיפורה מהווה מקור תמיכה והשראה לחולים ולבריאים....