שיריה של גילה אולייר מתעדים את התחושה הרווחת כי העולם הפיזי משתנה ללא הרף, ומשנה תוך כך את אלה שמבחינים בשינויים הללו. באסופת השירים מים נודדים חושפת בפנינו גילה אולייר שאין המדובר, מבחינתה, בשינוי שאין בו תכלית, אלא בשינוי רווי התכוונות, כזו הניכרת בזרימתו של נהר או של משב אוויר - אנו איננו מודעים לפשר ההתכוונות, אבל היא נראית לעין וקיומה מוחשי עבורנו. חפצים, רחובות, מצבות קבר, סוליות נעליים, ביטויים שגורים, הכל משמש את גילה אולייר בדרך להציג בפנינו את נקודת ההשקה שבין השינוי המתמיד העובר על העולם הפיזי לבין השינויים המתהווים בסובייקט הלירי. כאותו נהר של הרקליטוס, שהוא תמיד אחר ותמיד אחד, כך הרגעים הנצרפים האוסף מים נודדים לכדי עולם שירי אחד...