"תרגומיו של גנן לשירה השומרית משכו זה כבר את תשומת לבם של עורכי המדורים לספרות ועורכים של כתבי עת ספרותיים. תרגומיו הופיעו ב"נתיב", "צפון", "מעריב", "אפריון", "האומה", "מאזניים" ועוד. גנן עצמו מעיד כי "עיסוקו מוגבל לתחום הספרות בלבד". למעשה, לפנינו יצירה ספרותית חדשה מכל וכל, המשחזרת צורה מודרנית, אישית מאד, של קליטת החומר הקדום בתודעת המשורר בן זמננו. קשה שלא להתרשם מהמאמץ הרב שהושקע בספר (הקודם של המחבר, פואמות שומריות): ודאי לא באספקט המדעי שלו, אלא בהתכוונות השירית ובאהבה האמיתית לחומר הספרותי הקדום. יש (בטקסט) חינניות רבה, קלות ויופי, שהתרגום המדעי אינו יכול ואף אינו צריך להגשים. הקוראים מוזמנים איפוא להנות מיופייה של היצירה הזאת, שהיא כולה ואריאציות על נושאים שומריים בלבוש מקראי ומודרני חדש" (פרופ' אבידב ליפסקר, במוסף "ספרים" של הארץ מיום 23.12.98). נתן יונתן כותב: "אני קורא בסקרנות, בעונג ובפליאה את ה"פואמות השומריות", שהן שירות מתוך האפוס השומרי העתיק... הייתה זו חוויה מרגשת לקרוא שירה עתיקה זו, פרי עבודתו השקדנית והרגישה של המתרגם מ.גנן, ולחוות אותה כפי שאני חווה קריאה של שירה מודרנית: לחוש את החיוניות שלה, את עוצמתה הרגשית, ליהנות מהססגוניות של תיאוריה, מהחושניות, מהשילוב הנדיר של פשטות ושגב, של התרחשות בראשיתית של חוייה ועימה התהוות דפוסיה של שירה שאנחנו ממשיכיה. ידועים לי נסיונות אחרים של תרגום מקורות קדומים אלה של השירה: טשרניחובדקי, שפאן, ש. שפרה ואחרים, שאף הם תרמו ותורמים את שלהם לעולמה של שירתנו המתורגמת, ואין האחד מוציא את השני. כל אימת שהמתרגם עושה את מלאכתו באמונה, מתקין בעצמו בידע ורגש, בלימוד והתעמקות ברקע ובטקסט גם יחד, שמעניק לתרגום את כל יכולתו הרוחנית והנפשית כיוצר, ומקפיד בעזרת המו"ל שלו להוציא מלאכה נקיה, ראוי שנקדם אותו בברכה, ונודה לו על שנות העמל ששיקע ביצירתו להנאתו ולהנאת כולנו. אני מציע לאוהבי ספרות לעיין ולהתבשם מהפואמות השומריות, כפי שהביאן לשולחננו מ.גנן." ספריו הקודמים של משה גנן: 1. פרוזה ושירה 1983 2. הארות 1986 3. שירי מגירה 1993 4. רדת איננה אל שחת 1995 5. פואמות שומריות 1998 6. שירים מהגיהנום 2001 7. שירים משומר 2001....

הבלדות הן סוגת ספרות עתיקה כימי האדם.ראשיתה עוד בשומרים,עם עתיק שחי לפני כ 5000-6000 שנה. הספר שלפנינו עיסוקו בבלדות,שירות שנוצרו על ידי משוררים בעלי השראה.הן נמסרו בעל-פה(ובכתב) מדור לדור:במובן זה הן של העם.הבלדות הן שירים סיפוריים:גרעין עלילתי עומד במרכזן.זו מתרכזת סביב אפיזודה בודדת;הסיפור מסופר דרך אירוע מרכזי אחד. הבלדה מושתת על פי רוב על דיאלוגים-או,לחילופין,על המונולוג הדרמטי. היא מתמקדת בפעולה.אין בידה שהות לתיאורי נוף,אופי הגיבורים. בספר זה כונסו תרגומי בלדות,בעיקר סקוטיות (מאוספיו של פרנסיס צ'יילד) אך גם מעט אחרות.התרגום נעשה ברוב השראה...