זה קרה ביום אחד, כמו פטיש בראש. עם הרבה מוזיקה באוזניים, ורד קנטור, שכולם בכלל קוראים לה רוזה, בסך הכול רצתה להבין איך החיים הובילו אותה עד הלום: בת ארבעים ו, אמא לשניים בהורות משותפת, עם קריירה מספקת והמון חברים הכי טובים, אבל שוב בלי אהוב. את התשובה היא יוצאת לחפש במסע פנימי אל העבר. אל החבורה המעורבבת שהם היו אז בשנות התשעים, שכולם היו עם כולם אבל לא איתה. אל החבר הראשון שלה שהיא לא הצליחה לעזוב עד שמכבי לקחו את הגביע. אל השירים שנתנה להם להניע את חייה, אל החלומות והפנטזיות. ואולי הכול מתחיל ונגמר באדם אחד. האהבה הראשונה שלא התממשה אבל גם לא נגמרה אף פעם.ככל שהמסע הפנימי מתקדם, גם היומיום מתחיל להשתנות. מתחת לרוזה נחשפת רוזההה, והגיע הרגע שמה שהושתק יצא לאור. היא מוצאת בעצמה תעוזה ותשוקה שלא ידעה שיש בה, שמובילות אותה לחצות את הגבול שאולי אין ממנו דרך חזרה. שרית גבאי בספרה הראשון, "המועדון של רוזה", נותנת לגיבורה שלה לתעות ולטעות בשבילי הזיכרון כדי לאפשר לה לגדול ולשנות את המציאות. בכתיבה רהוטה וקולחת, מלאת הומור ומנגינות, היא מעיזה לגעת בלב הפועם של הכאב ושל היופי הטמונים באהבה. ...