מיכל גורדון

מיכל גורדון

סופרת


1.
עֹמֶר לֹא אוֹהֵב חֻקִּים וּכְלָלִים, הוּא רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלְמוּ כָּל הַ"צְּרִיכִים" וְכָל הָ"אֲסוּרִים". לַיְלָה אֶחָד פֵיַת הַמִּשְׁאָלוֹת לוֹקַחַת אוֹתוֹ לְמַסָּע בארץ הַכֹּל מֻתָּר לִי", שֶׁבָּהּ כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה כָּל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֹמֶר מְגַלֶּה בְּעַצְמוֹ אֶת קִסְמָם שֶׁל הַ"צְּרִיכִים" וְהָ"אֲסוּרִים" וּמֵבִין אֶת הַיֹּפִי בְּכָךְ שֶׁכָּל אֶחָד פּוֹעֵל לְפִי מַעֲרֶכֶת חֻקִּים מֻסְכֶּמֶת. אֶרֶץ הַכֹּל מֻתָּר לִי הוּא סִפּוּר הַמְּשַׁלֵּב מְצִיאוּת וְדִמְיוֹן וְעוֹסֵק בְּיָפְיָם וּבַחֲשִׁיבוּתָם שֶׁל מִסְגְּרוֹת וּכְלָלִים בְּחַיֵּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ ...






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ