ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 4 בספטמבר, 2016
ע"י מירי שחם
ע"י מירי שחם
"החוליה החסרה" בחקר האבולוציה הינה מונח פופולרי המייצג את החיפוש אחר מאובן של אב קדמון משותף לקופי האדם ולאדם. בעצם למה לא חיפוש אחר אם קדמונית? אם כן, אני מציעה להכתיר את הספר "לולי וילוז" מאת סילביה טאונסנד וורנר כ"חוליה חסרה" בין הכתיבה הנשית המסורתית שאפיינה את הרומאנים שנולדו במאות ה-18 וה-19, לבין ספריה של וירג'יניה וולף, ובמיוחד החיבור "חדר משלך". היום, בהביטנו על מדף הספרים, נמצא בקלות לא מעט ספרים שנכתבו ע"י נשים, אך כידוע לא תמיד זה היה המצב. סופרות עבר נזקקו לעתים לשם עט גברי (ג'ורג' וז'ורז' היקרות מאד) או לשם בעל עמימות מגדרית (שרלוט ברונטה פרסמה את "ג'יין אייר" תחת שם העט קורר בל) וכל זאת על מנת לעקוף את המוסכמות החברתיות שלא ראו בעין יפה נשים כותבות (ומה בדיוק חשבה לעצמה ג'.ק.רולינג, אני תוהה.)
בכל אופן "לולי וילוז" פורסם ב-1926, שלוש שנים לפני "חדר משלך" המהפכני, אשר תאר בקור-רוח מעשי את מגוון הקשיים הייחודיים לנשים כותבות. בדיעבד ניתן לקבוע ש"לולי וילוז" מבשר על בואו של "חדר משלך", מתוך אותה תפישה עליה כתב בורחס, לפיה כל סופר יוצר את מבשריו (בורחס התייחס לכתביו של קפקא כשקבע שיצירתו של קפקא נוכחת בתודעה באופן שמשנה את תפישתנו את העבר, ואת מבטו של הקורא על שושלת הסופרים שקדמו לקפקא, כשם שיצירתו משפיעה על הסופרים שבאו אחריו). אין ספק שהקריאה ב"לולי וילוז" היא אחרת כשוירג'יניה וולף תקועה בתודעה, לצד כל אותן רווקות אנגליות מזדקנות, בעלות לחיי התפוח, הקמלות לתוך עבודות הרקמה והתפירה שלהן. פתאום יש להן נוכחות משל עצמן ויש להן קול. מלבד זאת, היצירה של שושלת נשית כותבת היא חובתה הנעימה של כל קוראת שבתוכה פועם לב פמיניסטי חי.
"לולי וילוז" הוא ספר נפלא. הספר מורכב משני חלקים, וכל כולו מהלך מטפורי של קימה מן המתים - החלק הראשון הוא החלק בו הגיבורה לורה היא לא יותר מבובה ממוכנת, המגלמת אישה הנענית לתכתיבים החברתיים הנובעים ממעמדה. כרווקה מבוגרת אין היא יכולה לעמוד ברשות עצמה בשום אופן, ולפיכך היא נדונה לחיי שיממון עירוניים תחת חסותה של גיסתה היעילה והאדוקה. בהדרגה וגם בן-לילה כל זה משתנה (זו לא סתירה, אצלנו זה אפשרי) כשלולי נוטשת את חסותו המגוננת של אחיה, ויוצאת אל הכפר, שם היא יכולה לבטא את מהותה הפנימית. בכפר היא נעשית מכשפה, וגם מתחברת עם בן-ברית מפתיע (אמנם גבר, אבל אף אחד לא מושלם, כידוע).
הכתיבה חכמה ויפהפיה, והתרגום לעברית קולח ומהנה (שאפו לרנה ורבין). המהלך הספרותי שמצוי בבסיסו של הספר הזה אינו כולל רק בחירה אתית מעצימה (החיבור של לורה לעצמה ולמקורות הכוח הפנימיים שלה במקום כניעה חרופה למוסכמות) אלא מלווה גם באסתטיקה מרהיבה של חיבור חזק לטבע הכפרי. התחייה, הגילוי העצמי, לא יותירו אף קוראת באדישותה:
"נכון שאפשר לנקר את האש במקל דינמיט בביטחון גמור? הייתי לוקחת את האחייניות שלי להרצאות בנושאי מדע, ונדמה לי שאמרו את זה שם. בכל אופן, אפילו אם זה לא נכון בנוגע לדינמיט, זה נכון בנוגע לנשים. אבל הן יודעות שהן דינמיט והן מייחלות לזעזוע שיצדיק אותן. חלקן מתחברות לדת, ואז הן בסדר, אני משערת. אבל לאחרות, רבות כל כך, מה עוד אפשר להציע מלבד כישוף? זה נראה להן אמיתי, אפילו אם בעיני אנשים אחרים הן יציבות למדי, ורגילות בתכלית, והם ממשיכים לקרב אותן למדורה, עמוק בלבן הן יודעות עד כמה הן מסוכנות, בלתי צפויות, יוצאות מגדר הרגיל. אפילו אם הן לעולם לא ישתמשו בכשפים שלהן, הן יודעות שהם שם, בהיכון!"
למי הספר מיועד?
למכשפות, למכשפות בפוטנציה שחושדות שהן כאלה, ולמכשפות שלא יודעות שהן מכשפות אבל הספר יודע.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים)
|
|
|
(לפני 9 שנים)
כשיש לי מה להגיד / לכתוב על סקירה, אני כותב את דבריי.
|
|
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים)
תודה תמי, ועמיר -
מגרשת? לא נסחפנו קצת? ברור שפואנטה צודקת ומישהו עלום מנסה להתחשבן איתה. גם אם זה שטח ציבורי (נניח), בכל מקרה נדרש פקח. מה חשבת על הסקירה של הספר שכתבתי?
|
|
|
(לפני 9 שנים)
מירי שחם, את מגרשת חברים משטח ציבורי ?
ברור לך שכל מה שנמצא למטה לביקורת שלך - אינו רשום בטאבו על שם איש. מכשפה, מכשפה, אבל...
|
|
|
Tammy
(לפני 9 שנים)
מעניין מאד!
יש בי חשק אדיר לקרוא. תודה על הסקירה :)
|
|
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים)
אעריך אם תמשיכו את שיחתכם המלבבת במקום אחר.
אין טעם בלהתווכח על טעם.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים)
הו, KaplanJ,
אין דבר מלבב יותר מלפתוח את הבוקר עם ציטוט של משורר דגול המוקדש רק לי,
(טוב, גם ל'מחשבות' אבל הוא יודע לדבר בשם עצמו), ועוד לגלות שפתחו משתמש חדש למעני. כבוד גדול! אשמח עוד יותר להתרשם מהגיגיך העצמאיים – בתור קורא מרגיש ונלהב שבכלל לא עסוק בשיפוט נלעג אלא מתבונן ביופי בעיניים נרגשות ופעורות לרווחה. ועל זה נאמר: "יש טווס אשר יסתיר מעין כל את הדר זנבו, ועל כך גאוותו." / פרידריך ניטשה. האם תוכל להפנות אותי לדף הבלוג הקבוע שלך על מנת שאלמד כיצד צריך להתייחס לספרות? |
|
|
KaplanJ
(לפני 9 שנים)
מתוך "שירה נאיווית וסנטימנטאליסטית על הנשגב" (פרידריך שילר) -
"אין לך דבר שכיח ממלומדים החושפים עצמם בשיפוטם על היופי, לחיצי לעגם של אנשי-העולם המשכילים, ואין לך שכיח מלעג הבקיאים והידענים כלפי שופטי-האמנות שמקצועם בכך. הרגש המוזנח שלהם, שהוא לפרקים מופרז ולפרקים גס, מוליכם שולל ברוב המקרים, ואם נאחזים הם, תוך הגנה על רגש זה, בבדל תיאוריה, הרי מסוגלים הם להגיע מתוכו לשיפוט טכני גרידא (הנוגע לתכליתיותה של יצירה) אך לא לשיפוט אסתטי, שצריך תמיד להקיף את הכוליות, ועל-כן ההרגשה היא שחייבת להכריע בו. אך לוא ויתרו [המלומדים], בסופו-של-דבר, מרצונם הטוב על זה-האחרון והיו מסתפקים בראשון, אזי היה בהם עדיין די תועלת, שכן המשורר, בהתלהבותו, והקורא המרגיש, ברגע הנאתו, פוסחים בקלות יתירה על הפרטים. אך חזיון מגוחך בתכלית הגיחוך הוא, שבריות-אדם מגושמים אלה, שעם כל טרחתם השקדנית מסוגלים לכל-היותר להגיע לפיתוח כושר אחד-ויחיד, מציגים את האינדיווידואליות העלובה שלהם כנציגת הרגש הכללי, ובזיעת אפיהם -- יושבים למשפט על היפה".
דברים אלו יפים בעיקר לאנשים כמו "פואנטה" או "מחשבות" המחפשים את התכלית בכל דבר, הראשונה באמצעות חיפוש בלתי נדלה אחר הפואנטה, וזה האחרון באמצעות הפעלה של כל מוליכי החשמל שבמוח. |
|
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים)
(:
נו טוב, לא מוכרחים |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים)
כן, הבנתי
את המטפורה וגם את האלגוריה, אבל מה המטרה?
באיזה מצב אני צריכה להימצא כדי לחוש צורך במפגש עם החלקים הפראיים המודחקים שבי, בתור אישה? זה נשמע כמו קורס מזורז בהעצמה נשית: שכחת את מהותך האמיתית? את תלותית מדי? הדחקת את יכולתך הטבעית להזיז הרים? |
|
|
מירי שחם
(לפני 9 שנים)
אבל לא תפסלי את פאוסט של גתה כי הוא מפליג רחוק מדי בדמיונות, נכון?
הספר הזה נקרא כאלגוריה, לא כספר פנטזיה. זה הבדל עצום. הרבה יותר קרוב ל"רצות עם זאבים" מאשר להארי פוטר. תכל'ס, זה על מפגש עם חלקים פראיים מודחקים בתוך הנפש העשירה והעתיקה של כל אחת מאיתנו.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים)
אמנם אני מאלה
שחושדות שהן כאלה ואפילו אין לי ברקע את וירג'יניה וולף (יתרון, לא?)
ועדיין, בשקלול הכולל זה יותר לא מאשר כן (מילא פמיניסטית ושטן אבל חתול בשילוב עם מכשפה זה טו מאץ'). אבל את כותבת יפה! |
|
|
לי יניני
(לפני 9 שנים)
:-) סקירה יפה....לגבי פיסקת הסיכום אני אחשוב
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
