ביקורת ספרותית על משמר העמק לא תיפול! - נקודת מפנה בתש"ח מאת עמירם אזוב
ספר מעולה

---

"בעיני המפקדים והחיילים העובדה שהתמודדו עם צבא סדיר לכאורה, חמוש בתותחים ונשק כבד באור יום, במסגרת גדודית, הוא הסיבה לראיית הקרב כנקודת מפנה" (עמוד 261).

היה לי פעם מרצה להיסטוריה באוניברסיטה שנהג לספר כמה עזה "קנאתו" בהיסטוריונית ברברה טוכמן, בשל יכולתה לספר סיפור היסטורי באופן שירתק את הקורא כאילו היה אוחז בספר מתח מן המעלה הראשונה, ועד כמה היה רוצה להיות בעל כישרון כשלה בתחום (יצוין, אגב, כי ספריו מרתקים ומעניינים). כזו היא תחושתי כלפי ההיסטוריון הצבאי, ד"ר עמירם אזוב, לאחר שסיימתי את ספרו השני והמצוין, שכמעט ואינו נופל מספרו המופתי "צליחה" אודות קרבות צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. 

בספרו "משמר העמק לא תיפול!" (הוצאת דביר בשיתוף המרכז לחקר כוח המגן, 2013) תיאר עמירם אזוב את קרבות משמר העמק שהתנהלו (4־14 באפריל 1948) בראשית מלחמת העצמאות, ואף כי נכתב כמחקר היסטורי אקדמי לעילא ולעילא, נקרא בנשימה עצורה. מהלך הקרבות המכריע ויכולתו המופלאה של אזוב לתאר את רצף האירועים ולתפוס את דמותם של האישים המרכזיים בדרמה שנתחוללה יוצרים חווית קריאה ייחודית. אחד־עשר ימים ארך הקרב על משמר העמק שלימים נודע כנקודת מפנה במלחמת העצמאות. ריכוז הכוחות בעמק היה חסר תקדים בהיקפו. את עניינה של האוכלוסייה הפלסטינית תבעו כוחותיו המזוינים של צבא ההצלה בראשותו של פאוזי אל־קאוקג'י. היישוב היהודי זרק לקרב את הגדוד הראשון של הפלמ"ח ויחידות החי"ש של "ההגנה".

ב־4 באפריל 1948, פתח "צבא ההצלה" בהפגזת תותחים כבדה על קיבוץ משמר העמק. מספר חברים נהרגו ונגרם נזק רב לבניינים. החשמל נותק ומשק החי נפגע קשה. "בראש ועדת המצב עמד המא"ז יהודה יבזורי (לובקה). בן 40 היה בימים ההם ובעל עבר ביטחוני עשיר. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח ותחת שם הקוד 'אבנר מס' פיקד על חוליות עלייה ב'" (עמוד 27). יבזורי ארגן את חברי הקיבוץ להגנה וכאשר תחת ההפגזה החלו 400 לוחמים ערבים מלווים בחיפוי אש של שישה משוריינים להתקדם לעבר הקיבוץ, הדפוה מגיניו ממש על גדרות הקיבוץ. עם רדת החשיכה נסוגו הערבים. הפוגת הלילה נוצלה להתארגנות מחודשת. למחרת, ב־5 באפריל 1948 התחדשה ההפגזה על הקיבוץ ומספר הנפגעים גדל. אחת ההפגזות התרחשה בעת שאחד מחברי הקיבוץ שהה במקלחת. תחת אש הוא "זינק החוצה במערומיו וכפי שנכתב ביומן הקיבוץ 'התקבל בעמדות בסבר פנים יפות'" (עמוד 201). אחד מאירועי השיא בספר מתרחש כאשר מנסה יבזורי למלט את ילדי הקיבוץ (מחצית מתושבי הקיבוץ היו ילדים) למערה סמוכה, ובמהלך המילוט נקלעים הילדים לאש צלפים.

למערכה להצלת הקיבוץ הוזעק הגדוד הראשון של הפלמ"ח, עליו פיקד דן לנר, שניסיונו הקרבי היה רב. "בשנת 1941 התנדב לפלמ"ח וגויס למחלקה הגרמנית, שהתאמנה לפעולות מאחורי קווי האויב. בשנת 1944 הוצנח על ידי הבריטים ביוגוסלביה, שם לחם בשורות הפרטיזנים של טיטו" (עמוד 151). מפקדי הפלוגות בגדוד היו גם הם שמות נודעים ובהם: שייקה גביש (לימים אלוף פד"ם), אסף שמחוני (אף הוא אלוף פד"ם) ויצחק חופי (לימים אלוף פצ"ן וראש המוסד). בין המ"מים ניתן היה למנות את פנחס ("סיקו") זוסמן ואת רפי איתן (לימים שר). מפקד המערכה, יצחק שדה, הטיל על הגדוד הראשון של הפלמ"ח לתקוף במגידו. הסמג"ד, חיים אבינועם, טען שהגדוד יתקשה לבצע את המשימה בשל מחסור ברובים ומקלעים. "את זה בחורצ'יק תיקחו אצלם" (עמוד 157), השיב שדה, שתמיד חינך ליוזמה והתקפיות.

קרבות משמר העמק היוו למעשה את הפעם הראשונה שהפלמ"ח הפעיל מסגרת קרבית בפורמציה של גדוד ולא לשם פשיטה בלבד, ואף שפלוגות הפלמ"ח היו יחידות פשיטה, קומנדו ומחץ מעולות הן לא היו ערוכות לכך, והמפקדים והלוחמים בגדוד הראשון, ולנר בראשם, נדרשו ללמוד ומהר. גם שכר הלימוד היה יקר ושולם בדם. כך למשל, בתקרית שדומה שיצאה מבין דפי הספר "אנשי פאנפילוב" סיפר שייקה גביש, מ"פ ד' בגדוד הראשון של הפלמ"ח כיצד הכוח בפיקודו היה ערוך במארב יום לכוחות האויב. "נתנו לקאוקג'י להתקרב עד כדי 150 מטר ופתחנו באש. קרב אש בלבד. התנועה של קאוקג'י נפסקה אבל אנחנו נתקנו מגע עם כמה נפגעים. זו הפעם הראשונה שלמדתי משהו בניהול קרב. אחרי שהיו לי כמה נפגעים חשבתי שזה הזמן לקחת את הפלוגה ולחזור לבסיס. חזרתי לדליה. אז התקשר אלי דן לנר ואמר לי: 'איך אתה חוזר באמצע הקרב, מבלי לבקש רשות?' ואז הבנתי שזה קרב, זה לא שיש פצועים נסוגים אלא זו מלחמה ארוכה. לומדים את זה. אני למדתי בדרך הזו" (עמוד 174), סיפר.

לבסוף לאחר שמונה ימי לחימה גיבשו לנר ושדה תכנית פעולה. "יצחק שדה שם את ידו הגדולה על המפה. הוא לא כל כך ידע איפה הוא שם את היד, קצות האצבעות הגיעו עד רבת עמון. אבל הציור שלו היה המסר: 'נגיע מפה, נתקוף מפה, הוא [קאוקג'י – ע"א] לא יצא.' המפה היתה קטנה – 1:1000,000 – אבל הציור היה גדול. התפיסה היתה זו: ניתן סיוע למשק על ידי זה שנשחרר אותו מלחץ הגבעות שיורות לו לתוך החצר... איך לתקוף אותו? לכתר אותו, לאגף אותו" (עמוד 218). בהתאם לתכנית כוחות הפלמ"ח נפרסו במארבים לכוחות התגבורת של קאוקג'י שיילכדו במעין כיס בין כוחותיו של דן לנר. לראשונה במערכה, ואולי לראשונה בצה"ל "הפלוגות הופעלו במתואם בעיקר בקרב מנסי ב־13 באפריל, שם ניכרה ידו של המג"ד לנר בניצוח על הרעיון המבצעי ומימושו. החידוש בהפעלה היה מובהק" (עמוד 263).

כוחותיו של קאוקג'י נפלו בפח ונכנסו לתוך המלכודת. רפי איתן, מ"מ בפלוגה שבפיקוד שייקה גביש, סיפר: "פתחנו עליהם באש חזקה. הפלנו עשרות חללים" (עמוד 233). משנלכדו כוחותיו הפעיל קאוקג'י אש ארטילרית. אז "הפנה לנר את כל כוח האש ארוך הטווח שבידו לשיתוק מקורות הירי החדשים. ולפתע, בסביבות השעה 16:00, החריד את הגבעות פיצוץ עז ואחד התותחים ומשאית התחמושת שלצדו עלו בלהבות" (עמוד 235), ופגע בתותח ומשאית. הפגיעה בכוחותיו והרס תותחיו הביא לנסיגת כוחות קאוקג'י ולניצחון הפלמ"ח במערכה. שייקה גביש, מ"פ ד' בגדוד הראשון של הפלמ"ח, אמר לימים כי הגדוד יצא מהקרב בתחושה טובה, "בהרגשה שאנחנו דפקנו צבא, דפקנו את קאוקג'י" (עמוד 262).

אזוב, יליד 1952 וחבר קיבוץ משמר העמק, שירת בצה"ל כקצין בחי"ר ובתותחנים, הינו בעל תואר דוקטור בהיסטוריה צבאית בתחום רומא העתיקה מאוניברסיטת תל אביב. הספר שכתב הוא מחקר מבוסס, כתוב היטב ומהנה לקריאה. מומלץ בחום רב!!!!!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על משמר העמק לא תיפול! - נקודת מפנה בתש"ח