בוא

כשתבוא אלי
אבכה
כשתבוא אלי
אצחק

כשתבוא אלי
אכאב
כשתבוא אלי
ארפא

כשתבוא אלי
אבוא גם אני

הכתיבה על מערכות יחסים בינו לבינה מאוד זורמת נכון...
הנגיעה בנקודות הקטנות והחשובות...
אלו ששומרות על קשר ועם זאת...
עלולות לפרק אותו במינון יתר/חסר...

משהו זך וטהור שבוקע מעמקי הכאב,
צרחה מעומק תהום, בשיא אושר נפלטה...
כך מרגישה לי שירתך...

רוחות עזות מבקשות סערה
עלי העצים ליפול
גשם כבד ניתך לבוא
הברד לחבוט

נפשך עולצת
עכשיו העולם עמך
תאום הנפש

סוערים ביחד
נופלים וניתכים
נחבטים ומתחבטים

יללה,
הסערה, השיטפון,
שירתך..

אני תוהה...
האם זה בעקבות קריאת שיריי...
או שזה היבט שלך לשירייך...

זה טוב, אשמח לדעת מה החלטת.

ואומר שהעדת על שיריי...

כך מרגישה לי שירתך...

אז נובע מכך ששיריי יוצרים בך סערה כלשהי...
מכה באמיתות שלה על דלתות ליבך ומוחך...
אי לכך ובהתאם לזאת - נתפס בעיניי הטקסט שלך כמחמאה.

או שמא אין כך תוכן הדברים?
כך או כך אקח את דברייך כמחמאה.

מה שתרצה, מרגע שיצאו לאויר אינן שלי עוד.

רציתי לומר אחרת, אולי לא התכוונתי.

כך או כך הבנת את הטקסט הראשון שלי עד שהובכתי

וכך או כך אקח זאת גם אני כמחמאה.

פורומים›סיפור שכתבתי›בוא

יפה

תודה.

...

...

...

תהייה

אהיה אגואיסטי...

אכן

תודה על המחמאה...

איפה?

אם הבנתי נכון את הטקסט שלך...

קח לך