<U>פרק ראשון</U>
אליס תמיד היה בודד.
הוא חי עם אחיו הגדולים, ראלף וברט, בחווה שהייתה מעבר לתעלת המגן של טירת בידל. ראלף וברט היו חבריו הטובים ביותר מעבר היותם אחיו, אבל הם לא נתנו לו להיות חברם הטוב.
כשהיה בן שש, אליס המציא אבקת רחף. הוא פיזר מהאבקה על כוס הפח שלו, והכוס החלה לרחף בארובה. הוא הכניס את ראשו אל האח כדי לבדוק עד כמה גבוה הכוס יכולה להגיע. (האש, כמובן, לא דלקה.)
הכוס לא ריחפה בקו ישר. היא ריחפה בזיג-זג, מפילה גרגרי פיח ואפר על פניו וראשו של אליס.
ראלף וברט חזרו מהחווה. אליס הוציא את ראשו מהאח. "גרמתי לכוס שלי לרחף!" הוא צעק בהתרגשות. הכוס נפלה מהארובה והתגלגלה את הסלון. "תסתכלו! זה הרגע נחת!"
ראלף אפילו לא סובב את ראשו בקצת. הוא אמר, "מחר יהיה גשום."
ברט אמר, "השעורה זקוקה לזה. אתה מכוסה באפר, אליס."
ראלף חשב שזה היה מצחיק. "זה מצחיק," הוא אמר בלגלוג. "ככה נקרא לך מעכשיו - סינדראליס."
ברט פר בצחוק. "יש לך שם חדש, אליס- זאת אומרת, סינדראליס."
"אין בעיה," סינדראליס אמר. "תסתכלו! אני יכול לגרום לכוס שלי לעוף שוב!" הוא פיזר עוד אבקה על הכוס, והיא ריחפה שוב בארובה.
ראלף אמר "תנכש את העשבים שליד השעועית." ברט רק הסכים איתו והוסיף "תחתוך ותהפוך את הקש לגלילים."
סינדראליס חשב, אולי הם היו מתעניינים בה אם הכוס הייתה עפה בקו ישר. מה אם אני אפורר את הסרגל שלי ואוסיף לאבקה? כן, זה יעזור לי.
וגם כשהכוס עפה בקו ישר, ברט וראלף לא הסתכלו.
הם לא התעניינו גם כשסינדראליס היה בן שבע והמציא אבקת כיווץ. או כשהיה בן שמונה והמציא אבקת גדילה וגרם לכוס הפח שלו גדולה שוב, מספיק גדולה כדי לשתות ממנה.
הם אפילו לא ניסו את אבקת הגרביים-החמות שלו, שסינדראליס המציא במיוחד בשבילם, כדי שהרגליים שלהם לא יהיו קרות בחורף.
"לא רוצים את זה," ראלף אמר. ברט ענה ב"לא צריכים את זה."
סינדראליס נאנח. להיות ממציא זה כיף, אבל לא תמיד מספק וזה לא הכל.
בטירת בידל גם הנסיכה מריגולד הייתה בודדה. אימה, המלכה הרמיוני השלישית, מתה בשנה בה מריגולד חגגה את יום הולדתה השני. ואביה, המלך המפרי השלישי, היה בדרך כלל מחוץ לבית, בחיפוש אחר חפץ או יצור קסומים.
וילדי הטירה היו ביישנים מכדי להיות חברותיים.
כשמריגולד חגגה את יום הולדתה השביעי, המלך המפרי חזר ממסעו האחרון. הוא חיפש כלב קטן מספיק כדי להיכנס לקליפת אגוז. אבל לא כלב מצא, אלא חתלתול רגיל למדיי ופרעוש גדול מספיק כדי למלא כוס תה. הוא נתן למריגולד את החתול ושלח את הפרעוש למוזיאון המלכותי לתגליות מסעות חיפושים.
מריגולד אהבה את החתול. הפרווה שלו הייתה מפוספסת בצבעי דבש וכתום, והאף שלו היה ורוד. היא קראה לו מישמיש ושיחקה איתו כל יום כל היום בחדר כיסא המלכות, זורקת לו כדור עץ שירדוף אחריו.
החתול אהב את המשחק ואת הנערה שהצילה אותו מהפרעוש המגעיל והרעב הזה.
המלך צפה בביתו משחקת. איזו ילדה מתוקה ומקסימה היא הייתה! ובקרוב תהפוך לעלמה מתוקה ומקסימה, ומישהו ירצה להתחתן איתה.
המלך התיישר בכיסאו. זה לא יכול להיות כל אחד, הנער יהיה צריך להיות מושלם, זה לא אומר עשיר או יפה תואר. מושלם מתכוון למושלם - אמיץ, נחוש בדעתו, סייס מבריק. או במילים אחרות, מושלם.
כשהזמן יגיע, הוא, המלך המפרי השלישי, ייצא למסע אחר הנער.
--
<U>פרק שני</U>
כשסינדראליס היה בוגר מספיק כדי לעבוד בחקלאות, אחיו נתנו לו את הדונם הסלעי ביותר, זה שהשתרע לאורך הרי בידל, הדונם עם המערות שאהב לחקור.
"זו חלקה קטנה," ברט ציין, "אבל אתה לא חקלאי, סינדראליס."
"לא כמונו," ראלף הסכים עם אחיו. הוא חייך חיוך מיוחד אל אחיו ברט, חיוך שכאב לסינדראליס לזמן רב.
"יש לנו גרגרי פופקורן?" סינדראליס שאל בהתרגשות. זו הייתה ההזדמנות שלו להוכיח שהוא כן חקלאי מוצלח. ואז ברט וראלף יחייכו גם אליו חיוך מיוחד.
הוא לקח את גרגרי הפופקורן וערבב אותם עם אבקת רחף ואבקת אקסטרה-כוח. אז הוא שם את התערובת מתחת לסלעים הכי גדולים בדונם. הוא הוסיף ענפים והדליק את הענפים.
התירס עף לגובה עצום. הסלעים התפוצצו מעוצמת התערובת והתגלגלו לתחתית ההר. האדמה הפכה רכה ומוכנה לשתילה. סינדראליס ערבב את הזרעים שלו עם אבקת גדילה ושתל אותם. אז הוא בנה לעצמו סדנת מלאכה במערה הכי גדולה.
בזמן הקציר סינדראליס לא יכול היה לחכות שאחיו יראו את הירקות שלו. הגזרים שלו היו מתוקים יותר מדבש. העגבניות שלו היו אדומות יותר מצבע שני. הצנוניות שלו בהקו בצבע אדום זוהר יותר מאבני רובי. ותפוחי האדמה שלו היו כל כך יפים, שבקושי יכול היה להסתכל עליהם. ראלף וברט יהיו חייבים להודות שהוא היה חקלאי.
סינדראליס פיזר אבקת איזון על הירקות שלו והעיס אותם על העגלה. אז הוא דחף את העגלה במורד ההר אל החווה בלי שאפילו צנון אחד ייפול ממנה.
ראלף וברט עדיין היו בשדות, אז סינדראליס סידר את הירקות שלו מחו לדלת האסם. הוא השתמש בעוד אבקת איזון עם קצת אבקת אקסטרה-כוח, והעמיס את הירקות. הוא העמיס את העגבניות בצורת עגבנייה ענקית ואת הסלקים בצורת סלק ענקי. יצירת המופת שלו הייתה כשסידר את הגזרים, אחד על השני, כמו בלרינה על קצות אצבעותיה.
סוף סוף אחיו חזרו בעגלה, שהייתה רתומה לפרדה תלמה.
ברט לקח עגבנייה ואמר "העגבניות אדומות מידי."
ראלף טעם גזר אחד ואמר "הגזרים מתוקים מידי."
ברט הוסיף ש"תפוחי האדמה יפים מידי."
סינדרליס מחה ואמר, "אבל גזרים צריכים להיות מתוקים, ועגבניות אמורות להיות אדומות." הוא צעק, "ומה רע בתפוחי אדמה יפים?!"
ראלף אמר "אני אוביל אותם בעגלה בכל מקרה." ברט הוסיף, "אני אקח אותם לשוק." סינדראליס עזב אותם שם. הוא חזר לסדנה שלו וצרח.
כשמריגולד הייתה בת שבע וחצי, המלך עזב את טירת בידל שוב. לחפש את מי מעיין הנעורים. מריגולד התגעגעה אליו עד כדי כך. היא סיפרה למישמיש עד כמה אומללה הייתה. מישמיש ילל באושר. הוא אהב את זה כשהנערה שלו דיברה אליו, והוא היה בטוח שהיא במצב רוח טוב.
מריגולד ליטפה את החתול. מישמיש היה מדהים, אבל היא קיוותה שיהיה לה חבר אנושי, שיבין את הרגשות שלה, שיעדיף להיות איתה בבית מאשר במקום אחר בעולם.
זה היה בוף היום הראשון של הסתיו, וסינדראליס הפך בן תשע. הוא התעורר בדיוק האמצע הלילה כי מיטתו החלה לשקשק. בשולחן העבודה שלו צנצנות אבקת ההתעוררות ואבקת הגרב-הלא-מסריח שקשקו.
אבל כשקם לראות מה קורה, השקשוקים הפסיקו. אז הוא חזר לישון.
בבוקר ראלף וברט גילו שהיבול הטוב ביותר שלהם מהשדה הכי טוב שלהם נעלם.
דמעות הציפו את עיניהם, וראלף אמר "גובלינים עשו את זה."
סינדראליס הלך בשדה החום. הא! הוא חשב. תתכלו על זה! טביעות פרסה! הוא הרים את השיערות הזהובות. "זה היה סוס עם רעמה זהובה," הוא הודיע. "לא גובלינים."
האחים שלו לא הקשיבו. ראלף כרע על ברכיו והעביר עפר מידו הימנית לשמאלית. ברט עשה אותו הדבר, והעביר עפר מידו השמאלית לימנית. סינדראליס עשה אותו הדבר, רק שהוא לא ראה כמה טוב ואיזה טוב זה יעשה. הוא שפך עפר מידו הימנית לשמאלית ומהשמאלית לימנית.
ראלף אמר לו "קום, סינדראליס. אל תהיה מעתיקן."
סינדראליס נעמד, מרגיש טיפשי. ובודד יותר מתמיד.
אליס תמיד היה בודד.
הוא חי עם אחיו הגדולים, ראלף וברט, בחווה שהייתה מעבר לתעלת המגן של טירת בידל. ראלף וברט היו חבריו הטובים ביותר מעבר היותם אחיו, אבל הם לא נתנו לו להיות חברם הטוב.
כשהיה בן שש, אליס המציא אבקת רחף. הוא פיזר מהאבקה על כוס הפח שלו, והכוס החלה לרחף בארובה. הוא הכניס את ראשו אל האח כדי לבדוק עד כמה גבוה הכוס יכולה להגיע. (האש, כמובן, לא דלקה.)
הכוס לא ריחפה בקו ישר. היא ריחפה בזיג-זג, מפילה גרגרי פיח ואפר על פניו וראשו של אליס.
ראלף וברט חזרו מהחווה. אליס הוציא את ראשו מהאח. "גרמתי לכוס שלי לרחף!" הוא צעק בהתרגשות. הכוס נפלה מהארובה והתגלגלה את הסלון. "תסתכלו! זה הרגע נחת!"
ראלף אפילו לא סובב את ראשו בקצת. הוא אמר, "מחר יהיה גשום."
ברט אמר, "השעורה זקוקה לזה. אתה מכוסה באפר, אליס."
ראלף חשב שזה היה מצחיק. "זה מצחיק," הוא אמר בלגלוג. "ככה נקרא לך מעכשיו - סינדראליס."
ברט פר בצחוק. "יש לך שם חדש, אליס- זאת אומרת, סינדראליס."
"אין בעיה," סינדראליס אמר. "תסתכלו! אני יכול לגרום לכוס שלי לעוף שוב!" הוא פיזר עוד אבקה על הכוס, והיא ריחפה שוב בארובה.
ראלף אמר "תנכש את העשבים שליד השעועית." ברט רק הסכים איתו והוסיף "תחתוך ותהפוך את הקש לגלילים."
סינדראליס חשב, אולי הם היו מתעניינים בה אם הכוס הייתה עפה בקו ישר. מה אם אני אפורר את הסרגל שלי ואוסיף לאבקה? כן, זה יעזור לי.
וגם כשהכוס עפה בקו ישר, ברט וראלף לא הסתכלו.
הם לא התעניינו גם כשסינדראליס היה בן שבע והמציא אבקת כיווץ. או כשהיה בן שמונה והמציא אבקת גדילה וגרם לכוס הפח שלו גדולה שוב, מספיק גדולה כדי לשתות ממנה.
הם אפילו לא ניסו את אבקת הגרביים-החמות שלו, שסינדראליס המציא במיוחד בשבילם, כדי שהרגליים שלהם לא יהיו קרות בחורף.
"לא רוצים את זה," ראלף אמר. ברט ענה ב"לא צריכים את זה."
סינדראליס נאנח. להיות ממציא זה כיף, אבל לא תמיד מספק וזה לא הכל.
בטירת בידל גם הנסיכה מריגולד הייתה בודדה. אימה, המלכה הרמיוני השלישית, מתה בשנה בה מריגולד חגגה את יום הולדתה השני. ואביה, המלך המפרי השלישי, היה בדרך כלל מחוץ לבית, בחיפוש אחר חפץ או יצור קסומים.
וילדי הטירה היו ביישנים מכדי להיות חברותיים.
כשמריגולד חגגה את יום הולדתה השביעי, המלך המפרי חזר ממסעו האחרון. הוא חיפש כלב קטן מספיק כדי להיכנס לקליפת אגוז. אבל לא כלב מצא, אלא חתלתול רגיל למדיי ופרעוש גדול מספיק כדי למלא כוס תה. הוא נתן למריגולד את החתול ושלח את הפרעוש למוזיאון המלכותי לתגליות מסעות חיפושים.
מריגולד אהבה את החתול. הפרווה שלו הייתה מפוספסת בצבעי דבש וכתום, והאף שלו היה ורוד. היא קראה לו מישמיש ושיחקה איתו כל יום כל היום בחדר כיסא המלכות, זורקת לו כדור עץ שירדוף אחריו.
החתול אהב את המשחק ואת הנערה שהצילה אותו מהפרעוש המגעיל והרעב הזה.
המלך צפה בביתו משחקת. איזו ילדה מתוקה ומקסימה היא הייתה! ובקרוב תהפוך לעלמה מתוקה ומקסימה, ומישהו ירצה להתחתן איתה.
המלך התיישר בכיסאו. זה לא יכול להיות כל אחד, הנער יהיה צריך להיות מושלם, זה לא אומר עשיר או יפה תואר. מושלם מתכוון למושלם - אמיץ, נחוש בדעתו, סייס מבריק. או במילים אחרות, מושלם.
כשהזמן יגיע, הוא, המלך המפרי השלישי, ייצא למסע אחר הנער.
--
<U>פרק שני</U>
כשסינדראליס היה בוגר מספיק כדי לעבוד בחקלאות, אחיו נתנו לו את הדונם הסלעי ביותר, זה שהשתרע לאורך הרי בידל, הדונם עם המערות שאהב לחקור.
"זו חלקה קטנה," ברט ציין, "אבל אתה לא חקלאי, סינדראליס."
"לא כמונו," ראלף הסכים עם אחיו. הוא חייך חיוך מיוחד אל אחיו ברט, חיוך שכאב לסינדראליס לזמן רב.
"יש לנו גרגרי פופקורן?" סינדראליס שאל בהתרגשות. זו הייתה ההזדמנות שלו להוכיח שהוא כן חקלאי מוצלח. ואז ברט וראלף יחייכו גם אליו חיוך מיוחד.
הוא לקח את גרגרי הפופקורן וערבב אותם עם אבקת רחף ואבקת אקסטרה-כוח. אז הוא שם את התערובת מתחת לסלעים הכי גדולים בדונם. הוא הוסיף ענפים והדליק את הענפים.
התירס עף לגובה עצום. הסלעים התפוצצו מעוצמת התערובת והתגלגלו לתחתית ההר. האדמה הפכה רכה ומוכנה לשתילה. סינדראליס ערבב את הזרעים שלו עם אבקת גדילה ושתל אותם. אז הוא בנה לעצמו סדנת מלאכה במערה הכי גדולה.
בזמן הקציר סינדראליס לא יכול היה לחכות שאחיו יראו את הירקות שלו. הגזרים שלו היו מתוקים יותר מדבש. העגבניות שלו היו אדומות יותר מצבע שני. הצנוניות שלו בהקו בצבע אדום זוהר יותר מאבני רובי. ותפוחי האדמה שלו היו כל כך יפים, שבקושי יכול היה להסתכל עליהם. ראלף וברט יהיו חייבים להודות שהוא היה חקלאי.
סינדראליס פיזר אבקת איזון על הירקות שלו והעיס אותם על העגלה. אז הוא דחף את העגלה במורד ההר אל החווה בלי שאפילו צנון אחד ייפול ממנה.
ראלף וברט עדיין היו בשדות, אז סינדראליס סידר את הירקות שלו מחו לדלת האסם. הוא השתמש בעוד אבקת איזון עם קצת אבקת אקסטרה-כוח, והעמיס את הירקות. הוא העמיס את העגבניות בצורת עגבנייה ענקית ואת הסלקים בצורת סלק ענקי. יצירת המופת שלו הייתה כשסידר את הגזרים, אחד על השני, כמו בלרינה על קצות אצבעותיה.
סוף סוף אחיו חזרו בעגלה, שהייתה רתומה לפרדה תלמה.
ברט לקח עגבנייה ואמר "העגבניות אדומות מידי."
ראלף טעם גזר אחד ואמר "הגזרים מתוקים מידי."
ברט הוסיף ש"תפוחי האדמה יפים מידי."
סינדרליס מחה ואמר, "אבל גזרים צריכים להיות מתוקים, ועגבניות אמורות להיות אדומות." הוא צעק, "ומה רע בתפוחי אדמה יפים?!"
ראלף אמר "אני אוביל אותם בעגלה בכל מקרה." ברט הוסיף, "אני אקח אותם לשוק." סינדראליס עזב אותם שם. הוא חזר לסדנה שלו וצרח.
כשמריגולד הייתה בת שבע וחצי, המלך עזב את טירת בידל שוב. לחפש את מי מעיין הנעורים. מריגולד התגעגעה אליו עד כדי כך. היא סיפרה למישמיש עד כמה אומללה הייתה. מישמיש ילל באושר. הוא אהב את זה כשהנערה שלו דיברה אליו, והוא היה בטוח שהיא במצב רוח טוב.
מריגולד ליטפה את החתול. מישמיש היה מדהים, אבל היא קיוותה שיהיה לה חבר אנושי, שיבין את הרגשות שלה, שיעדיף להיות איתה בבית מאשר במקום אחר בעולם.
זה היה בוף היום הראשון של הסתיו, וסינדראליס הפך בן תשע. הוא התעורר בדיוק האמצע הלילה כי מיטתו החלה לשקשק. בשולחן העבודה שלו צנצנות אבקת ההתעוררות ואבקת הגרב-הלא-מסריח שקשקו.
אבל כשקם לראות מה קורה, השקשוקים הפסיקו. אז הוא חזר לישון.
בבוקר ראלף וברט גילו שהיבול הטוב ביותר שלהם מהשדה הכי טוב שלהם נעלם.
דמעות הציפו את עיניהם, וראלף אמר "גובלינים עשו את זה."
סינדראליס הלך בשדה החום. הא! הוא חשב. תתכלו על זה! טביעות פרסה! הוא הרים את השיערות הזהובות. "זה היה סוס עם רעמה זהובה," הוא הודיע. "לא גובלינים."
האחים שלו לא הקשיבו. ראלף כרע על ברכיו והעביר עפר מידו הימנית לשמאלית. ברט עשה אותו הדבר, והעביר עפר מידו השמאלית לימנית. סינדראליס עשה אותו הדבר, רק שהוא לא ראה כמה טוב ואיזה טוב זה יעשה. הוא שפך עפר מידו הימנית לשמאלית ומהשמאלית לימנית.
ראלף אמר לו "קום, סינדראליס. אל תהיה מעתיקן."
סינדראליס נעמד, מרגיש טיפשי. ובודד יותר מתמיד.