איימי לא ממש אהבה את הנסיך, אבל היא חיבבה אותו. הוא היה כל כך מנומס. והיא חשבה שזה היה נחמד יותר אם היא תהיה נסיכה מאשר אם היא תישאר הבת של האלמנה קהיל ואחותה של שייניד. חוץ מזה, זה יכול להיות לא-חוקי להגיד לא לנסיך. אז היא אמרה כן, ואבן נופך נפלה מפיה אל כף ידו.
"סליחה, יקירתי, אני לא חושב ששמעתי אותך."
"כן, הוד מעלתך."
עוד שתי אבני נופך נפלו אל כף ידו.
"את צריכה להגיד, 'כן איאן', עכשיו כשאנחנו מאורסים."
"כן, איאן."
הפיה נלי הייתה מאושרת שאיימי עומדת להפוך לנסיכה. מגיע לה, היא חשבה. נלי הייתה מאושרת שנתנה לאיימי מתנה שכזאת.
האלמנה קהיל הסכימה לנישואין, אבל התעקשה שהנסיך איאן יעביר לה את כל אבני החן שאיימי תיתן ממילותיה לפני אירוסיהם. האלמנה נזהרה לא להזכיר את שייניד. היא לא רצתה שהנסיך יידע שלאיימי יש תאומה שאולי גם מחזיקה מכרה יהלומים בפיה.אחרי הכל, מה אם הוא ייקח איתו גם את שייניד?
הנסיך איאן שם את איימי עם הסוס שלו. הוא ביקש ממנה להחזיק בחיקה תיק עור פתוח. אז הוא טיפס על הסוס מלפניה. כשהם רכבו, הוא שאל אותה על הגינה, על מזג האוויר, על דייג-בתעופה, על הכל.
האלמנה עמדה ליד הגדר והניפה את ממחטתה. כשהסתובבה לחזור לקוטג', ראתה את ביתה האהובה מרחוק. שייניד דילגה לה, מניפה את הדלי. האלמנה פתחה את השער וליוותה את ביתה אל הבית.
"יקירה, דברי אליי."
שייניד התיישבה על הכיסא הנוח היחיד שהיה להם. "היי, אימא, הגברת הזקנה המטומטמת לא הייתה-" גירד לה בגרון. מה זה היה? זה הרגיש כאילו הלשון שלה נעקרת ממקומה ומסתובבת לה בפה. יכול להיות שגם היא מייצרת יהלומים? זה קורה רק אם הולכים לבאר? מה שזה לא יהיה - יהלום או פנינה או ברקת - היא רצתה את זה. שייניד פתחה את פיה.
נחש בירית יצא מפיה.
האלמנה צווחה וקפה על הכיסא האחר שלהן. "איכס! תוציאי את זה מכאן! שייניד!" היא הצביעה באצבעה הרועדת. "הנה זה! תוציאי את זה! איכס!"
שייניד לא זזה. היא הסתכלה על הנחש מתפתל סביב רגל אחת המיטות. איך זה קרה אם הגברת הזקנה לא הייתה ליד הבאר? האביר?
האביר! האישה הזקנה הפכה את עצמה לאביר!
שייניד קפצה מכיסאה ורצה החוצה, לוקחת את הדלי איתה. "ביי, אימא," היא קראה. "נתראה!" שני יתושים ושפירית יצאו מפיה.
הפיה נלי הביטה בשייניד מתרוצצת ברחוב. היא טפחה לעצמה על השכם.
היא נתנה לשייניד את העונש המושלם.
"סליחה, יקירתי, אני לא חושב ששמעתי אותך."
"כן, הוד מעלתך."
עוד שתי אבני נופך נפלו אל כף ידו.
"את צריכה להגיד, 'כן איאן', עכשיו כשאנחנו מאורסים."
"כן, איאן."
הפיה נלי הייתה מאושרת שאיימי עומדת להפוך לנסיכה. מגיע לה, היא חשבה. נלי הייתה מאושרת שנתנה לאיימי מתנה שכזאת.
האלמנה קהיל הסכימה לנישואין, אבל התעקשה שהנסיך איאן יעביר לה את כל אבני החן שאיימי תיתן ממילותיה לפני אירוסיהם. האלמנה נזהרה לא להזכיר את שייניד. היא לא רצתה שהנסיך יידע שלאיימי יש תאומה שאולי גם מחזיקה מכרה יהלומים בפיה.אחרי הכל, מה אם הוא ייקח איתו גם את שייניד?
הנסיך איאן שם את איימי עם הסוס שלו. הוא ביקש ממנה להחזיק בחיקה תיק עור פתוח. אז הוא טיפס על הסוס מלפניה. כשהם רכבו, הוא שאל אותה על הגינה, על מזג האוויר, על דייג-בתעופה, על הכל.
האלמנה עמדה ליד הגדר והניפה את ממחטתה. כשהסתובבה לחזור לקוטג', ראתה את ביתה האהובה מרחוק. שייניד דילגה לה, מניפה את הדלי. האלמנה פתחה את השער וליוותה את ביתה אל הבית.
"יקירה, דברי אליי."
שייניד התיישבה על הכיסא הנוח היחיד שהיה להם. "היי, אימא, הגברת הזקנה המטומטמת לא הייתה-" גירד לה בגרון. מה זה היה? זה הרגיש כאילו הלשון שלה נעקרת ממקומה ומסתובבת לה בפה. יכול להיות שגם היא מייצרת יהלומים? זה קורה רק אם הולכים לבאר? מה שזה לא יהיה - יהלום או פנינה או ברקת - היא רצתה את זה. שייניד פתחה את פיה.
נחש בירית יצא מפיה.
האלמנה צווחה וקפה על הכיסא האחר שלהן. "איכס! תוציאי את זה מכאן! שייניד!" היא הצביעה באצבעה הרועדת. "הנה זה! תוציאי את זה! איכס!"
שייניד לא זזה. היא הסתכלה על הנחש מתפתל סביב רגל אחת המיטות. איך זה קרה אם הגברת הזקנה לא הייתה ליד הבאר? האביר?
האביר! האישה הזקנה הפכה את עצמה לאביר!
שייניד קפצה מכיסאה ורצה החוצה, לוקחת את הדלי איתה. "ביי, אימא," היא קראה. "נתראה!" שני יתושים ושפירית יצאו מפיה.
הפיה נלי הביטה בשייניד מתרוצצת ברחוב. היא טפחה לעצמה על השכם.
היא נתנה לשייניד את העונש המושלם.