קולע הסלים ממחנה יהודה חלק ד'
כפי שנדברו לעשות, העביר עזיז (קולע הסלים) מספר סלים בסוגים וגדלים שונים לחנותו של
שמואל החריף – חנות התבלינים. שמואל הציב את הסלים אחר כבוד בפתח חנותו וציפה לראות מה ילד יום.
הוא עצמו, משנתהפך גלגל מזלו לטובה, ראה פרי בעמלו וקונים רבים החלו לפקוד את חנותו,
עד שנזקק להבאת בנו ,יגאל - שזה עתה השתחרר משרות בצבא – לסייע במכירות. בעיקר בסוף השבוע
עת השוק וגם החנות המו קונים רבים.
בימי ראשון ושני, בשל תנועת לקוחות דלילה, נוהג היה להזמין את קולע הסלים לתה של מנחה
ולפעמים אף שיחקו ב"שש-בש".
בין כך ובין-כך, נתהדקה ידידותם של השניים עד כדי שיום אחד - בשעת רצון- העז שמואל החריף
לשאול את עזיז את השאלה שניקרה במוחו זה זמן רב:
"תגיד עזיז הוא שאל יש לך משפחה ? אישה ? ילדים ? הורים ? .
שמואל ירה את כל השאלות בבת אחת, פוחד שמא לא יענה לו כלל .
"הוי !" .. אנחה גדולה נפלטה מפיו של עזיז. אמר ולא יסף.
"ספר, ספר !", אמר שמואל. כתוב בתנ"ך "דאגה בלב איש – ישיחנה".
לאחר הרהור ממושך החל עזיז את סיפורו:
"דע לך שמואל ידידי", פתח ואמר. "נשוי הייתי לאחת הנשים היפות שבירושלים. אף נולדה לי ילדה
בשם ג'ורג'יה יפת-תואר שיופיה עולה עשרות מונים על זה של אשתי, אולם רעייתי, בראותה
את קשי-פרנסתי עזבה אותי לאנחות ולקחה את הילדה הקטנה - בת השבע - עמה ואין איש יודע איה מקומה".
"שער בנפשך" המשיך עזיז, "לו הייתה גורגיה באה היום לחנות לבטח היינו רואים מלכה יפת תואר,
אך לא הייתי מכיר בפניה. כבר עבר למעלה מחצי יובל שלא שמעתי ממנה דבר".
"אח...המשיך עזיז והרהר לעצמו נזכר כיצד היה לוקח אותה על כתפיו אחת לשבוע עת ירד ליפו לקלוע רשתות דיג. מסייעת הייתה בידו והחזיקה את החבלים
כאשר הוא טווה את הרשתות".
המשך יבוא.
כפי שנדברו לעשות, העביר עזיז (קולע הסלים) מספר סלים בסוגים וגדלים שונים לחנותו של
שמואל החריף – חנות התבלינים. שמואל הציב את הסלים אחר כבוד בפתח חנותו וציפה לראות מה ילד יום.
הוא עצמו, משנתהפך גלגל מזלו לטובה, ראה פרי בעמלו וקונים רבים החלו לפקוד את חנותו,
עד שנזקק להבאת בנו ,יגאל - שזה עתה השתחרר משרות בצבא – לסייע במכירות. בעיקר בסוף השבוע
עת השוק וגם החנות המו קונים רבים.
בימי ראשון ושני, בשל תנועת לקוחות דלילה, נוהג היה להזמין את קולע הסלים לתה של מנחה
ולפעמים אף שיחקו ב"שש-בש".
בין כך ובין-כך, נתהדקה ידידותם של השניים עד כדי שיום אחד - בשעת רצון- העז שמואל החריף
לשאול את עזיז את השאלה שניקרה במוחו זה זמן רב:
"תגיד עזיז הוא שאל יש לך משפחה ? אישה ? ילדים ? הורים ? .
שמואל ירה את כל השאלות בבת אחת, פוחד שמא לא יענה לו כלל .
"הוי !" .. אנחה גדולה נפלטה מפיו של עזיז. אמר ולא יסף.
"ספר, ספר !", אמר שמואל. כתוב בתנ"ך "דאגה בלב איש – ישיחנה".
לאחר הרהור ממושך החל עזיז את סיפורו:
"דע לך שמואל ידידי", פתח ואמר. "נשוי הייתי לאחת הנשים היפות שבירושלים. אף נולדה לי ילדה
בשם ג'ורג'יה יפת-תואר שיופיה עולה עשרות מונים על זה של אשתי, אולם רעייתי, בראותה
את קשי-פרנסתי עזבה אותי לאנחות ולקחה את הילדה הקטנה - בת השבע - עמה ואין איש יודע איה מקומה".
"שער בנפשך" המשיך עזיז, "לו הייתה גורגיה באה היום לחנות לבטח היינו רואים מלכה יפת תואר,
אך לא הייתי מכיר בפניה. כבר עבר למעלה מחצי יובל שלא שמעתי ממנה דבר".
"אח...המשיך עזיז והרהר לעצמו נזכר כיצד היה לוקח אותה על כתפיו אחת לשבוע עת ירד ליפו לקלוע רשתות דיג. מסייעת הייתה בידו והחזיקה את החבלים
כאשר הוא טווה את הרשתות".
המשך יבוא.