“הסקירה על סיפורו של אנדרס בריוויק נפתחת בציון אחת מנקודות החולשה של הספר, כיוון שיש לה השפעה ישירה על הסקירה עצמה. בספרה, לא מציינת סיירסטאד תאריכים בכל מקרה ואת המידע שהיא מוסרת לא תמיד קל למקם על ציר הזמן- בן כמה היה? באיזו שנה ארע המקרה המתואר? לכן, בהמשך, לא אציין גיל או תאריך- אלא במקומות בהם מידע זה נמסר בוודאות.
אנדרס בריוויק נולד בשנת 1979 לזוג הורים שלא ממש היה מעוניין בו. ל"זכות" אביו, דיפלומט בשרות משרד החוץ הנורווגי, אפשר לציין שכבר בשלבי ההריון המוקדמים נסה להניא את אשתו, אחות מוסמכת, לבצע הפלה. היא סרבה, אך לא עבר זמן רב- כמה חודשים לאחר שנולד אנדרס- לפני שהבינה שאינה מעוניינת בו. כשהיה אנדרס בן פחות משנה החליטה אמו לפרק את הנישואין וחזור מלונדון, שם הוצבו במסגרת שרותו של האב, אל אוסלו עם אנדרס ואחותו (מנשואיה הקודמים של האם).
אנדרס הצעיר עבר את כל תחנות האומללות של ילד הסובל ממשבר זהות- חיים ללא דמות אב, התעלמות מצד אמו, דחיה חברתית וחוסר השתלבות, אופי פדנטי, התעללות בבעלי-חיים ועוד. המצב הכלכלי של אמו לא הועיל להתפתחותו של אנדרס והמשפחה המצומצמת נאלצה להחליף דירות בהתאם ליכולתם הפיננסית. בכל מקום או שכונה אליהם נקלע היה אנדרס אאוטסיידר ובני גילו מצאו אותו מוזר. באחד מהשיכונים הסוציאלים בהם גרו התפתח ויכוח כלשהו בינו לבין אחת השכנות וכנקמה השתין אנדרס על המדרגות בכניסה לביתה, בתוך תבת הדואר שלה ועל מרבד הכניסה לביתה (סימן מקדים לפסיכופאטיות אצל ילדים). בסביבות גיל 14 נחשף בריוויק לתרבות ההיפ הופ שהיתה אופנתית בנורווגיה, כמו בשאר העולם, אך כיוון שלא היה לו כשרון מוזיקלי פנה אל צורת ביטוי אחרת של התרבות מהברונקס- גרפיטי. יחד עם שלשה חברים לבושים במיטב האופנה (מכנסי באגי ובגדי מותגים), ביניהם אחמד הפקיסטני, הקים חבורה ובמשך לילות פשטו על קירות הבירה הנורווגית והשחיתו אותם. גם בסצנת הגרפיטי נתפס אנדרס כאאוטסיידר ובמהרה מצא עצמו מחוץ למעגל, כשחבריו מתעלמים ממנו. בסביבות גיל 17, אם אינני טועה, עזב את בית הספר ופתח בנסיונות יזמות בתחום הפרסום, כולם נחלו כשלון.
בסביבות גיל 20 המוקדם גלה עניין בפוליטיקה והצטרף לצעירי מפלגת 'הקידמה' הימנית. הוא היה פעיל בעקר בפורומים אינטרנטיים והשתתף בצ'אטים וכדומה, ונסה לתפוס מקום בראש הרשימה המקומית, גם שם ללא הצלחה- הוא עדיין היה עוף מוזר. בריוויק הבין שגם בפוליטיקה כנראה שאין לו עתיד וחזר לענייני היזמות, הפעם מהסוג המפוקפק. הוא הקים עסק שמכר דיפלומות אקדמאיות מזוייפות והעסיק שני עובדים. העסק בסה"כ פרח עד שאחד מהעתונים הנורווגים עשה תחקיר על עסקי הזיוף הללו, והגיע לבריוויק (שני האתרים דרכם נהל בריוויק את חברתו היו פתוחים לכל ולא הוסוו). בערך שנה חלפה עד שבריוויק הבין שהוא עלול להסתבך בפלילים והוא החל להזניח את העסק.
בשנת 2006 התארח עם אמו אצל קרובי משפחה לרגל ארוחת חג מולד, וגלה שאחיינה של אמו חבר באגודת 'הבונים החופשיים' אליה היה מעוניין להצטרף, ובקש ממנו שימליץ עליו. בגיל 27, לאחר נסיון עסק כלכלי כושל ואף סיפור אהבה שהחל בניצוץ אופטימי והסתיים כאכזבה מרירה, הציעה אמו של אנדרס שיחזור לתקופה לחיות אתה בביתה, וכך עשה. בשלב זה נכנס בריוויק לעולם הגיימינג, עולם וירטואלי בו יכל להמציא עצמו מחדש- סביבה בה כולם מתחילים מאותו שלב ורק התמדה, סבלנות ומיומנות נרכשת מאפשרים קידום מבלי צורך בכישורים חברתיים- כשכל זה מתבצע מאחורי מקלדת ומבלי צורך בחשיפה. בעודו מתקדם בהתמדה בסולם השלבים בעולם הוירטואלי, קבל אנדרס מכתב ובו התבשר כי התקבל ל'בונים החופשיים'. העולם המציאותי התנגש בזה הוירטואלי. עם תום השנה העסקית לא הגיש אנדרס את הדו"חות הנחוצים והחל להסתבך. הוא נסגר יותר ויותר בחדרו ובעולם הוירטואלי, שם צבר כח ושררה (וירטואלים) עד שהכה בו ההיבריס, וגם חבריו למשחק החלו להפנות אליו כתף קרירה. אנדרס הבין שאחיזתו בעולם המציאות מתרופפת והבטיח לעצמו שיפרוש מהגיימינג בקרוב. ה'בקרוב' הזה ארך 5 שנים.
בשנת 2008 מצא לעצמו בריוויק תחום עניין חדש, אסלאם, או האסלאמיזציה של אירופה. כל שנדרש ממנו היה לעבור מעולם וירטואלי אחד לאחר. הוא התנתק מעולם המשחקים והחל לגלוש בפורומים קונסרבטיבים. במקביל, החל לאסוף טקסטים למטרת כתיבת ספר בנושא. בפורומים בהם השתתף האשים את המדיה האירופית בעצימת עין לנוכח הגידול הדמוגרפי המוסלמי ביבשת, וטען כי נצחון מפלגת הלייבור בבחירות באותה שנה התאפשר בעקבות זריית חול בעיני הבוחרים. הוא נסה למשוך את חברי הפורום להקמה משותפת של עתון ימני- שמרני תוך שהוא מנופף בקשרים (שלא באמת היו לו) עם דמויות ממפלגת הקידמה העשויים לעזור. הציטוטים בהם השתמש בפורומים הללו נלקחו מטקסטים שלא בהכרח התייחסו לנושא בו עסק, אך הם משכו אל בריוויק את תשומת הלב של שאר חברי הפורום, והוא הפך טכניקה זו של הוצאת דברים מהקשרם ואף פלגיאריזם לענין של קבע. הוא האשים את הפוליטיקאים האירופאים בתקינות פוליטית ורגישות פמיניסטית ליברלית וקרא לסגירת הגבולות למהגרים או פליטים מוסלמים ולגירוש המוני של אלו שחצו את הגבולות. ספרו שהורכב משלשה כרכים, 1500 עמ' אורכם, הקיף נושאים כמו אידיאולוגיה, הצבעה על האשמים במצב הנוכחי של אירופה ועד לפתרונות שהוא מציע לטיפול בבעיה, כולל מדריכים לביצוע פעולות טרור ולוחות זמנים למיגור הבעיה. ככל שהתקדם לסיום הספר (וכך לפתרון הסופי של הבעיה האירופית), הפך הטון אלים יותר ויותר. כך גם ההתנהגות שלו כלפי חוץ. הוא סבל ממצבי רוח משתנים שהופנו כלפי אמו, שספגה את המתחולל בראשו בהרצאות מתמשכות על הרעה החולה הפוקדת את היבשת. ברגע אחד היה תוקפני ובזה שלאחריו היה חביב ומנומס אליה. כשנפרדה מאביו החורג, קנה לה ויברטור והמליץ לה שתשתמש בו. גם לאחר שנסתה להסביר לו שוסת הוא זכרון רחוק ושסקס באופן כללי אינו בראש מעיניה- שאל אותה אם כבר נסתה את המתנה שקנה לה.
ב-2010, כשהבין שלא מתייחסים אליו ברצינות ושבהוצאה לפועל של רעיונותיו הוא בודד, חפש חווה מבודדת להשכרה והחל לרכוש ציוד להכנת פצצה, כוונות לייזר, מחסניות, משתיקי קול, ג׳י פי אס, מדים ורימוני עשן. מאוחר יותר קנה רובה, אקדח ורובה ציד. במקביל הוסיף פרק לספרו בו ראיין את עצמו וכך שיפץ לנוחיותו את הפרקים העוסקים בילדותו, קשריו עם המין השני, נסיונו הפוליטי הקצר וכו׳. את חודשי מאי-יולי 2011 בלה בניסוי וטעייה בהרכבת פצצה בחווה המושכרת תוך שהוא מתכנן את פיגוע הטרור. הוא מימן את פעילותו באמצעות 10 כרטיסי אשראי שונים שאת חובותיהם לא טרח לכסות.
ב-22 ליולי 2011 החנה בריוויק את הואן, ועליו מורכבת הפצצה שהרכיב, תחת בניני הממשלה באוסלו. הוא הצית את הפתיל שתוכנן לבעור למשך 7 דקות ועזב את המקום כשהוא לבוש במדי שוטר כשלירכו אקדח גלוק ושם פעמיו לעבר הרכב המושכר השני. בדרכו לשם נתקף בהלה וחשש שמא סוכנים ממשלתיים דולקים בעקבותיו. הוא שלף את אקדחו ומהר לעבר הרכב. אזרח שהבחין בו תהה- מיהו השוטר הזה שמסתובב פה עם נשק שלוף? הוא אפילו רשם את מס' לוחית הרישוי של הרכב אליו נכנס בריוויק. בעודו מתרחק מהאזור לעבר האי אוטויה (Utøya) הופעלה הפצצה- 8 בני אדם נהרגו, למעלה מ-200 נפצעו. האזרח שהבחין בו והיה בקרבת אתר הפיצוץ התקשר מיד למשטרה ודווח את שראה. כאן החלה שורה של מחדלים שערוריתיים מצד הרשויות שנבעו מהליכים מנהלתיים ואמצעים טכנולוגיים לא מספקים להתמודדות עם התקפה מסוג זה, כשברקע כאוס היסטרי בבירה הנורווגית. לולא מחדלים אלו אפשר היה לעצור את ברייויק בדרכו לאוטויה לבצע את החלק השני של תכניתו. בדרכו אל המזח ממנו יוצאת המעבורת לעבר האי, שם, מדי שנה מתקיים מחנה קיץ של צעירי מפלגת הלייבור (AUF) הנורווגית, האזין לדיווחי הרדיו על מתקפת הטרור באוסלו. כשהגיע לשם, מצא במזח חבורת צעירים שהמתינו למעבורת האמורה להגיע מדי שעה. נאמר לו שהתנועה אל האי הופסקה בעקבות מתקפת הטרור. הוא בקש מהאחראי שיקרא למעבורת שתבוא מהאי לאסוף אותו בטענה שנשלח לאבטח את האי. כשהגיעה המעבורת עלה עליה כשבתיקו רובה ו-3000 מחסניות. את רובה הציד השאיר ברכב. כשהגיעו אל האי, פגש בו אחד מהמאבטחים (בסך הכל היו שניים על האי) ובריוויק הסביר לו שנשלח אל האי על מנת לאבטחו. הוא בקש שיכוונו אותו אל עבר בנייני האדמינסטרציה- שני נערים שהיו שם התנדבו לעזור לו לסחוב את התיק העמוס בתחמושת. הוא בקש שירכזו את כל מי שנמצא על האי במרכזו ושימתינו לו שם, הוא יבוא לתדרך אותם. בדרך לבנינים החל בריוויק במסע ההרג על האי, כשהוא מפומפם בסטרואידים, וירה למוות בשלשת האנשים שליוו אותו. עם השמע היריות פרצה בהלה במחנה, כשבני נוער ומבוגרים רצו לכל הכיוונים. הם לא הבינו מה קורה ויותר מזה, לא הבינו שהיורה לבוש מדי שוטר. הפרק המרכזי של הספר שנקרא (יום) "שישי" ואורכו 73 עמודים מתאר בפרוטרוט את מסע ההרג, שהחל בשעה 17:22 והסתיים עם מעצרו של בריוויק בשעה 18:34. 69 אנשים נהרגו על האי, למעלה ממאה נפצעו. צוות דלתא שהגיע אל האי עצר את בריוויק ללא התנגדות מצדו.
ביומו השני של המשפט, שהחל ב- 16 לאפריל והיה החלק האחרון בתכניתו, נתנה לנאשם ההזדמנות להציג את טיעוניו. הוא נצל את הזמן שעמד לרשותו בהקראה מונוטונית מ-13 עמודים בהם תאר בקווים כלליים את המניפסט שלו ואת הסיבות למעשיו. הוא הודה בביצוע המעשה אך לא באשמה- צעירי מפלגת הלייבור שהיו על האי הם דור ההמשך של המפלגה התומכת ברב-תרבותיות, אסלאמיזציה ובהגירה ובכך משנה את האופי הדמוגרפי של נורווגיה. הוא נסה להציל את מולדתו מהמרקסיסטים. לאחר מכן יוחד המשפט לקורבנות- לצד תמונותיהם נמסרו מס׳ פרטים על חייהם, סיבות מותם הפתולוגיות, ועל מפת האי הוצג המקום בו אבדו את חייהם. בשלב הבא דן בית המשפט במצבו הפסיכולוגי של הנאשם- הוא נמצא אחראי למעשיו. ב-24 לאוגוסט נשפט בריוויק למעצר מונע למשך 21 שנים כשעם תום התקופה ניתן להאריך את מעצרו עקב מסוכנות לציבור למשך 5 שנים (בתום כל תקופה- 21+5+5+5 וכן הלאה עד יומו האחרון על פני האדמה). מאז שהחל בביצוע העונש, מתלונן בריוויק על התנאים הבלתי-אנושיים של מעצרו.
במקביל לספורו של בריוויק מתואר בפירוט ספור חייהם של שניים מקורבנותיו, ספורה של המדינה- שנויים כלכליים, פוליטים, סוציאלים ודמוגרפים- לאורך השנים שבין תום מלה"ע השניה ועד לרגע בו הדליק את הפתיל שהחל את מתקפת הטרור. כותרת הספר, "אחד מאתנו", נעה בשני כיוונים מנוגדים: בריוויק גלה שהחברה בה הוא חי אינה מבינה אותו, ובאמצעות פעילותו הוציא עצמו מתחומיה. באנו ראשיד, מהגרת קורדיסטנית, נמלטה עם משפחתה מעירק של סאדאם חוסיין כשהיתה בת 7. במשך כל חייה הצעירים נאבקה על מקומה ונסתה להשתלב בחברה הנורווגית- להיות אחת מהם.
באנו היתה בת 18 כשקליעיו של בריוויק פגעו בה.”
