`אין להשקיף (על האסטרטגיה הגרעינית) באספקלריה צבאית-טכנית צרה, אלא יש לנסות להקיף מכלול רחב של בעיות ולבחון גם את משמעויותיה המדיניות, ההיסטוריות, המוסריות ואפילו הדתיות. כך הופכת האסטרטגיה הגרעינית לעניין שבהשקפת עולם``. (פרופ` יהושפט הרכבי: ``מלחמה גרעינית ושלום גרעיני``) האם האופציה הגרעינית מעניקה לישראל ביטחון העולה על הסיכון שבאפשרות של מעורבות ישראל בהתמודדות גרעינית עתידית? האם ה``התרעה הגרעינית`` מובנת לערבים באותה החומרה, שאנחנו מייחסים לה? האם ניתן להתעלם מן המציאות המתהווה לאחר מלחמה גרעינית, השונה בתכלית, ואיננה כלל הכרעה בשדה קרב ואף אינה מותירה מנצחים? האם הננו מפעילים את כל דרכי הקשר, ההידברות והסיוע של מדינות, גם מחוץ למרחב, כדי להגיע להבנה עם שכנים על הדרך לפירוז המרחב ושחרורו מן האיום הגרעיני? האם הננו משתפים את הכוחות ההגותיים בתחומים האיכותיים הרבים שבחברתנו, שביכולתם להעשיר את החשיבה על הנושא הלא-קונבנציונלי: דרכה של ישראל בעניין האיום הגרעיני? הספר ``האופציה הגרעינית של מדינת ישראל`` מנסה להעלות נושא-לוואי לבעיית האיום הגרעיני הנוגע לישראל ומציג שאלות והערות בתחום המהותי-העקרוני. מנחם ברבש נולד בבוברויסק ב1918- ועלה ארצה עם משפחתו ב1936-. את שרותו הבטחוני החל ב1943- כלוחם בפלמ``ח, ולאחר מכן שרת במחלקה המדינית של שרות הידיעות של ה``הגנה`` (ש``י). לאחר שחרורו מצה``ל, ב1950-, הצטרף למשרד העבודה והשיכון, שם שימש כמנהל מחוז הנגב עד לשנת 1958 בה יצא בשליחות המדינה לארגנטינה. עם חזרתו לארץ בשנת 1960, ריכז את נושא ערי הפיתוח במשרד העבודה. בין השנים 1968 ו1972- יצג את המדינה בשגרירות ישראל בבנגקוק כנספח הכלכלי לארצות דרום-מזרח אסיה. מאז שנת 1973 כיהן מנחם ברבש בתפקידי מינהל בכירים בחברת ``עמיגור`` ובהסתדרות.