מדף הספרים של rea - הספרים שדירג

סמסון גרין, פרופסור צעיר באוניברסיטת קולומביה, נמצא משוטט במדבר נבאדה. כשאשתו אנה מגיעה לקחת אותו הביתה, היא מוצאת אדם שאינו זוכר כלום, אפילו לא את שמו. הסרת גידול קטן ממוחו מצילה את חייו, אבל זיכרונותיו מעבר לגיל שתים-עשרה אבודים לעד. זהו סיפורו של גבר רגיש, אינטליגנטי להפליא, שחוזר לעולם שבו הכל מוזר וחדש. סמסון גרין הופך למהגר ב

בדומה לרומנים הגדולים של העבר, יוצר ג'ון איווינג עולם רחב - יריעה ומאוכלס בדמויות, המשתרע על פני תקופה ארוכה. עולמו של גארפ הוא עולם הדמיון, עולם חריף וציורי, אך הוא שופך אור על עולם המציאות על המהנה והנורא שבו, הזעם והאהבה, הצחוק והטירוף, על כל החילופים שבין הקומי והטראגי. זהו ספר בעל מיבנה נועז, ספר עצוב, מפחיד ומצחיק עד דמעות. ג

"שלום," אמרתי בעברית לאיש שעמד בפתח, "אתה יונתן?" הוא ספק שאל ספק קבע. "סליחה," השבתי, "אבל מי רוצה לדעת?" "סתם עורך דין שמחפש את יונתן," הוא השיב. "למה? מה הוא כבר עשה?" "כלום," השיב האיש, "הוא לא עשה שום דבר. אז אתה לא יונתן?" "כן, אני יונתן," עניתי לו בחוסר סבלנות. עכשיו כבר הייתי בטוח שהאורח הלא צפוי הוא ערבי. "אני יודע מי אתה," הוא אמר לפתע

מלחמת העולם השנייה, חיילי מילואים גרמנים ביחידה מבודדת בפולין. ימיהם חולפים בין הוצאה להורג של משלוחי יהודים המגיעים למחנה ובין חיפוש יהודים נמלטים בסביבתם. בבוקר חורפי קר אחד בורחים שלושה מהם מן המחנה כדי לחפש יהודים – מפלטם היחיד ממלאכת ההריגה. אם ימצאו יהודים במרחבי השלג הקפואים שסביבם, ייאלצו להביאם למחנה, ושם יוצאו ל

האחים שילר נולדו באלג´יריה לאם אלג´ירית ולאב גרמני וגדלו בביתו של דוד זקן שהיגר לפרוור עני של פריז, בעוד הוריהם נשארו בכפר הולדתם. בשנת 1994 תקפו את הכפר אנשי "הקבוצה האסלאמית החמושה" (GIA) וטבחו עשרות מתושביו. למרבה הזוועה, אֶבלם של הבנים על הוריהם הפך לאימה מחרידה בעקבות גילוי זהותו האמיתית של אביהם, הגרמני שזכה בתואר המכובד "מוג´הי

רוצח סדרתי פועל בישראל. הוא מקפיד להפיל את קורבנותיו שלוש דקות לפני חצות. האם מאחורי תבנית הפעולה האובססיבית מסתתרת מחשבה, כוונה, תכלית? שורה של דמויות, ובהן בלש וטכנאי מעבדה, עיתונאי בעל נטיה לספרות ושחקנית בעלת נטיה לבימוי, מחוללים סביב שרשרת הגופות. לכאורה הם מבקשים לפענח את האירועים; בפועל, הם נגרפים אל ההתרחשות כמצייתים להורא

פרה נעלמה, ילדה שנולדת מעצמה, תינוק פגום שנרכש - בכפר קווקזי בדיוני נרקמים סיפורים אכזריים, מצחיקים ומפתיעים שנעים בין המציאות לפנטזיה.

אי שם באפגניסטן או במקום אחר. החדר קטן, מלבני, חף מכל קישוט. על מזרון אדום כמו צבע הרצפה שרוע גבר פצוע. כבר שלושה שבועות הוא מחוסר הכרה. אשתו סועדת אותו. בחוץ מלחמה. האישה לא יודעת אם הגבר שלה שומע אותה, אך סוף סוף, לראשונה בחייה, היא מדברת אליו.

ארבעה חברים ללימודים בקולג' קטן במסצ'וסטס עוברים לניו יורק כדי להתחיל את מסלול חייהם: וילֶם טוב הלב ויפה התואר, משתוקק להיות שחקן; גֵ'יי־בּי, שנון ולעתים אכזרי, מבקש למצוא את דרכו אל עולם האמנות; מלקולם, ארכיטקט מתוסכל במשרד יוקרתי; וג'וּד החידתי, המופנם, וגם, מתברר, מרכז הכובד של החבורה. עם השנים היחסים בין הארבעה מעמיקים ומקדירים

בעקבות גילוח אינטימי כושל שוכבת הלן בת ה-18 - צעירה משעשעת, בוטה, נטולת עכבות, סקרנית וחופשייה מינית - במחלקה פנימית בבית חולים. היא מחכה לביקור הוריה הגרושים בתקווה נואשת שהשניים ישלימו ביניהם סוף סוף ליד מיטת חולייה. ובינתיים היא בוחנת את האזורים הלחים בגופה הנשי ומניחה לרובין, אח בית החולים, לצלם את החלקים החומקים ממבטה הסקר

אבא שלה היה פול ניומן של חדרה. אבל הוא מת והיא נוסעת לפריז, לברוא את עצמה מחדש בדמות שחקניות הקולנוע הצרפתיות שהעריץ, ולמצוא לעצמה מאהב חדש. בשפה שנעה בטבעיות מפליאה על הגבול הדק שבין הפרוזה לשירה מספרת שירה פנקס בספר אוריאן את קורותיה של צעירה ישראלית בפריז, אוֹ-פֶּר שנכנסת לבית של משפחה זרה, ספק בית חלומות ספק כלוב זהב שבו כלואה

טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע

שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב, בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לעזאזל מים?" דיוויד פוסטר וואלאס מתבונן בשגרת החיים האמריקאית המובנת ביותר מאליה ומזקק מתוכה תמצית רגשית עזה. שעשעונ

"והיה פעם בית לבן וגדול, ואנחנו הלכנו לבית הלבן, ובבית הזה היו הרבה ילדים, ילדים קטנים, קטנ-טנים... ואני לא זוכרת את הילדים האחרים, ואבא שלך בטח לא זוכר אותם... ואנחנו אמרנו תכף ומיד: זה הילד, והצבענו תכף ומיד על הילד הזה, ולא הורדנו את העיניים ממנו עד שבאו והוציאו אותו מהמיטה ונתנו לנו אותו לתוך היד. ולקחנו אותו בידיים ולא לקחנו אף אחד

שנה בחייו של נער בן שבע-עשרה. ויגנד נזרק מבית הספר התיכון. אמו המאוכזבת מחפשת לו מקום עבודה כשוליה בחברה כלשהי, לא משנה איזו, העיקר שירוויח כסף וילמד מקצוע, אבל הוא משוכנע שאין זה אלא שלב מעבר בדרך לחיים של כתיבה.ויגנד כותב סיפורים ושולח אותם לעיתונים ולכתבי-עת. בשבוע שבו נמצא לו סופסוף מקום עבודה בחברת תובלה, מתפרסם קטע קצר משלו בע

ספרו השני של אלכסנדר המון, שב ומשלב בווירטואוזיות שכבר ניכרה היטב בספרו הקודם "שאלת ברונו" את סיפורו האישי של אדם אחד עם הטרגדיה הפוליטית והאנושית של יוגוסלביה בפרט ושל המוני המהגרים והעקורים בעולם המודרני בכלל. הוא עושה זאת בעדינות ובפראות, בהומור וברצינות, באירוניה ובכאב מלאכת מחשבת של צירופים מפתיעים המדברים אל הרגש ואל השכל

אתה. אתה מושך אותי כבר שתים עשרה שעות. כבר שתים עשרה שעות אני רוצה לומר לך מילה אחת ולא יכול. לא שתים עשרה שעות, כבר ארבעים שנה אתה בורח. יש לך שתי שיטות. אחת – להיעלם. והשנייה היא להציף בדיבורים. אתה רואה שאני רק פותח את הפה, אתה מקדים אותי ברגע ומתחיל לשטוף. ולספּר. ולספּר. אני רוצה עכשיו שתגיד לי, אחת ולתמיד, למה דורית התאבדה. היא באה

ורנון האלידיי וקלייב לינלי, שני ידידים ותיקים, נפגשים בהלווייתה של מולי ליין המקסימה שהלכה לעולמה בלא עת. שניהם היו מאהביה בעבר, לפני שהגיעו אל העמדות המכובדות שהם תופסים היום: קלייב הוא מלחין מפורסם ומצליח, ורנון הוא עורכו של עיתון רב השפעה. מרגע הפגישה בהלווייה מתחילה להתגלגל במהירות פרשה מרתקת, רבת תהפוכות והפתעות, שמעורבים בה

אובדנם של אמו ודודו, הקרובים היחידים שהכיר מעודו, הופך את מרקו סטנלי פוג, מספרו וגיבורו של ספר זה לאחת הדמויות הבודדות והמנותקות ביותר בספרות העולם. רק לאחר שכמעט יאבד גם את עצמו, יחזיר לו המקרה העיוור את הזיקה אל מוצאו ואל העולם. אגב כך תוליך העלילה מגאיות האבן של רחובות מנהטן אל הגרנד קניון והיופי הקמאי של המערב הפרוע, ותולדותיהם

האיש בחושך, ברומן החדש של פול אוסטר, הוא אוגוסט בריל, שזכה בשעתו בפרס פוליצר לביקורת והיום קשיש נרגן שהתאלמן מאשתו האהובה ומתגורר בחברת בתו, שבעלה נטש אותה לטובת אישה צעירה ממנה, ובחברת נכדתו, שחברהּ לשעבר נספה באורח מזוויע בכאוס האלים של מלחמת עירק – משפחה בת שלוש נפשות חבולות שמתקשות להתמודד עם האובדן ויכולות רק להתנחם זו בזו.ו