מדף הספרים של דניאל - הספרים שדירגה
ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה.
התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי
אגניישקה תמיד ידעה שהדרקון, המכשף שמגן על העמק בו שוכן הכפר השליו שלה, ייקח את קאשה, חברתה הטובה. הדרקון לוקח נערה בת שבע עשרה מהעמק כל עשר שנים, וקאשה היא היפה ביותר, המוכשרת ביותר, האמיצה ביותר.
אבל כשהדרקון מגיע לטקס הבחירה, הוא לא בוחר בקאשה. הוא בוחר באגניישקה.
"עקורה" הוא סיפור על שורשים ויער, על מסורת עממית לעומת ידע כתוב, על מ
סופי, הבכורה מבין שלוש אחיות, נידונה לחיים משעממים. היא כמעט מוכנה להשלים עם גורלה, אבל אז קורה לה דבר נורא: מכשפת השממה מטילה עליה כישוף והופכת אותה לאישה זקנה.
כדי להילחם בכישוף, סופי חייבת להגיע אל הטירה הנעה. אבל הטירה שייכת לקוסם הַאוּל, והשמועה מספרת שהוא משביע את רעבונו בליבותיהן של נערות תמימות. סופי יוצאת לדרכה מלאת חששות,
רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים.
אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה. אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית - לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם.
יש ספר המשך - העדויות
אודיאסה של הומרוס אינה הגרסה היחידה של סיפור פנלופה הרעיה הנאמנה הממתינה לבעלה שישוב ממסעותיו .
המיתוסים הקודמים סופרו בעל - פה ובאופן שונה. בהתאם למקום ולמספר, ומרגרט אטווד בחרה לשאוב את חומרי הסיפור שלה ממקורות נוספים - במיוחד בנושאים הקשורים להוריה של פנלופה , נעוריה, נישואיה, והשמועות השערורייתיות הקשורה בדמותה.
"בחרתי ל
"ידעתי. ידעתי מיד שיש צורך בעגיל הפנינה. הוא ישלים את הציור."
בדלפט המשגשגת של המאה השבע - עשרה ידע כל אחד את מקומו: עשירים ועניים, קתולים ופרוטסטנטים אדון ומשרתת. כשמגיעה הנערה חריט לביתו של הצייר ורמר, ברור לה מקומה: עבודות בית, כביסה, וטיפול בשישה ילדים. איש אינו צופה מראש שהתנהגותה השקטה של חריט, התפיסה המהירה שלה, והקסם של ציורי
בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת.
האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר.
הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ
יצירה מרשימה ורבת קסם, רומן המוסר באותנטיות מושלמת ובפיוט מעודן את וידויה של אחת הגיישות ,המפורסמות בתולדות יפן. במבט נכון ומפוכח לאחור ,מספרת לנו ניטה סאיורי את סיפור חייה כגיישה בקול מכשף ואינטימי כאחד.